מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 3

מפגש מחקרי

) בספרה הידוע 1995( כך כתבה הרמן “טראומה והחלמה". במקרה של אסף ועומר, ילדים כה צעירים שנחשפו לטראומה מתמשכת של אלימות ואיבדו את אימם בזמן שנראה כי האלימות נפסקה, הטראומה מבחינתם אינה אירוע השייך לעבר בלבד אלא סיפור שהפך לחלק אינטגרלי מחייהם בהווה ובעתיד. הסבתא והילדים יצטרכו למצוא את הכוחות לרצות לחיות, לשאוב כוחות מן האהבה שיש להם להציע זה לזה, לשאוף לעתיד שיש בו מקום ללמידה, למשחק, להנאה. בצד אלו תצטרך להיעשות עבודה טיפולית משמעותית על אותם חלקים שהילדים יבקשו לזהות בעצמם כחלקים של אבא התוקפן או של אימא הקורבן. אסף ועומר יצטרכו לענות לעצמם על שאלות רבות הנוגעות לאכזריות ורוע, לחולשה ונטישה, שאלות על טיבו של העולם שאני מוצאת עצמי עסוקה בהן בטיפול באסף. מבחינת אסף ועומר, החיפוש אחר התשובות לשאלות הללו אינו פילוסופי בלבד – הוא נוגע בחייהם נגיעה ממשית ויומיומית.

היום, שנה לאחר האירוע ותחילת הטיפול, הילדים שיפרו מאוד את הרוסית שלהם. הסבתא מחכה למפגשים המשותפים כדי לשמוע מה יש לילדים לומר לה, והמשפחה כבר מצליחה להביע רגשות גם בבית ולא רק בחדר הטיפול. השימוש שאנחנו עושים היום במפגשים המשותפים נועד גם להראות לסבתא את כוחם הרב של אסף ועומר כאחים, למרות המריבות, ולבאר לה את משמעותו של המשחק המשותף שלהם. סיכום “שחזור הטראומה אינו תם ונשלם לעולם; מטבע הדברים בכל שלב חדש במחזור החיים ישובו קונפליקטים ואתגרים חדשים ויעלו את הטראומה ויחפשו צד חדש של החוויה. ואולם העבודה העיקרית בשלב השני באה אל קיצה כאשר המטופל משיב לעצמו את ההיסטוריה שלו ומתמלא תקווה מחודשת וכוחות מחודשים למעורבות בחיים... בנקודה זו הנפגע עומד לפני משימות חדשות: שיקום חייו בהווה והגשמת שאיפותיו .)1995 , לעתיד." (הרמן

בגיל שישים, לעבור לארץ חדשה, עם תרבות אחרת ושפה אחרת. אנדריי גור, שליווה את הסבתא, מכיר את התרבות שהיא באה ממנה ואת השפה, ובה בעת הוא גם משולב ומעורה לחלוטין בחברה הישראלית – לעובדה זו הייתה חשיבות מכרעת בהצלחת ההדרכה. אם בתחילת הטיפול נמנעה הסבתא מלדבר וטענה שאין מקום להעלות את הכאב כי זה רק מקשה, הרי היום, שנה לאחר תחילת התהליך הטיפולי, הסבתא באה עם שאלות, מבקשת לשמוע מהילדים מה הם מרגישים ואינה מחמיצה אף פגישה טיפולית, שלה או של הבנים. באחד המפגשים המשותפים הראשונים, כחודשיים לאחר תחילת הטיפול, אמר אסף לסבתא שהוא ועומר מוכנים לעבור ביחד אִתה לרוסיה, כי הם רואים שהיא בוכה בסתר ויודעים שהיא מתגעגעת. הסבתא, בעודה מנסה לעצור את דמעותיה, אמרה ברוסית, בתרגומו של אנדריי לעברית, שהיא אינה רוצה לחזור לרוסיה, שטוב לה היכן שיהיה לילדים טוב ושהיא בוכה מכיוון שהיא מתגעגעת לאימא - בִּתה. עומר רץ לחבק את הסבתא ולא מש ממנה. אלו בדיוק הרגעים שאליהם כיוונו בבניית המפגשים המשותפים. עוד דוגמה היא מפגש שבו העז עומר להעלות את געגועיו לאבא – רגש שלסבתא היה קשה מאוד לשמוע עליו ובוודאי לקבלו, אך מרגע שאנחנו, המטפלים, נתנו לגיטימציה לגעגוע לאבא, שגם הוא נעלם, על אף המעשה הנורא שעשה, הייתה הסבתא מסוגלת לשמוע את עומר בשקט, גם אם לא להגיב. בהדרכה ניתן לסבתא הסבר על האמביוולנטיות הקיימת אצל הילדים ביחס לאבא – פחד וכעס מן ה'מפלצת' שכך לקחה להם את אימם, אך גם געגועים ושאלות על היעלמותו מחייהם.

מקורות ). אסור להרים ידיים, נשים מוכות בישראל. רמת גן: קשת. 1996( ' לב-ארי, ר' ויאירי, ד ). טראומה והחלמה. תל אביב: עם עובד. 1995( ' הרמן, ג Gil , E . (2006). Helping abused and traumatized children . The Guilford Press , U . S . A . Lieberman , A . F ., & Van Horn , P . (2005). Don ' t hit my Mommy !: A manual for child - parent psychotherapy for young witnesses of family violence . Washington , D . C .: Zero to Three Press . Lieberman , A . F ., & Van Horn , P . (2008). Psychotherapy with infants and young children : Repairing the effects of stress and trauma on early attachment . The Guilford Press , U . S . A . Lieberman , J ., Van Horn , P ., Compton , N . C ., & Ippen , C ., G . ( Eds .) (2003). Losing a parent to death in the early years : Guidelines for the treatment of traumatic bereavement in infancy and early childhood . Washington , D . C .: Zero to Three Press .

נקודת מפגש 30