מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 23 - יולי 2022

מה חדש? I מפגש מחקרי

—————————————————

) במגוון מדינות 2017-2004( שנים 13 מסלול חלופי לאורך בארצות הברית, בהתבסס על מערכת הנתונים האמריקאית .)NCANDS( הלאומית על ילדים נפגעי התעללות והזנחה במחקר אורך זה השוו בין מדינות שבהן מתקיימות תוכניות חלופיות, לפני הפעלתן ולאחר שהופעלו, ובין מדינות שבהן לא התקיימו תוכניות כאלו. זאת מתוך הנחה ששירותי הרווחה במדינות שונות "יתנהגו באורח דומה" לפני הפעלת התוכניות, ואילו לאחר הפעלתן יהיה אפשר לראות הבדלים ביניהן לאורך זמן. במחקר נמצא כי במדינות שבהן התקיימו תוכניות אלו היו פחות דיווחים מבוססים על התעללות והזנחה, 19%- כ 17% פחות דיווחים מבוססים על הזנחה, והפחתה של 25% בשימוש בשירותי אומנה, כלומר – פחות מקרים הגיעו למצב שחִייב הוצאה מהבית. לכותבי המאמר חשוב להדגיש כי אף שהתוכניות כוללות למעשה ויתור על חקירת הילדים, ולעיתים גם על תהליכי הוצאה מהבית, התוכניות אינן מהוות פשרה על בטיחות הילד. הכותבים מצטטים מחקרים אחרים על מסלולים חלופיים, אשר מוכיחים לטענתם כי בטיחות הילדים נשמרת. בהקשר זה יש לציין כי מחקר אחר הראה כי במחוזות שבהם מיושמות תוכניות מסוג זה מתקיימות פחות חקירות ילדים, אך החקירות המתקיימות מבוססות יותר. נראה שהשימוש בתוכניות של תגובה חלופית לסיכום, במסלולים חלופיים לטיפול בדיווחים על התעללות והזנחה לאורך זמן מצמצם דיווחים על הזנחה, וכן את הצורך להגיע לשימוש בשירותי אומנה. תוכניות אלו מהוות למעשה שינוי באסטרטגיה מערכתית, שעשוי, לדעת כותבי המאמר, לסייע במניעה שניונית של הזנחת ילדים והוצאתם מביתם. חשוב לציין כי האפקט המשמעותי של מסלולים חלופיים נמצא ברחבי ארצות הברית, במדינות שונות ובאוכלוסיות ומגוונות. ממצאי המחקר מזמינים בחינה של הקשרים ה"אוטומטיים" בין מערכות רווחה בקהילה, גופי חוק ומשפט והשימוש במסגרות חוץ-ביתיות, ושל האופן שבו קשרים אלו משרתים את טובת הילד והמשפחה לאורך שנים. כמו כן, הממצאים המעניינים על אפקטיביות של מסלולים חלופיים לאורך זמן מזמינים דיון במסלול החלופי המתקיים בישראל, בדמות ועדות הפטור הנושאות מאפיינים שונים אך גם דומים למסלול התגובה החלופית האמריקאי. נוסף על כך, המחקר מעלה את הצורך לנטר ולבדוק לאורך זמן את השלכותיהם של מסלולים חלופיים לחקירת ילדים, ובתוכם ועדות הפטור, על רווחת הילדים, המשפחה והקהילה, ועל מערכות הרווחה והחוק.

סיכוייהם הנמוכים יותר של ילדים אפרו-קנדים לחזור לבתיהם: הבדלים בין-גזעיים בהשמה חוץ-ביתית )(Boatswain-Kyte et al., 2022 המאמר המוצג כאן הוא מחקר אורך שמטרתו לבחון הבדלים בין-גזעיים בהשמה חוץ-ביתית במונטריאול, קוויבק, קנדה. בארצות הברית יש נתונים מבוססים היטב על תופעה זו: ילדים אפרו-אמריקאים מבלים זמן רב יותר במסגרות חוץ-ביתיות, ויש להם סיכוי נמוך יותר לחזור הביתה. למרות העובדה שלילדים אפרו-קנדים יש ייצוג יתר בשירותי הרווחה בקנדה, לא נערכו בה מחקרים דומים בנוגע להשמה חוץ-ביתית. ילדים על פני כעשר שנים 1,395- המחקר הנוכחי עסק ב ( והשתמש בנתונים אדמיניסטרטיביים של 2011-2002) השמה חוץ-ביתית. על פי נתוני המחקר, הדומים לנתונים מארצות הברית, ילדים אפרו-קנדים שוהים במסגרת זמן רב יותר, והסבירות שיחזרו לבתיהם נמוכה יותר. הסיכוי הנמוך יותר של ילדים אפרו-קנדים לאיחוד עם משפחתם, כלומר לחזרה הביתה, קשור לאי-יציבות בהשמה, לגיל הילדים ולסיבת ההוצאה מהבית. כלומר, ככל שלילד אפרו-קנדי יש קטיעות רבות יותר ושינויים בהשמה, ככל שהוא הוצא מהבית בגיל צעיר יותר, וככל שסיבת הוצאתו מהבית הייתה הזנחה (לעומת התעללות וסיבות אחרות) – יש לו סיכוי נמוך יותר לחזור הביתה. מחקרים שכבר נערכו בארצות הברית, בנושא של השמה חוץ-ביתית וגזע, עשויים להעניק פרשנות לקשר בין הגורמים השונים המשפיעים לרעה על סיכוייו של ילד אפרו-קנדי בהשמה חוץ-ביתית לחזור לביתו. מחקרים אלה מציעים כי גורמים הנוגעים לפרט, היבטים מערכתיים והיבטי מקרו חוברים יחד ומשפיעים על המסלול של אותו הילד ומשפחתו בשירותי הרווחה, ויוצרים למעשה מצב של אפליה מערכתית. בהתייחס לגורמי פרט, כלומר אלה הקשורים במאפיינים הספציפיים של התיק המסוים ברווחה, מובא לדוגמה הנתון האומר שילדים אפרו-אמריקאים נוטים להיכנס למסגרות חוץ ביתיות מוקדם יותר, וככל שילד נכנס צעיר יותר למסגרת, יש לו סיכוי נמוך יותר לחזור הביתה. בהיבטים המערכתיים, העובדה שמשפחות אפרו-אמריקאיות מקבלות לרוב פחות שירותים תומכים בקהילה עשויה להשפיע על הסיכויים שהמערכת תתמוך בחזרת ילדים לביתם. בהיבטי מקרו יצוין כי משפחות אפרו-אמריקאיות הן בממוצע במצב חברתי-כלכלי גרוע יותר, מה שגם עשוי להפחית את סיכויי החזרה הביתה.

I נקודת מפגש 73