מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 25 - יולי 2023

אלוהים (לא) מרחם על ילדי הגן

זה אתמקד בתפיסות ההורים את המדיניות ובהמלצותיהם להורים אחרים ולקובעי המדיניות – למיגור התופעה.

שאלות המחקר עוסקות בהשפעת הפגיעה על הילד, על הוריו ועל משפחתו, וכן בהמלצותיהם של משתתפי המחקר להורים אחרים ולקובעי המדיניות. איסוף הנתונים נעשה באמצעות הורים לילדים שעברו התעללות בגיל 14 ראיונות עומק עם .3 הרך במסגרות עד גיל ממצאי המחקר כוללים תיאור של חשיפת הפגיעה ושל האתגרים הרבים שההורים נאלצו להתמודד עימם מאז, את ההשלכות ההרסניות של הפגיעה על כלל מעגלי החיים של הילדים ואת המלצות הורי הנפגעים להורים אחרים ולקובעי המדיניות – כדי להביא למיגור התופעה. היא לא תהיה הילדה שהייתה צריכה להיות, וגם אני כבר לא אהיה האימא שהייתי צריכה להיות. המחקר חשף את ההשלכות הדרמטיות של התעללות בילדים במסגרות על הילדים הנפגעים ועל משפחתם. הילדים והוריהם מתמודדים עם אירוע טראומטי אשר טלטל את עולמם וערער כמעט כל תחום בחייהם. משתתפי המחקר תיארו השפעות מרחיקות לכת על ילדיהם בממד הרגשי וההתנהגותי, בטווח המיידי ובטווח הארוך. בעקבות הפגיעה הם זיהו אצל ילדיהם קשיי שינה, חרדות, תסמיני פוסט טראומה, רגרסיה בהתפתחות, התנהגויות אלימות, עיכוב התפתחותי ועוד. גם ילדים שלא נפגעו במישרין היו עדים לפגיעה בחבריהם ולאווירת האימה והאלימות ששררה בגן והושפעו ממנה. הילדים נאלצו לחזות בחבריהם נפגעים, ללא כל יכולת לסייע להם, ומתוך פחד עמוק שהם יהיו הבאים בתור. הפגיעה יצרה שבר וטראומה אצל ההורים. היא השפיעה על כלל מעגלי החיים של הילדים ושל הוריהם, על תפיסת ההורים את עצמם ואת העולם, על הזוגיות שלהם ועל הדינמיקה ההורית והמשפחתית. ההורים מתמודדים עם תחושת אשמה כבדה ואחריות, חוסר תפקוד, בושה, אובדן אמון בעצמם ובאנשים סביבם. הפגיעה אף השפיעה על החלטות רבות בתחומים נוספים בחייהם, כגון הימנעות מהכנסת ילדים אחרים למסגרות, מעבר דירה, הבאת עוד ילד למשפחה והשתתפות במפגשים חברתיים. לעיתים קרובות חוו ההורים משבר זוגי בעקבות פערים בתפיסת הפגיעה ובדרכי ההתמודדות שלהם. ההורים סיפרו עוד שהפגיעה השפיעה בדרכים שונות על הקשר עם הילד או הילדה שנפגעו, וכל הורה בחר באסטרטגיה הורית אחרת. הפגיעה השפיעה גם על הדינמיקה בין האחים, על ההתנהגות שלהם זה עם זה ועל חלוקת תשומת הלב של ההורים בין הילדים. במאמר הממצאים

החוויה מול הרשויות: "מישהו דואג לי?"

משתתפי המחקר תיארו תפיסה חברתית שלפיה יש שני סוגים של מסגרות לגיל הרך שבהן מתרחשת פגיעה בילדים: "גני זוועות" או "גנים אפורים", ולדעתם עלינו להפסיק למדוד התעללות בדרך דיכוטומית זו. ב"גנים אפורים" מתרחשת פגיעה יומיומית בילדים, שכביכול אינה חמורה מספיק כדי שנשמע עליה בתקשורת או שנגיש נגד צוות הגן תלונה במשטרה. בגנים אלו לכאורה הכול בסדר, משום שאין בהם אלימות פיזית, אולם התעללות בגן היא לא רק אלימות פיזית, התעללות רגשית היא לא פחות קשה ולפעמים אף יותר.

החוויה מול רשויות האכיפה

משתתפי המחקר תיארו את ניסיונם עם המשטרה. פעמים רבות ההורים התלבטו לפני פנייה למשטרה בשל התחושה שלגוף הזה אין דרך לסייע להם. גם בעת הגשת התלונה במשטרה, ההורים הרגישו שמתייחסים לתלונתם באדישות, בצורה לא שקופה ולא מכבדת. ההורים שיתפו את חוויותיהם ותפיסותיהם גם בנוגע להליך הפלילי ולמערכת השופטת. הם נתקלו במערכת איטית ומתסכלת, שלתחושתם אינה עושה צדק עם הפוגעים. ההורים התייחסו להתמשכות ההליך עצמו, לחומרת העונשים ולקושי במפגש עם הפוגעת. זאת ועוד, חסר גוף שמספק מענה ותמיכה לתחושת רבים מההורים "הרבה מאוד מהדברים רק במקרים של פגיעה בגנים: עכשיו מתחילים לצוף, ואין לך למי לפנות ואין לך מה לעשות. איזושהי מגמה שקורית פה במדינת ישראל אבל אף אחד לא נוסף על יודע איך מתמודדים איתה ואף אחד לא עוטף אותך". כך, ההורים נאלצו לקחת את הילדים לקבל טיפול רגשי פרטי . הרוב המוחלט של הילדים ולשאת בעצמם בעלויות הטיפול שהוריהם השתתפו במחקר מקבלים כעת טיפולים רגשיים: אף אחד לא מממן לילדים האלה את הטיפולים הפסיכולוגיים שהם עוברים. מישהו משלם לי? מישהו דואג לי? מישהו מפצה אותי על מה שעברתי? תחושת הבדידות הקשה הנרטיבים של ההורים מדגישים את גם בהתמודדותם אל מול הרשויות השונות. כפי שאחת אנחנו עוברים התעללות כפולה האימהות תיארה זאת: ומשולשת, התעללות מהגננות ואחר כך התעללות בחסות ההורים נאלצים המשטרה ואחר כך התעללות בבית משפט. , מול להילחם לבדם עבור ילדיהם בשיח החברתי להמשיך

I נקודת מפגש 47