מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 23 - יולי 2022

1 נופר מילר מאירי

בשלושים השנים האחרונות התגבשו עדויות מחקריות רבות לקשר שבין אירועי חיים טראומטיים להתפתחות הפרעות אכילה. על פי המדריך לאבחון הפרעות נפשיות של איגוד ), חוויות ילדות APA, 2013( הפסיכיאטריה האמריקאי )attachment traumas( שליליות, אירועי טראומת היקשרות וכן אירועים טראומטיים אחרים, ובפרט טראומה מינית, הם גורמי סיכון מוכרים להתפתחות דפוסי התנהגות פתולוגיים המאפיינים הפרעות אכילה. לפתח הפרעת 70%-50% המחקר הקליני מלמד על סיכון של אכילה בגיל ההתבגרות אם יש רקע של התעללות והזנחה .)Molendijk et al., 2017( בילדות כך למשל, הפרעות אכילה התקפיות, ובעיקר בולימיה נרבוזה, שכיחות יותר בקרב מתבגרים שהיו קורבן להתעללות פיזית, רגשית או מינית במהלך חייהם הצעירים. אצל צעירים אלה נצפו בולמוסי אכילה רבים יותר וכן התנהגות מפצה, כגון שימוש בחומרים משלשלים ומשתנים והקאות יזומות. יתר על כן, ככל שמספר האירועים הטראומטיים בילדות רב ), כן גדל הסיכון לפתח בגיל ההתבגרות polytrauma( יותר הפרעת אכילה מהסוג ההתקפי, וככל שהאירועים היו קשים יותר, התמונה הקלינית שהתקבלה בהמשך הייתה חמורה יותר, עם ריבוי סימפטומים המאפיינים הפרעות אכילה .)Taylor et al., 202(

1 ), מתמחה בטיפול B.Sc RD( נופר מילר מאירי היא תזונאית קלינית בהפרעות אכילה בנוער ובמבוגרים.

iStock

I נקודת מפגש 53