מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 23 - יולי 2022

תפקיד התזונאית בטיפול במתבגרים נפגעי התעללות והזנחה המתמודדים עם הפרעות אכילה

.)Fairburn, 2008( ולעיסוק אובססיבי במראה ובמשקל

הדמויות המטפלות בהם צורך בסיסי-הישרדותי, כמו הצורך .)Bowlby, 1988( בהזנה בולבי ראה בהיקשרות את הבסיס הבטוח שממנו יוצא הילד אל העולם וטען שחיפוש אחר חום ואהבה הוא צורך מולד וחיוני להתפתחות התקינה של הנפש. מכאן שמתבגרים שחוו התעללות והזנחה ולא זכו להיקשרות בטוחה עם המבוגרים שגידלו אותם נתונים בסיכון מוגבר לגדול עם תחושת עצמי בלתי יציבה שמקשה עליהם להרגיש בטוחים ולפתח מודעות עצמית ויכולת שליטה בדחפים. הקושי עלול להתבטא בהתנהגות אימפולסיבית, בפגיעה עצמית, בהתקפי זעם ואפילו להגיע להתנהגות אובדנית. כאשר אין על מי לסמוך, מזון עלול להפוך למקור הראשוני להזנה רגשית, וכך למעשה יונח הבסיס להפרעת אכילה ולהתפתחותן המאוחרת של בעיות נפשיות שעשויות להתלוות אליה. תפקיד התזונאית תפקיד התזונאית הוא לסייע בשיקום הגוף. תפקידה לסייע למטופל לייצב את הגוף המורעב והמבולבל, העייף מהתקפי אכילה ומהתנהגויות פיצוי, להפחית ולהפסיק את דפוסי ההתנהגות הפתולוגיים ולאפשר תחושת ביטחון גופני. שיקום המצב הגופני כולל הגעה לטווח משקל רצוי, השלמת חוסרים תזונתיים (לעיתים קרובות נראה עדות לכך במדדים לא תקינים בבדיקות הדם) ובנייה של סדר יום תזונתי מספק ומותאם להוצאה האנרגטית. נוסף על כך, התזונאית מתמקדת בזיהוי דפוסי ההתנהגות הפתולוגיים ובניסיון להבין, יחד עם המטופלים, כיצד "מתנהגת" הפרעת האכילה שלהם. לצורך זה נשאלות שאלות שונות על הרגלי האכילה, כגון – האם קיים צמצום בצריכת המזון היומית? האם קיים איסור לאכול מאכלים מסוימים? האם יש מכסה קלורית מוקצבת מראש? מה קורה אם יש הפרה של חוקים/הגבלות אלו? האם יש דפוסי התנהגות שונים לשליטה במשקל, כגון הקאות יזומות, משלשלים, משתנים, יריקות ), עיסוק אובססיבי בספורט? spitting( שאלות נוספות על התקפי אכילה, כגון – מהו התקף? במה הוא מתאפיין (גודל המנה, חוסר תחושת שליטה, אכילה שלא לפי התוכנית)? מה הם גורמי הסיכון (טריגרים) שמובילים להתקף? ועוד שאלות שקשורות לבדיקות גוף מרובות, להתנהגויות הימנעות שקשורות לגוף, לקושי לאכול בחברה

כיצד הטראומה באה לידי ביטוי בחדר התזונאית?

מסר שאי אפשר להעביר לאם/זולת, גם לא ניתן יהיה להעבירו לעצמי. אם אינך מסוגל לשאת את מה שאתה יודע, או להרגיש את מה שאתה מרגיש, האפשרות היחידה היא הכחשה ודיסוציאציה .)Lyons-Ruth, 2003( בהפרעות אכילה המוטיבציה להחלמה אינה ודאית, וההרגל "לחשוב" באמצעות הגוף הופך למנגנון הגנה מפני התמודדות עם קשיי ויסות רגשי, עם מצוקות, עם חוסר ביטחון ועם זיכרונות טראומטיים ובלתי נסבלים. כדי להשיג את מטרות הטיפול התזונתי ולשמרן לטווח ארוך, התזונאית חייבת להכיר את החותם שהטראומה הותירה בגוף ובנפש; עליה להבין שתסמינים כגון פחד מאובדן שליטה, תיעוב עצמי, קושי לתת שם לרגשות ולתחושות (אלקסיתמיה) וכן מצבים דיסוציאטיביים – כל אלה הם חלק ממציאות החיים של מטופלות אלו, ושהגוף שלהן ממשיך להתגונן מפני איום ששייך לעבר באמצעות דפוסי התנהגות פתולוגיים. התיעוב העצמי משתלב היטב עם דימוי גוף שלילי, שהוא אחד ממאפייני הליבה של התפתחות הפרעות אכילה. לעיתים קרובות אשמע בקליניקה אמירות כגון "זה מאוד מעייף ומעצבן שאני צריכה להמשיך לחיות בתוך הגוף המטומטם הזה" או "אני רוצה לוודא שאני לא רואה מפלצת במראה, שלא אהיה שמנה יותר מדי... זה קורה בפוזיציות מסוימות... כשאני עומדת בפרופיל או בפוזות מסוימות, אני רוצה לוודא שזה בסדר, וזה תמיד לא..." או "אני לא מצליחה להקיף את פרק כף היד וזה תמיד מרגיש לי כמו כישלון". גם הקושי לזהות, לשיים ולתאר רגשות בחוויות "העצמי" הוא מופע שכיח במהלך הטיפול, ובמקרים רבים המתבגרות נוטות לתפוס רגשות כבעיות גופניות, במקום כאיתות לכך שיש עניין אחר הדורש את תשומת ליבן. במקום להרגיש כעס או עצב, הן חוות כאבי שרירים, בעיות במעיים, תחושת נפיחות בִּטנית, עצירות, כאבי בטן או תסמינים אחרים שלא נמצא להם גורם פיזיולוגי. לא מפליא אם כך שבערך שלושה רבעים מן המטופלים הסובלים מאנורקסיה נרבוזה, ויותר ממחצית הסובלים מבולימיה, מתבלבלים מעצם חוויית רגשותיהם ומתקשים .)Taylor & Bagby, 2004( מאוד לתארם

I נקודת מפגש 55