מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 26 - ינואר 2024

רותי גבע

במקום זאת, חבר קונגרס או חבר כנסת פועלים ומקבלים החלטות רק על סמך תחושה. הם חושבים שהמדיניות או התוכנית המסוימת יפתרו את כל הבעיות שלנו, במקום להבין שאנחנו צריכים עובדים טובים יותר או נתונים טובים יותר, או שאולי צריכים למנוע את הבעיה. פה עלינו לתגמל מנהלים על הערכה קפדנית של התוכניות שלהם ועל יישום לפי הערכות אלו. החשש הנוסף שלהם הוא מפני פגיעה בפרטיות ובסודיות. לפעמים זה יהיה התירוץ לסרב להערכה, כי הנתונים רגישים, והם אינם רוצים להסתכן בפריצת נתונים. הדאגה הזאת לגיטימית, ואפשר לטפל בה באמצעות פרוטוקולי אבטחת נתונים מוקפדים.

שהדודה מרי מדוכאת מאוד, וג'וני הקטן עושה פיפי במכנסיים כל הזמן". כי בכל פעם שהם מבקרים משפחה, הם צריכים לכתוב לעצמם הערות על הנעשה במשפחה אבל גם כדי לדווח לשופט או לממונה עליהם. המידע הזה עשיר יותר מזה שמבקשים מהם למלא בכמה טפסים עם תיבות נפתחות ועם תשובות מוגדרות מראש. מה שעשינו היה – לקחת סוג כזה של נתונים, שכוללים הרבה מידע, וללמוד מהם. לעיתים קרובות המערכת היא זו שמפריעה להשיג נתונים טובים על צורכי ילדים, כי אתה נדרש למלא את התיבות הנפתחות ולסמן תיבות בווי. באמצעות כלים חדשים, ככל שהערות רבות יותר יוזנו למערכת המידע, כך נוכל להבין הבנה מעמיקה יותר את הדינמיקה המשפחתית ואת הקשר בין אירועים משפחתיים למתן שירות. זה יכול לקרות רק כי יש לנו כעת בינה מלאכותית ויכולת לנתח את הכמות הגדולה של הנתונים. הטקסט שהעובדים הסוציאליים מזינים הוא נתוני עתק. בעבר נדרש למומחים זמן רב כדי לקרוא את כל ההערות הללו ולחלץ מידע מאלפי ילדים, אך בכלים חדשים אפשר לעשות זאת במהירות. נשאלתי כיצד בונים צוות – האם לוקחים את מדעני הנתונים וגורמים להם להבין בעיות חברתיות? או שלוקחים את העובדים הסוציאליים והופכים אותם למדעני נתונים? זה עוזר, אם יש איזשהו ניסיון חיים התשובה היא – גם וגם! או ניסיון מקצועי ואם אתה מכיר את מהות הבעיות הללו. חלק ממדעני הנתונים יכולים להתחבר לנושאים של ילדים ומשפחות פגיעים, וחלק מהעובדים הסוציאליים יכולים ללמוד לכתוב קוד ולערוך מחקר קפדני עם נתוני עתק. זה פשוט דורש רצון והדרכה. עבדתי עם אנשים שמעולם לא הצליחו במתמטיקה ולימדתי אותם איך לתכנת, כי יש להם תשוקה. מישהו שאל אותי פעם איזה סוג של אנשים אני שוכר כדי לבצע את העבודה הזאת. עמית שלי בארגון מחקר אחר אמר שהוא שוכר דוקטורים להיסטוריה כי הם מדייקים ויודעים לתעד מידע. הבעיה העיקרית במחקר חברתי היא שאנחנו לא מתעדים היטב את מה שאנחנו עושים. אנחנו לא מתעדים את הנתונים. היסטוריונים עושים זאת היטב! כל הדיסציפלינות יכולות לספק נקודות מבט מיוחדות על התחום שלנו.

כשאתה חושב על קובעי מדיניות ששיתפת איתם פעולה, האם אתה רואה משהו משותף בעבודתם?

כשאני עובד עם מנהלים שקיבלו הכשרת מחקר טובה בתארים מתקדמים, הם מתעניינים יותר בנתונים מבוססי ראיות. אבל גם הם עלולים להישחק מהר, כי הפוליטיקה דורשת מהם לעיתים קרובות ליישם גישות לא מוכחות. אני שואף לעבוד עם קובעי מדיניות שאיתם נוכל להשפיע; אלה שמקשיבים למה שיש לנו להגיד; מקומות שאתה מוצא בהם אנשים שאכפת להם ורוצים לעשות עבודה טובה יותר ולהשתמש במידע. ושם זה מתחיל, שם הם יכולים להראות שהם עשו טוב יותר לילדים. לשם אני הולך. אני חושב שדור חדש של אנשים מתמצא יותר בנתונים, ובכל זאת, אני מודאג מהשאלה עד כמה אנחנו יכולים למשוך אנשים מיומנים מאוד לתפקידי מנהיגות ברווחת הילד.

מהם האתגרים העיקריים שמתמודדים איתם בתחום זה?

אני חושב שהאתגרים העיקריים שלנו כחוקרים קשורים לתקשורת עם קובעי מדיניות. אנחנו מנסים לכתוב עמודים קצרים עם ממצא אחד וכמה השלכות, ושולחים אותם כדי לראות אם אנחנו מסוגלים להשפיע, כי אף אחד לא קורא עמודים. בחלק מהמקרים זו אשמתנו. 30 היום דוחות באורך כולם מוקסמים מסימולציות (הדמיות), ואנחנו יוצרים את הסימולציות המסובכות האלה. לפעמים אני מסתכל עליהן וזקוק בעצמי לכמה דקות כדי להבין אותן. אנשים לומדים בדרכים שונות. גם אנחנו חייבים לתקשר בדרכים שונות. לפעמים כל מה שקובע מדיניות יכול לסבול הוא רק משפט אחד. זו תקשורת. הכול עניין של תקשורת.

מה החסמים ביצירת שיתופי פעולה בין קובעי מדיניות לחוקרים?

חלק מקובעי המדיניות אינם רוצים לקבל ביקורת או לשמוע חדשות רעות. הם חושבים שחדשות רעות יעלו להם בעבודתם או יפגעו באג'נדה הפוליטית של מישהו. עבורי זו הבעיה הגדולה ביותר, משום שההנהגה נמנעת מתהליך הערכה שלה כדי להפחית סיכון, ולכן אין דרך לדעת מה עובד.

נקודת מפגש I 36