מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 23 - יולי 2022

אושר ברנע-דומיניץ וכרמית כץ

נטישה הורית, נוסף על כישלון הורי להכיר במצוקתן כשורדות התעללות מינית. נשים רבות מתארות כיצד חוויית נטישה זו הובילה אותן לשתיקה עתידית בקשר לפגיעה. לאחר מכן מתוארת דינמיקה של חשיפת הפגיעה כמובילה למצב של ניתוק קשרי משפחה ובידוד חברתי. נשים מתארות כיצד קיבלו מסר שהפגיעה התרחשה באשמתן, והן מספרות שחשו אחריות לכך. התגובות השליליות גרמו להן להעמיד פנים שזה מעולם לא קרה. וכך נשים נאלצו להתמודד עם ההשלכות של פגיעה מינית לבדן וללא תמיכה. יש לציין כי היו נשים שתיארו שאומנם היה גורם יחיד – חבר או בן משפחה – שתמך בהן והאמין להן, אך הוא היה יחיד בתוך שטף של ספק והאשמה. נשים מתארות את הנשיאה של המצוקה לבדן, בצד חוסר יכולת לתת אמון בסביבה. הן מתארות קשרים פוגעניים ואי-יציבות החובקת את כל תחומי החיים – ובתוכם מגורים. המחקר נוקט עמדה פמיניסטית וממשיג את הממצאים שהתקבלו בו דרך המושג של תרבות האונס. כותבות המחקר מראות כיצד הנרטיבים של הנשים משכפלים מיתוסים תרבותיים הקשורים לאונס: הקורבן כאשם, הקורבן כנושא באחריות, הקורבן כנושא בתוצאות. הכותבות מציגות את הנטייה להשתיק את הפגיעה ולהטיל בה ספק כניסיון של החברה ככלל לשמור על מבנים פטריארכליים במחיר של נטישת הפרט. כך המחקר מראה את הדינמיקה שבה תרבות האונס משפיעה במישרין על תנאי חיים של נשים. Boatswain-Kyte, A., Esposito, T., & Trocme, N. (2022). Impacts of race on family reunification: A longitudinal study comparing exits from Quebec's child welfare system. Child Abuse & Neglect, 125, 105483. ‏ Child Welfare Information Gateway. (2020). Differential response: A primer for child welfare professionals. Washington, DC: U.S. Department of Health and Human Services, Children’s Bureau. Côté, P. B., Flynn, C., Dubé, K., Fernet, M., Maheu, J., Gosslin-Pelerin, A., Couturier, P., Cribb, M., Petrucci, G., & Cousineau, M. M. (2022). “It made me so vulnerable”: Victim-blaming and disbelief of child sexual abuse as triggers of social exclusion leading women to homelessness. Journal of Child Sexual Abuse, 31 (2), 177-195 .‏ Johnson-Motoyama, M., Ginther, D. K., Phillips, R., Beer, O. W., Merkel Holguin, L., & Fluke, J. (2022). Differential response and the reduction of child maltreatment and foster care services utilization in the US from 2004 to 2017. Child Maltreatment, 10775595211065761. ‏ מקורות

איחוד של ילדים עם משפחתם וחזרה הביתה ממסגרות השמה חוץ-ביתית הם מטרה מוצהרת של ארגונים קנדיים העוסקים בנושא. מחקר שבדק את שיעורי החזרה הביתה 80%- בקוויבק, בשנים מקבילות למחקר הנוכחי, מצא כי כ מהילדים אשר מוצאים מביתם חוזרים אליו, רובם במהלך השנה הראשונה שלאחר ההוצאה. המחקר הנוכחי מסיים באמירה שגם אם שירותי הרווחה מתייחסים באופן מותאם ואף מעניקים עדיפות מסוימת לאוכלוסיות מוחלשות ופגיעות בכניסתן לרווחה, יש להתייחס אליהן לכל אורך המסלול של מערכת הרווחה, ולאפשר את התזמון הנכון של יציאתן הבטוחה והיעילה ממנו. המחקר מזמין התבוננות באוכלוסיות אשר יש להן ייצוג יתר בשירותי הרווחה בישראל: מה מאפייניהן? מה מתרחש במפגש של מאפייניהן הייחודיים עם שירותי הרווחה? והאם מבנה המערכות מאפשר להן לקבל טיפול יעיל, מהיר ומיטבי?

—————————————————

האשמת הקורבן והטלת ספק בחשיפה של פגיעה מינית בילדות כטריגר להדרה חברתית של נשים, עד מצב של דרות )Côté et al., 2022( רחוב

, שעברו 60 עד 21 נשים קנדיות, בנות 21 במחקר זה רואיינו פגיעה מינית בילדותן והיו גם דרות רחוב. המחקר עוקב, מנקודת מבטן של הנשים, אחר הדינמיקה שבה לאחר חשיפת הפגיעה – כילדות, נערות או נשים צעירות – הן חוות מצב של האשמת הקורבן והטלת ספק בסיפורן. דינמיקה זו מובילה את הנשים בנערותן ובבגרותן לניתוק קשרי משפחה ולהדרה חברתית, עד למצב הקיצון של דרות רחוב. המחקר מראה כי חשיפתה של הפגיעה, אשר נתקלה בהאשמה ובהטלת ספק, היוותה טראומה נוספת עבור הנשים והחמירה את הטראומה הראשונית של הפגיעה המינית. כל הנשים אשר השתתפו במחקר מתארות את חשיפת הפגיעה לא כאירוע חד-פעמי, אלא כאירוע מתגלגל ומתמשך אשר כולל ניסיונות חשיפה לפני דמויות שונות. היו בהן נשים אשר חשפו את הפגיעה כבר בילדותן ואחרות חיכו לגיל מבוגר יותר, שאז הרגישו בטוחות לחשוף בפני חבר או חברה או גורם רפואי. הנשים תיארו את החשיפה הראשונית כתהליך של בחירה זהירה ומחושבת: את מה מהדברים לחשוף, לפני מי ובאילו מינונים. הן מתארות כיצד לעיתים התגובה הראשונית מנעה מהן לחשוף פרטים נוספים, וכך הפגיעה למעשה לא נחשפה במלואה. כמעט כל הנשים מתארות חוויה של

נקודת מפגש I 74