מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 27 - אוקטובר 2024

המחלמ ןמזב םידליב תינימ העיגפ

לחימה, מדגישות את ההשפעה המתמשכת של סכסוך מזוין על הביטחון של ילדים באזורי עימות.

ביטחון פיזי וכלכלי, וחשיפה לאינטראקציות מיניות בין אזרחים ללוחמים. המשתתפות דיווחו כי לעיתים קרובות ילדים נותרו ללא השגחה במחנות במהלך היום, ואף במהלך הלילה. הם הועברו מהבקתות המשפחתיות בפאתי המחנה לישון באזורים מרכזיים בשל חשש ביטחוני, ללא השגחת מבוגרים, פעולה שלמעשה הגבירה את חשיפתם לפגיעה מינית. יתרה מזאת, אף הייתה גבוהה בקרב הנערות, הן HIV/AIDS- על פי שהמודעות ל לא הצליחו לתרגם ידע זה הלכה למעשה עקב גישה מוגבלת לאמצעי מניעה ולשירותי בריאות מינית מתאימים. מצב זה הוחמר עקב שיבוש מערכות החינוך המסורתיות בקרב הקהילה, והותיר נערות השוהות במחנה ללא מקורות מתאימים מבחינה .)Patel et al., 2012( תרבותית לחינוך ולהכוונה מינית מחקר נוסף שנערך בשלושה מחוזות בצפון אוגנדה ממחיש עוד יותר את הבעיה המתמשכת של התעללות מינית בילדים ילדים בני 43- בקהילה לאחר הסכסוך. מחקר זה, שהתמקד ב שחוו פגיעה מינית, גילה כי זו נותרה בעיה משמעותית 17-6 באזור, ובנות הן בעיקר אלו שנפגעות. ראיונות עומק עם המשתתפים חשפו כי רוב הפוגעים היו מוכרים לילדים והפעילו טקטיקות שונות הכוללות הפעלת כוח, כפייה או מניפולציה כדי לבצע את הפגיעה. ממצא זה מדגיש את האופי המורכב של פגיעה מינית בקהילות שחוות התמוטטות של המבנים החברתיים, כאשר נוסף על ההשפעות של סכסוך ממושך נוצרות .)Nyangoma et al., 2019( נקודות תורפה שהפוגעים מנצלים באופן דומה, בהקשר של פליטי המלחמה בסוריה, הן במחנות העקורים והן בקהילות המארחות, התמוטטות המבנים החברתיים המסורתיים הותירה ילדים, ובייחוד ילדות, חשופים לניצול מיני ולאלימות. אפשר לראות זאת בדבריהן של אימהות סוריות אשר הביעו פחדים עמוקים לגבי ביטחונם של ילדיהן, בייחוד לגבי חטיפה, הטרדה מינית ותקיפה. כך למשל, אם לשלושה תיארה מצבים שבהם אנשים מכנופיות במחנה היו ) לעבר ילדות בעודם catcall( צועקים קריאות מטרידות מינית ). הסכנה לפגיעה מינית Rizkalla et al., 2020( אוחזים בסכינים נמשכה גם לאחר עזיבת המחנה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי, למשל, בדבריה של אם לשבעה אשר הביעה חשש מכך שילדיה ייחטפו או ייאנסו בדרכם לבית הספר או לעבודה בתחבורה הציבורית. היא סיפרה כיצד היא מזהירה אותם מפני אנשים שמציעים עזרה ומצהירים שהם חברים בארגוני סיוע, והוסיפה: "אני מפחדת מהכול... אילו זה היה תלוי בי, לא הייתי נותנת להם .)Rizkalla et al., 2020, p. 13( ." ללכת לבית הספר או לעבודה מקרים אלו מדגימים כיצד ילדים עומדים לפני סכנה גדולה יותר לפגיעה מינית באזורים לאחר סכסוך מזוין. גורמים מרכזיים, כגון התמוטטות של מבנים חברתיים מסורתיים, עקירה נרחבת מהבתים וקריסה כלכלית, יוצרים סביבה שבה ילדים נתונים בסיכון מוגבר לאלימות מינית מצד חברי הקהילה או הסביבה. פגיעות אלו, המתרחשות גם מחוץ להקשר הישיר של פעולות

השלכות פגיעה מינית בילדים בהקשר של מלחמה

הפגיעות המיניות שעוברים הילדים מהוות בפני עצמן חוויה טראומטית קשה ובעלת השלכות רבות, אולם בהקשר של סכסוך מזוין או מלחמה הן רק נדבך אחד בתוך מכלול חוויות טראומטיות אשר מתרחשות בד בבד. בין חוויות אלו ישנן עדות לזוועות, לאלימות קשה ולרצח המוני, אובדן בני משפחה וחברים, הפגזות וירי מרובה, בזיזה והצתה של הבית, מעבר למחנות עקורים, חטיפה על ידי קבוצות של חמושים, רעב ותנאי מחיה קשים, התעללות פיזית, איומים ישירים על החיים, Morgos et al., 2008; Rizkalla et al., 2020;( עינויים ועוד .)Verelst et al., 2014 עם זאת, הפגיעה המינית בילדים נתפסת כאחד האירועים "חוויות מלחמה" שילדים נחשפו 16 הטראומטיים ביותר. מתוך להן, עלו חמש חוויות שניבאו באופן החזק ביותר תגובות טראומטיות, לפי הסדר הזה: חטיפה, הצורך להסתתר לשם הגנה עצמית, אונס, הכרח לפגוע או להרוג בני משפחה, ועדות לאדם הנשרף בחיים. חמש חוויות שהיו המנבאות החזקות ביותר לפיתוח סימפטומים דיכאוניים הן: אונס, עדות לאונס, מוות של הורה/הורים, הכרח להילחם, וצורך להסתתר לשם .)Morgos et al., 2008( הגנה עצמית לכלל החוויות הטראומטיות המתוארות, ובפרט לפגיעה המינית, יש השלכות קשות על חיי הילדים מבחינה פיזית ונפשית. מבחינה פיזית, הילדים והילדות מתמודדים עם הריונות לא רצויים, פגיעות קשות ופציעות באיברי המין, בעיות גינקולוגיות, Kadir et al., 2019; Longombe et al.,( ומחלות מין HIV/AIDS ). זאת לצד פציעות נוספות בעקבות המלחמה והעינויים, 2008 הידרדרות של הבריאות הגופנית, ירידה במשקל, ולעיתים חוסר נגישות למענה רפואי מתאים. מבחינה נפשית דווחו קשיים רגשיים והתנהגותיים, נסיגה התפתחותית, רמות גבוהות של חרדה, דיכאון, תוקפנות, הפרעות בשינה ובכלל זה סיוטי לילה והרטבה במיטה, גמגום, נסיגה חברתית, ניסיונות התאבדות ועוד ). במחקרה Betancourt et al., 2010; Rizkalla et al., 2020( ) נמצא כי מתבגרות Verelst et al., 2014( של ורלסט ואחרים שחוו אלימות מינית בזמן המלחמה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו סבלו מרמות גבוהות יותר של קשיים נפשיים, כגון דיכאון, חרדה, הימנעות ועוררות יתר בהשוואה למתבגרות שהיו במלחמה ולא חוו פגיעה מינית. יש לציין כי בהקשרים חברתיים מסוימים, ילדים שנפגעו מינית Kadir et al.,( בזמן המלחמה נודו מקהילתם ואוימו על ידיה

I נקודת מפגש 83