מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 3

בעיצוב המציאות של ילדים העוברים התעללות והזנחה. מציאות זו מעוצבת על-פי תפיסתם המקצועית, אבל קודם כול, כפי שהגדיר זאת יצחק, מעוצבת מעצם היותם בני אדם שלעִתים פוחדים ממה שהם מדווחים עליו, לעִתים כועסים על גיבורי סיפוריהם, לעִתים מזדהים עם כאבם – ובעיקר מוצפים מהעוצמה שיש בחומרי הנפץ האנושיים שהם מדווחים עליהם. נרטיב השונות / חריגות – השיח התקשורתי הפנה אצבע מאשימה, ברמת המיקרו, כלפי כל אחד מבני המשפחה וכלפי המשפחה כולה וראה בה יחידה חברתית מעוותת ולא מתפקדת. המסר היה שאירוע כזה קורה רק במשפחות חריגות. נרטיב הקורבנות – נרטיב מנוגד המפחית מאשמתם ומאחריותם של ההורים והמשפחה המורחבת ומפנה אצבע מאשימה כלפי הממסד. סיכום המחברות מדגישות כי העיסוק באלימות כלפי ילדים “אידיאלי" מבחינת התקשורת: עקב היותם של ילדים קורבנות חסרי ישע, באלימות כלפיהם יש פוטנציאל דרמטי רב. הסיקור העיתונאי בפרשת רוז פיזם אִפשר הצצה חריגה, חדירה של ממש לפרטיותה של המשפחה; הסיקור אִפשר גם דיון ציבורי פומבי באלימות כלפי ילדים ובד בבד – בבעיות ובדילמות של יום-יום בחיי המשפחה.

זאת, כמו שאסור להאשים באופן גורף אסור להיות במצב שבו לא מתייחסים למקרים שלגורמי טיפול ואכיפה היה ידע מסוים והם לא פעלו כדי למנוע את מה שהיה צפוי. למשל, שופט שמשחרר אדם שברור שיש סכנה גדולה שיפגע בילדיו או באישתו". דבריהם של לורי, וילנאי ויצחק, שלושתם עיתונאים ותיקים העובדים במדיות תקשורתיות שונות, מאירים את התפקיד החשוב שיש לעיתונאים ממצאי המחקר: יש דמיון רב בין העיתונים בהיקף העיסוק בפרשה ובתזמון: שניהם הגיבו בהרחבת הסיקור על-פי האירועים וההתפתחויות הדרמטיות בפרשה ובצמצומו בשלבים שבהם לא היו גילויים חדשים או התפתחויות בחקירה. הסיקור בשני העיתונים התאפיין בדרמטיזציה גבוהה. תרמו לה היקפו הנרחב של הסיקור, האמצעים הוויזואליים (כותרות גדולות, שימוש רב בתמונות) ואופיו הרגשי מאוד של הסיקור. הסיקור התאפיין בשלושה נרטיבים: נרטיב בלשי-דרמטי – הפרשה נידונה כסיפור בלשי מובהק, החל בידיעה על היעלמותה של רוז ובקשת עזרה מהציבור במציאתה, החשדות נגד אביה החורג / סבהּ ואימה, ההתפתחויות בחקירתם והחיפושים הנרחבים אחר הגופה – ועד מציאתה.

אורלי וילנאי אומרת: “אני מצרה על ההאשמות כלפי אנשי הטיפול. מדובר במגזר שלא מתוגמל הן ברמה הכלכלית והן ברמה החברתית. כל כך קל לזרוק רפש, אבל חלק גדול מהדברים שקורים אינם בשליטתם של אנשי הטיפול. אנחנו צריכים לספק להם רשת ביטחון ולא להאשים אותם". יואב יצחק אומר: “גורמי הטיפול אינם אשמים שאין להם משאבים לטפל בכל הבעיות המונחות לפתחם. עם ברק-ברנדס, ס' וגפן-קושילביץ, ש' ). איפא רוז?!: בחינת סיקור 2010( רציחתה של רוז פיזם בעיתונות הישראלית כמקרה בוחן לייצוגי אלימות נגד ילדים. מסגרות מדיה: כתב עת .58-81 ,5 , ישראל לתקשורת החוקרות בדקו את תפקודה של העיתונות הכתובה בישראל באמצעות מקרה בוחן: פרשת היעלמותה ורציחתה של הילדה רוז פיזם, פרשה שעמדה במוקד השיח הציבורי והתקשורתי בישראל בחודשים אוגוסט–ספטמבר .2008 מטרת המחקר הייתה לבחון את הייצוג של אלימות כלפי ילדים במשפחה בתקשורת הישראלית, וללמוד ממנו על האופן שהתקשורת מבנה בעיה בקרב הציבור בישראל. פריטי 170 במסגרת המחקר נותחו מידע שהופיעו בחלק החדשותי של העיתונים “הארץ" ו"ידיעות אחרונות". פריטי המידע שנאספו נותחו ניתוח תוכן איכותני וניתוח ויזואלי.

מבט אמפירי על סיקור מקרי רצח והתעללות בתקשורת הישראלית

נקודת מפגש 14