מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 3

צריך עיניים רגישות מאוד, לדעת איך לשאול את השאלות ובאמת לרצות לקבל תשובה". לביא ממשיכה: “לפני כשלוש שנים יצא ספר שנקרא ‘לדבר את השתיקה', ובעקבותיו פיתחנו ערכת הדרכה שמפרטת את הסימנים לאיתור נפגעים. ערכת ההדרכה מיועדת לאנשי מקצוע מכל התחומים הטיפוליים." עוד מערכת שמסייעת באיתור היא מערכת שיתוף מידע ממחושבת, שמטרתה לבדוק אם קטין שהגיע לטיפול אושפז קודם לכן בבתי חולים אחרים. “אנחנו יודעים שקטינים החווים התעללות עוברים פעמים רבות ממסגרת אחת לשנייה, וכך אפשר לראות אם היו פניות בעבר לבתי חולים. עלינו להרחיב את הראייה ולשתף פעולה – פה כולנו קצת לוקים בחסר." לביא מבהירה: “הידע צריך להיות חזק מאוד אצל אנשי המקצוע כדי לזהות פגיעה. לעִתים זו סיבה רפואית ולעִתים זו התעללות שנראית כמו סיבה רפואית. כאשר מגיע ילד עם פגיעת ראש, לא ברור אם יש הזנחה, פגיעה או שהוא נפל. זה מורכב מאוד. ישנה ועדת אלימות במקרים של קטינים, הכוללת צוות רב-מקצועי ומשמשת גורם מרכז שדן במצבים אפורים ומתווה מדיניות של טיפול." האם אנשי מקצוע, כגון רופאים ואחיות, רואים באיתור חלק מתפקידם? “לפני עשר שנים נשאלו שאלות רבות בנוגע לכך. היום זה כבר חלק מההבנה של מערכת הבריאות, ולכן לא נשאלת השאלה הזו. אף איש מקצוע לא יגיד שהוא לא מטפל באלימות במשפחה. הנהלים שיצאו בשנים האחרונות ועצם קיומה של המחלקה למניעת אלימות במשפחה מחזקים זאת."

עם המערכת, כשהילד לא מדבר וקשה לתקשר אִתו או שיש קושי בבניית אמון – אלו סימני מצוקה." האם יש הכשרות המסייעות לאתר סימני מצוקה מעין אלו? “בכל שנה נעשות הכשרות למאות מורים וגננות בהקשרים הייחודים לקבוצת הגיל שהם עובדים עמה. ישנם יותר ויותר יועצים ופסיכולוגים בתוך בית הספר, וכל דמות מחויבת להתמקצע בתחום שלה ולהיות נגישה לשאר אנשי הצוות כדי להנחות ולסייע במצבי משבר וסיכון. גם לאותם אנשי מקצוע בתוך בית הספר יש למי לפנות – ליחידה שלנו במשרד החינוך." מערכת הבריאות היא מערכת כללית ולא מתייגת הפוגשת את האוכלוסייה בכל שלב בחייה, ובעיקר במצבי טראומה, מפגשים שעושים אותה לבעלת תפקיד מרכזי בסוגיית האיתור. זהר לביא, סגנית מנהלת המחלקה לטיפול באלימות במשרד הבריאות, מדגישה: “מערכת הבריאות רואה תפקיד משמעותי באיתור נפגעי אלימות. יש עבודה אינטנסיבית בזיהוי ואיתור, והמטרה היא להגביר את המודעות בתוך מערכת הבריאות למצבי סיכון וסכנה." מס"ר, המרכז הארצי לסימולציה רפואית, פועל במרכז הרפואי שיבא . המרכז 2001 בתל השומר משנת נבנה, בין היתר, כדי להכשיר את הצוותים וללמד אותם לזהות ולאתר מצבי סיכון וסכנה. “ההדמיות במס"ר מותאמות למה שנפגשנו אִתו בשטח. התרחישים הללו אפשריים", מבהירה לביא. “כאשר איש מקצוע נפגש עם קטין, עליו לזהות נורות אדומות. מערכת הבריאות – “עיניים רגישות"

נורמטיבי. פעמים רבות מערכת זו נדרשת לשאלה – איך ילד ישב בגן או בכיתה ולא שמתם לב לאותות? איפה היה בית הספר?.. הילה סגל, העומדת בראש היחידה למניעת התעללות בילדים ובני נוער בשפ"י, שירות פסיכולוגי ייעוצי, “חלק נכבד רואה כאן אחריות רבה: ממלאכתה של מערכת החינוך הוא איתור ילדים בסיכון וסכנה. כיוון שיש לנו מערכת ציבורית חינוכית, כל ילדי ישראל נמצאים במסגרות החינוכיות, והדבר מחייב. עלינו להכיר ולזהות התנהגויות בעייתיות ומצבי סיכון. אחוזים 60- אכן, העבודה נעשית, כ מהמקרים המדווחים לרווחה מדווחים מבתי הספר." הילה מספרת: “ישנה קשת רחבה של עבודת מניעה. חוזר מנכ"ל משרד החינוך מחייב בשעה שבועית במערכת לילדים שנקראת ‘כישורי חיים' ומסייעת לילד להבין ולהפנים מהו מצב משפחתי נורמלי, מהי חוויה נורמטיבית, מהם גורמי התמיכה שיש לו, כיצד לזהות מצב לא תקין ולבקש עזרה. השפה מותאמת לשכבת הגיל והתכנים מותאמים לשלב ההתפתחותי של הילד. זוהי תשתית שמאפשרת לנו לעבוד עם הילדים על כל מיני מצבי חיים ומהווה הזדמנות לאתר ולזהות את מצב הילדים." הילה מבהירה את חשיבות הנושא: “אנחנו נקרעים בין המרוץ לספק ציונים ובין מחויבויות רבות אחרות, אך השעה הזו חשובה לנו מאוד. זה לא מובן מאליו שמקדישים שעה כזו לשיח

מתמשך ותהליכי." כיצד אוספים רמזים?

“אנחנו צריכים לזהות כאשר הילד נעדר מבית הספר, כשיש שינוי בהתנהגותו, כשהורים לא מקיימים קשר ישיר ורציף

נקודת מפגש 16