מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 27 - אוקטובר 2024

- סיפורים וחוויות אישיות מדור הצצה לרגע

ניסיון מקצועי קודם לא הכינו אותי לאירוע כזה. עם זאת, כמי שמורגלת ביום-יום בזירות חירום ואסון, נכנסתי מייד לפעולה. עם בקשה ראשונה 07:00 המוקד המבצעי התקשר אלי בשעה למענה חוסן, ומאותו רגע קיבלנו מאות פניות של אזרחים מבוהלים, ניצולי מסיבה, משפחות נצורות בממ"דים וילדים מפוחדים, ובכללם שני ילדים המתחבאים בארון בכפר עזה לאחר שאימם נרצחה מול עיניהם (התיעוד המצמרר פורסם בתוכנית "עובדה"). מאותם רגעים שבהם הבנו את גודל האירוע, ועד שבועות לאחר לכל מי 24/7 מכן, הפעלנו מערך מבצעי שבו ניתן מענה רגשי שזקוק לכך – אזרחים ומתנדבים שלנו כאחד. – הצוות שלנו נתן מענה הן בהתערבויות עם אזרחים בקו הסיוע הטלפוני והן בשטח. המענה כלל ייצוב מיידי, תמיכה ואוזן קשבת, הקניית כלים לוויסות וקרקוע, הדרכות הורים סביב נסיגות התפתחותיות טבעיות ותסמיני מצוקה וחרדה נוכח המצב. בד בבד אני עצמי, תוך כדי עבודה אינסופית בחמ"ל הטלפוני באותו יום, התבשרתי על חטיפתו של בן משפחתי, והתלבטנו, גיסתי ואני, כיצד הכי נכון לבשר לילדיהם על כך. דוגמה למענה משמעותי לילדים, בין שלל המשימות, הייתה בבתי המלון. בימים הראשונים, בשיתוף פעולה עם הצוותים הפסיכוסוציאליים במלונות, שלחנו צוותים למתן מענה ראשוני, כלים לוויסות ועיבוד החוויות – קבוצתי ופרטני, ובהמשך נעשתה עבודה לחיזוק התא המשפחתי ולהצבת גבולות נוכח המציאות המאתגרת של שהייה ממושכת במלון. על דוגמה אחרת למענה שאיחוד הצלה נתן בבתי המלון שמעתי מפי עובדת סוציאלית, מתנדבת מהיחידה, ששיתפה אותנו באוקטובר. 9- במקרה מיוחד שטיפלה בו במלון בים המלח ב לאחר סשן קבוצתי של עבודת גוף-נפש עם ילדים, הדרכה לנשימות ותרגול הפרחת בועות סבון יחד, פנתה אליה ילדה , מאחד מקיבוצי העוטף, וסיפרה לה שכבר יומיים היא 9 בת מרגישה זרמים ברגליים וזו תחושה משונה ולא מוכרת לה. הוריה שהיו עימה עודדו אותה לפנות לעזרה, והיא והמתנדבת עשו מתוך תשומת לב לתחושות העולות, הנכחה SE יחד עבודת והפעלה של הגוף, פסיכואדוקציה והבניה של האירוע. הילדה יצאה בתחושה טובה מאוד, ללא נימול בגפיים, וההורים הודו לנו מאוד על המענה המקצועי. – דאגנו לרווחתם בסיוע פנים-ארגוני לצוותים הרפואיים שלנו הנפשית של החובשים והפרמדיקים שחזרו ממשמרות התופת בדרום. הענקנו להם מעטפת מקצועית וסייענו להם לעבד את המראות הקשים שהיו עדים להם – בעבודה פרטנית ובמפגשי מעגלים קבוצתיים לעיבוד החוויות הטראומטיות.

חובשים רבים שלנו, שפונו מהדרום ומהצפון, ביקשו את עזרתנו ברמה המשפחתית. סייענו להם, בטיפול בילדיהם שהביעו תגובות דחק, בעזרת טיפים להתמודדות עם חרדה שצפה אצל הילדים הרכים ובתיווך המעבר לכלל בני המשפחה. אני מייחלת ומקווה שתמיד נזכה להיות שליחים טובים ונאמנים, ושגם ברגעים החשוכים והנוראים ביותר נצליח להחזיק, יחד עם האדם או הילד שמולנו, את האור ואת התקווה.

I נקודת מפגש 51