מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 26 - ינואר 2024

בינה יתרה – מפגש פסיכו-חינוכי טיפולי באמצעות "קנבס הירו"

הסיפור. האם את מתחברת לזה? האם היית רוצה שנערוך שינויים מסוימים בסיפור?"

יכול להיות בזה גם אלמנט מגביל. אם הילד לא מרוצה ממה שיצא לו, האם השיח הופך להיות טכני?

אצל ילדים שעברו טראומות מורכבות לעיתים קרובות היכולת השפתית, הדמיון והיכולת המשחקית פגועות מאוד. האם הילדים האלה יכולים להשתמש בכלי הזה? אני חושב שככל שהילד קטן יותר נדרש יותר תיווך של המבוגר, וזה נכון בעיקר לגבי ילדים עם קשיים שפתיים. ככל שהמגבלה השפתית גדולה יותר כך קשה יותר השימוש בכלי הזה. לא הייתי מציע את הכלי הזה לילד שיש לו קושי שפתי ממשי. זה "יושב" על נקודות הקושי שלו. אולי הייתי משתמש בכלי הזה ככלי לעבודה שפתית-תקשורתית של קלינאי תקשורת טיפולית על הדרך לספר סיפור. האם הכוונה שלכם לטווח הארוך שהכלי הזה יוכל להוות איזו שהיא עזרה ראשונה במקרה של טראומה אצל ילדים בגלל המוגבלות וחוסר הזמינות העצומה בנגישות לטיפול במדינת ישראל? הכלי שלנו אינו מתיימר בשום אופן להפחית סימפטומים, לעשות התערבויות ראשוניות במצבי טראומה. עם זאת, יש ערך לשימוש בו במצבי דחק וגם במצבי טראומה המוניים. הוא מבוסס יותר על הגישה הסלוטוגנית ולא הפתוגנית. כלומר, הוא לא בא למנוע את הסימפטומים, הוא בא לקדם בריאות נפשית, לחזק נגישות וזמינות של יכולת לזהות משאבים ולהשתמש בהם. זה כלי שנכון להשתמש בו בהתערבויות קהילתיות רחבות לקידום חוסן לפני מצבי טראומה ואחרי מצבי דחק או טראומה. אנחנו יודעים שלא כל הילדים הופכים להיות פוסט-טראומטיים, ומה שעוזר מאוד אחרי מצבי דחק הוא לזהות משאבים וכוחות. הכלי אינו מציע "הוקוס פוקוס" ואינו מציע להחליף מבוגר, אבל הוא יכול לייצר משאבי התמודדות ואת הצורה החזותית שלהם. הוא מציע להצטרף, ללוות, ולהיות פלטפורמה שיהיה אפשר להיעזר בה – בעבודה פרטנית, כיתתית, טיפולית קבוצתית, קהילתית ברמת בית ספר, ואפילו מעבר לכך.

זה דווקא יכול להיות מעניין מאוד – אפשר לראות בזה מעין ניסיון התגברות על כשל אמפתי. יכול להתפתח בו דיאלוג משולש על הפידבק הוויזואלי שמתקבל. אני רואה בזה יותר ניסיון להתגבר על כשל אמפתי שיכול להיות לבינה המלאכותית. בהקשר הזה, אם אני יוצא מנקודת הנחה שה"סיפור בשישה חלקים" הוא סיפור השלכתי, זה אומר שחלקים מהעצמי שלי מושלכים על הסיפור. בעצם, אם אני עושה משהו השלכתי לא מודע ומקבל גירוי חזותי, הגירוי החזותי לא ממש שלי אחד לאחד, הוא מעורב בפרשנות של הבינה המלאכותית. צריך לזכור את זה. עם זאת, אני בכל זאת מקבל עכשיו איזה עד חזותי לחלק טקסטואלי לא מודע שאני הוצאתי החוצה, וזה יכול להיות חזק ומעניין להמשך העבודה. זו יכולה להיות מר ָאה חזקה מאוד לחיוב, וזו יכולה להיות מר ָאה חזקה מאוד לרמת סיכון שעלולה להיות מציפה מדי. צריך להיות ערני לזה. כן, הוא עלול להיות טריגר אבל יכול להיות גם מנוף טיפולי. אני לא הייתי מגביל את הילד באופן שבו הוא מספר את הסיפור שלו. צריך לזכור שאני מתכוון להשתמש בכלי השלכתי עם ילד שעבר טראומה, וזה משמעותי. כשמדובר בבינה מלאכותית יוצרת, צריכים להבין שהיא יוצרת את הפרשנות. בעצם, זה לא סתם מחשב שנמצא בחדר אלא יש פה עוד "שלישי בחדר". המבוגר צריך לקבל אחריות לבינה המלאכותית ולא להפך. בעקבות התנסויות ראשונות עם הכלי ערכנו צמצום ניכר והגבלנו אותו: צמצמנו את יכולת היצירה שלו כדי שהכשלים האמפתיים יהיו מעטים ככל האפשר. מכיוון שהבנו שאנחנו עובדים עם ילדים ובני נוער סביב רגישויות, למשל בכל החלק של ה"סיפור בשישה חלקים", הוא אומר את המילים שאנחנו הכתבנו לו להגיד מילה במילה. כשניסיתי את הכלי ראיתי שהוא מגיב אליי: "אה, איזה סיפור יפה", אבל רגע, למה אתה קובע לי שהסיפור שלי יפה? הגבלנו גם את הפן החזותי – שלא ייתן גירויים ויזואליים של מוות או תכנים מורבידיים. מה שהבינה המלאכותית עושה זו אינטגרציה של ה"סיפור בשישה חלקים" לפסקה אחת. הנחינו את הבינה מלאכותית לשאול את המשתמש או המשתמשת: "אני מסכמת לך את האם הפידבק הוויזואלי עלול להיות טריגר? להביא להצפה שאנחנו לאו דווקא רוצים בה בתוך הסיטואציה של הטיפול?

I נקודת מפגש 33