מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 3

יואב יצחק

אורלי וילנאי

אביבה לורי

לזרוע העיתונאית, שכוחה מוגבל". הצנזורה היחידה שהוא מטיל על עצמו קשורה לעניינים הנדונים בדלתיים סגורות או, לחלופין, לאיסור חשיפת זהותם של ילדים מעצם היותם קטינים. “ככל שחלות על הדיווח העיתונאי יותר הגבלות, כך היכולת להעביר מסר מוגבלת יותר", הוא אומר. אני שואלת את יצחק כיצד הוא מתמודד ברמה האישית עם הסוגיות הקשות “עיתונאי הוא שהוא חושף, והוא אומר: קודם כול אדם, אחר כך אזרח ורק בסוף עיתונאי. השאלה היא מאיזו פוזיציה אתה נכנס לתוך הסיפור. אני עוסק בסיפור עיתונאי רק אם אני מרגיש כמו וילנאי, גם כאדם שנעשה עוול". יצחק מעיד על עצמו שהוא שומר על קשר עם גיבורי הסיפורים שלו: “מאחר שאני נכנס לסיפורים העיתונאיים קודם כול כאדם, המעורבות שלי מובילה לא פעם לחיבורים אישיים. זכור לי מקרה מלפני מספר שנים שבו היה סכסוך גירושין קשה בתוך המשפחה. במהלכו אישה האשימה את בן זוגה כי חטף את בתם המשותפת. על רקע זה נכנס האב למאסר. ליוויתי את הסיפור מקרוב והבעתי את דעתי בקשר להתמודדות הרשויות עם המקרה, אבל המעורבות בחיי המשפחה הייתה כל כך אינטנסיבית, שהפכתי להיות חלק מהמשפחה בשנים שלאחר מכן, ואפילו השתתפתי בחתונות של בני המשפחה

עצמי שאלות בקשר לעולם שבתוכו אני מגדלת את בני. השאלות החלו לעלות עוד בזמן שהייתי בהיריון ורצתי בין סיקור אסון ורסאי לסיקור פיגועים בערים השונות. לאחר שבני נולד הכול הפך להיות יותר מפחיד, הרגשתי צורך לדעת לאן לעולם לא אתן לילד שלי להגיע, להבטיח לעצמי שאספק לו סביבה מגִנה". העיתונאי יואב יצחק, מו"ל ועורך , מאמין 1 NEWS של אתר החדשות בתפקיד האקטיבי של העיתונאי בעיצוב “לעיתונאים יש תפקיד המציאות: מכריע בעיצוב דעת הקהל. הציבור ניזון מהתקשורת, אין לו בדרך כלל מקור אחר לשאוב ממנו מידע. טיפול נכון בסוגיות חברתיות יכול לדחוף את רשויות יצחק האכיפה והטיפול לעשות מעשה". הגשים הלכה למעשה את החזון שלו בקשר לעיתונות אקטיביסטית כאשר עזב לפני כעשור את העיתונות הכתובה והקים אתר חדשות עצמאי – “במטרה לא להיות חשוף לצנזורה של חומרים עיתונאיים מסוימים". יצחק מרבה לעסוק בסיפורים עיתונאיים הקשורים לילדים בסיכון ובסכנה ובמשפחותיהם ועושה זאת, לדבריו, “הן באמצעות 1200 העיתונאים שלי והן באמצעות בלוגרים (כותבים חופשיים) שעוסקים בתחום של רווחה, אכיפה ומשפט, וכותבים מאמרי דעות המעצבים את דעת הקהל. זוהי זרוע משפיעה מעבר

והמוסר, אבל ברגע שאני שומרת עליהם חלה עליי כעיתונאית החובה להתערב במציאות". עם זאת, היא מסייגת דבריה ואומרת: “כאשר מועלים בפניי סיפורים הקשורים במצבי סיכון בתוך המשפחה, אני מאוד נזהרת. במקרים אלו אני יכולה להשתמש בכוח העיתונאי שלי כדי להפנות את מי שזקוקים לעזרה לאנשי הטיפול המתאימים". וילנאי מעידה על עצמה שעשתה זאת כאשר ראתה בתים שהייתה בהם הזנחה קשה של הילדים. בעבר, כאשר רצתה לסייע לילדה שברחה מבית הוריה, . “בכל 1818 היא התקשרה לקו החירום מקרה", היא אומרת, “אני אעשה הכול כדי לחבר את המאזינים או הצופים למי שעשוי לסייע להם פיזית ונפשית, והמוטו הוא שהוצאה מהבית היא מוצא אחרון". הגישה של וילנאי בקשר למעורבות של התקשורת מתבטאת גם ברצון שלה לספק לצופים ולמאזינים, שהיא מכנה “לקוחות", ידע כיצד אפשר למנוע מצבים של סיכון וסכנה. היא מספרת על הקשר עם לילך שם טוב, 2010 ששלושת ילדיה נרצחו בשנת בידי אביהם: “אני מנסה להבין מלילך אם היו סימנים מוקדמים שאפשר היה לראות". וילנאי, אם לילד צעיר, מדברת על המורכבות של המעורבות האישית בסיפורים הקשורים באלימות במשפחה: “האירועים הקשים שאליהם נחשפתי כעיתונאית גרמו לי לשאול את

נקודת מפגש 12