מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 23 - יולי 2022

נופר מילר מאירי

בהקשר זה, האתגר המרכזי בעבודה תזונתית עם מתבגרים שחוו טראומה בעברם הוא יצירת קשר טיפולי והעברת תחושת ביטחון מספקת שתאפשר שיקום והחלמה. היכולת לתקף את רגשותיהם של המטופלים, להקשיב להם ולא לשפוט את ההתנהגויות הפתולוגיות המטרידות והפוגעניות תאפשר התחלה של קשר טיפולי מיטיב והגדרת מטרות משותפות באופן לא מאיים. בטיפול התזונתי נחפש תנועה בתוך הסימפטום, לאו דווקא הפסקה מיידית שלו: הפחתה הדרגתית בהתנהגויות הפיצוי, חשיפה איטית לסוגי מזונות שעד כה לא נאכלו ובניית סדר יום תזונתי שמותאם ליכולות המטופלת, ולפעמים נתחיל מהסדרה של ארוחה אחת בלבד במהלך היום. כשמושגת התייצבות גופנית מתאפשר שיח על "הקול החולה" של ההפרעה, על מי הם "השליחים" שלו, אילו מחשבות משרתות אותו וכיצד אפשר לשאת אותן מבלי "להתנהג אותן" באופן אוטומטי. תיאום הציפיות וההבנה של שני הצדדים שמדובר בתהליך ארוך, שכולל בתוכו גם רגרסיות, חיוניים להצלחתו. כאשר המטופלת לומדת לנהל מערכת יחסים יציבה עם האוכל ולא להשתמש בו ככלי לפגיעה עצמית, אפשר לומר בזהירות שתהליך הריפוי והשיקום מצליח. לסיכום הטיפול במתבגרים נפגעי התעללות והזנחה שמתמודדים עם הפרעת אכילה דורש עבודה בצוות רב-מקצועי אשר מתמחה בתחום, לנוכח הכרוניות של הפגיעה ומורכבות ההשלכות. לכן חשוב להגביר בקרב תזונאיות את המודעות לקשר בין התעללות והזנחה בילדות ובין הפרעות אכילה, ולתת להן כלים להתערבות המותאמת לאוכלוסייה זו. כמו כן יש צורך במתן כלים וידע לזיהוי מוקדם של הפרעות אכילה לגורמי מקצוע העובדים עם בני נוער שבעברם התעללות והזנחה. זיהוי מוקדם וטיפול על ידי צוות רב-מקצועי מומחה יוכלו לשפר את הפרוגנוזה ולהפחית חוויות של טראומה חוזרת.

הקושי יתבטא באמירות החוזרות על עצמן כגון "לא יודעת..." בתגובה לשאלות על תחושות, רגשות וחוויות, או בשיח בלתי ): "אני מרגישה את זה feeling fat( פוסק על תחושת שמנות בדרך כלל אחרי ארוחה, בעיקר אחרי ארוחות שאני אוכלת בהן דברים פחות בריאים, ממש הרגשתי כל ביס, כל טיפה שאני שותה, מרגישה שזה נדבק לי למקומות בגוף". בולט במיוחד הקושי בזיהוי איתותי רעב ושובע ובתיאור מה שמתרחש בגוף, וגם הקושי של המטופלות לסמוך על עצמן ולהאמין שמה שהן מרגישות הוא אמיתי ומשמעותי. במקרים אלו אסייע למטופלת ללמוד מחדש מהן התחושות הגופניות שמאפיינות מצבי רעב ושובע, ונלמד יחד לזהות מצבים של "רעב מדומה" שבאים לפצות על תחושות עייפות, תסכול, שעמום ומצוקה. מופע שכיח נוסף הוא של מצבים דיסוציאטיביים: לא פעם ניסיתי לשחזר עם מטופלת אירוע של התקף אכילה שקרה סמוך למועד פגישתנו, והיא לא זכרה דבר ממה שאכלה בזמן ההתקף. "אני בחשכה", תיארה לי אחת מהן. "אני לא זוכרת... זה מרגיש כאילו זה היה לפני שבוע אבל זה היה לפני יומיים. לא זוכרת בדיוק מה היה. זוכרת שבראש רציתי להקיא אבל ממש נלחמתי בזה ולא הקאתי... הקאתי ביום... לא זוכרת...", אמרה אחרת. Edward( כבר בשנות השבעים טבע אדוארד קנציאן ודיבר על הצורך self medication ) את המושג Khantzian להפחית סטרס פוסט-טראומטי באמצעות התנהגויות שעל אף היותן מזיקות, הן מאפשרות מפלט מהסטרס ומפחיתות את הכאב. בולמוסי אכילה, הקאות, צמצום אכילה קיצוני ועיסוק אובססיבי בספורט הם דוגמאות לדפוסי התנהגות כאלו, הפוגעים בתהליך העיבוד הקוגניטיבי של זיכרונות טראומטיים ומאפשרים הימנעות מהתמודדות עם הטראומה. מהי החלמה מהפרעות אכילה? אשר להחלמה, לפי דוח מחקר ישראלי בנושא שיקום צעירות , החלמה 2020 עם הפרעות אכילה קשות, שפורסם בשנת 45%-40% קלינית מלאה מהפרעות אכילה מתרחשת בקרב , ואצל 35%-30% מהחולים, החלמה חלקית מתרחשת אצל מהחולות המחלה נשארת כמצב כרוני המוביל 20%- כ לעיתים לתמותה.

נקודת מפגש I 56