מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 30 - ינואר 2026

שמוב הלקד

כאב נוירופלסטי: הגדרה ומאפיינים

ממצאי המחקר הראו ששני שלישים מהמשתתפים חוו לפחות אירוע אחד בילדותם, ואחד מכל שמונה אנשים חווה ארבעה אירועים ACE או יותר. הממצא המרכזי היה הקשר הברור בין מספר האירועים השליליים ובין בעיות בריאות בגיל הבוגר. גבוה הראו עלייה דרמטית בסיכון לפתח מחלות ACE אנשים עם ציון כרוניות, התמכרויות ובעיות נפשיות אחרות. הסיכון לאלכוהוליזם, דיכאון או יותר. ACE בקרב אלה שחוו ארבעה אירועי 12-4 וכאב כרוני עלה פי Nicolson et al.,( ’ מחקרים עדכניים יותר, כגון זה של ניקולסון ואח לפתח פיברומיאלגיה 4-2 ), חזרו על הממצאים ומצאו סיכון גבוה פי 2023 גבוה. ACE והפרעות כאב נוירופלסטי אחרות אצל משתתפים עם התעללות והזנחה בגיל הרך משפיעות על התפתחות המוח בתקופה הקריטית ביותר, שבה מתעצבות מערכות הבקרה – הרגשית והפיזיולוגית. כאשר ילד חווה טראומה חוזרת ונשנית, גופו נתון במצב של עוררות מתמדת. מערכת ההורמונים מופעלת יתר על המידה, ובייחוד הורמון הלחץ, קורטיזול, המשפיע על התפתחות האמיגדלה וההיפוקמפוס – אזורי המוח האחראים על עיבוד רגשות וזיכרונות. המוח של ילד שחווה התעללות “לומד” שהעולם מקום מסוכן, והוא מפתח מסלולי עצבים הממוקדים בזיהוי איום תמידי. קישוריות המוח משתנה, והמערכת הנוירולוגית מתכוננת “להילחם או לברוח” גם כשאין סכנה ממשית. תהליך זה משנה את דרכי עיבוד הכאב במוח ויוצר רגישות יתר לגירויים שבדרך כלל לא היו גורמים לכאב. ) את מנגנון Melzack & Wall, 1965( בשנות השישים תיארו מלזק ו־וול “שערי הכאב” – ארבעה שלבים שדרכם עובר מידע על הכאב מהגוף אל המוח. בשער הראשון קולטני הכאב ברקמות קולטים גירויים ומעבירים אותם למערכת העצבים. בשער השני חוט השדרה מבצע סינון ראשוני, והוא יכול להגביר את האותות או להחלישם. השער השלישי הוא התלמוס, מרכז ההעברה במוח המסנן ומעבד אותות כאב לפני העברתם לקליפת המוח. השער הרביעי הוא קליפת המוח עצמה, שם נוצרת החוויה הסובייקטיבית של הכאב בהשפעת רגשות, זיכרונות וציפיות. בכאב נוירופלסטי השערים האלה נשארים “פתוחים”, והם מגיבים במידה מוגזמת לגירויים שאינם מזיקים. המוח של אדם שחווה טראומה בילדות נותר במצב של ערנות גבוהה, מפרש גירויים רגילים כמסוכנים ויוצר תחושות כאב אמיתיות בתגובה למצבים לא מאיימים. הבסיס הנוירולוגי: כיצד טראומה מעצבת את מערכת הכאב

כאב נוירופלסטי הוא תופעה מורכבת, שבה המוח יוצר תחושות כאב אמיתיות ללא נזק רקמתי ממשי. במצב זה מתרחשים במערכת העצבים המרכזית שינויים מבניים ותפקודיים המאפשרים למוח לפרש אותות רגילים כמסוכנים ולהגיב עליהם בכאב. זהו כאב ממשי לחלוטין, אך מקורו במוח ולא ברקמות פגועות. דוגמאות נפוצות לכאב נוירופלסטי כוללות פיברומיאלגיה, תסמונת המעי הרגיש, כאבי גב כרוניים ללא ממצא אורגני ומיגרנות כרוניות. מצבים אלה מופיעים לעיתים תכופות אצל אנשים עם היסטוריה של , ובייחוד אלה שחוו התעללות או הזנחה רגשית מתמשכת. ACE חוויות המאפיין המרכזי של כאב נוירופלסטי הוא שהוא אינו מגיב לטיפולים רגילים. משככי כאב, הזרקות וניתוחים לרוב אינם מביאים לידי הקלה של ממש, מכיוון שהם מתמקדים ברקמות ולא במקור האמיתי של הכאב – המוח עצמו. הבנת המנגנון הזה פותחת דרכי טיפול חדשות המתמקדות בשינוי של דפוסי עיבוד המידע במוח. אחד הגילויים המרכזיים בהבנת כאבים נוירופלסטיים הוא התפקיד המכריע שיש לרגשות לא מעובדים ביצירת הכאב הפיזי. רגשות “תקועים” מטראומה מעבירים אותות מצוקה למוח, והמוח מתרגם אותם לכאב גופני ממשי. המנגנון הזה התפתח כדרך הישרדות – כאשר ילד אינו יכול לבטא או לעבד רגשות קשים באופן בטוח, המוח מוצא דרכים אחרות להביע את המצוקה. טראומה משנה באופן יסודי את דרך העיבוד של המידע הרגשי במוח. אזורים שאמורים לעבד רגשות בצורה מאוזנת הופכים רגישים יותר ומגיבים בחדות רבה יותר. התוצאה היא יצירת מעגלים של כאב שמחזקים את עצמם – פחד מכאב מגביר את תחושת הכאב, תחושה שיוצרת עוד פחד, ונוצר מעגל אין־סופי. שיח פנימי שלילי בעקבות טראומה מעצים את הכאב. אמונות כגון “הכאב מסוכן”, “אני חסר אונים” או “משהו נורא קורה לי” מגבירות את הפעילות במרכזי הכאב במוח ומחריפות את התחושות הפיזיות. רגשות מודחקים – כעס על הפוגע, אשמה על אי מניעה, בושה על מה שנתפס כחולשה – כל אלה עלולים להתבטא בתחושות כאב פיזי כאשר אין דרך בטוחה לבטא אותם. תפקיד הרגשות: המנגנון החבוי

נקודת מפגש I 12