מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 30 - ינואר 2026

הקינומולוס לט

איך ההדרכה השפיעה על עבודת הצוות?

אותם בהכרח למטפלים "ייעודיים" לתחום, אבל עצם קיומה של הדרכה קבועה בנושא מאפשר למטפלים להרגיש בטוחים יותר בטיפול בנושא, להקשיב ולהישאר עם הילד – במקום להימנע מלגעת בנושא.

היא יצרה מרחב "לחשוב את עצמנו". כצוותים שירן ושרית: ותיקים, ההתמקדות לא הייתה רק ב"מה לעשות", אלא בהעמקה בתהליכי העברה והעברה נגדית, ובחשיבה מערכתית רחבה – לא רק על הילד בחדר אלא על המרחב הטיפולי כולו. המקום הזה מאפשר שיח אמיץ ועמוק בין אנשי מקצוע ומחזק את תחושת השותפות והביטחון.

את יכולה לציין עוד תחום שמקבל מענה מיוחד?

בהחלט. אחיות טיפות חלב, למשל, פוגשות אימהות באופן שרי: קבוע, ולעיתים מזהות קשיים שמקורם בחוויות של פגיעה מינית בעבר. אותן אימהות עשויות לחוות קושי בטיפול בתינוק, בהתמודדות עם ההיריון או עם הגוף. הדרכות לאחיות מעניקות כלים לזיהוי, לשיח רגיש ולשמירה על גבולות טיפוליים. הן יכולות להיות גורם משמעותי בהכוונה לטיפול ובחיזוק הקשר ההורי.

אילו שינויים ניכרו בעקבות התהליך?

השינוי הורגש היטב. נוצרה קבוצת הדרכה שירן ושרית: קבועה של מטפלים ותיקים ומדריכים, מרחב מקצועי לחשיבה וללמידה משותפת. בהדרגה ראינו פחות פחד ויותר פתיחות לעסוק בנושא הפגיעות המיניות. אם בתחילת הדרך כמעט שלא היה מה להביא לדיון, היום המפגשים מלאים במקרים, בהתלבטויות ובשיתופים.

ומה בעינייך הוא לב המיזם?

מבחינתי, זו לא רק הדרכה. זו דרך לבנות שפה משותפת שרי: של רגישות, אמפתיה ומודעות. ברגע שאיש מקצוע לומד להקשיב אחרת, לזהות את הסימנים הקטנים ולהיות שם באמת, זה משנה לא רק את המפגש עם המטופל אלא גם את חוויית העבודה שלו עצמו. לאורך השנה האחרונה ניכרת ההשפעה של המהלך גם בקרב הצוותים עצמם. ההדרכות יצרו שיח חדש סביב הפגיעות המיניות, שמאפשר להתבונן לעומק בקשיים, ברגשות ובמורכבויות שהנושא מעורר. אחת הדוגמאות לכך מגיעה מהיחידה לילד ולמתבגר בבית החולים ברזילי, שם מתקיימת הדרכה קבועה לצוותים הרב־מקצועיים. , פסיכולוגית קלינית, משתפות: ושרית קדמן עו"ס, , שירן יעקובי כשנחשפת טראומה מינית, המטפל או המטפלת שירן ושרית: מתמודדים לא רק עם סיפור הילד אלא גם עם תגובות העברה נגדית מורכבות. לעיתים מתעוררות תחושות של פחד, חוסר ביטחון או בלבול, "איך דבר כזה קורה?", "עד כמה הילדים שלנו מוגנים?" ההדרכה יצרה עבורנו מרחב בטוח ואינטימי להביט – לא רק על הילד הנפגע ומשפחתו, אלא גם על עצמנו, על האופן שבו אנחנו מגיבים או נמנעים מלהגיב. אתגר נוסף קשור לעבודה עם ההורים: לחשוף לפניהם את דבר הפגיעה, לתמוך בהם ולהנחות אותם, ולהבין את הדינמיקה המשפחתית, בייחוד כשיש דפוסים בין־דוריים של טראומה. מה האתגר המרכזי כשעולה נושא של טראומה מינית בטיפול בילד?

מנהלת ליאורה אוטיץ, השפעת המהלך ניכרת גם בקרב האחיות. האחיות בחטיבת הילדים בבית החולים רמב"ם, מספרת:

אילו אתגרים ייחודיים מזמן הטיפול בילדים ובני נוער שחוו פגיעה מינית?

אגף הילדים בבית החולים מתמודד לא פעם עם ילדים ליאורה: ובני נוער שחוו התעללות, הזנחה או טראומה מינית. בשנים האחרונות המודעות לנושא עלתה בזכות הדרכות, ימי עיון וישיבות צוות. לצד המודעות גילינו גם פערים בידע ובניסיון: כיצד לנהל שיח עם ילד החשוד כנפגע או עם המלווים שלו, מה מותר לומר ומה אסור כדי להימנע מ"זיהום חקירה", וגם כיצד לדווח בכתב, באופן מקצועי ואובייקטיבי, על התנהגות נצפית. במסגרת המיזם נבנתה הדרכה ממוקדת וחווייתית ליאורה: אנשי צוות) באורך שעה וחצי. 220־ לכלל צוות אגף הילדים (כ ההדרכה שילבה נתונים, עקרונות לתקשורת רגישה עם ילדים שחוו טראומה, תיאורי מקרה ומשחקי תפקידים. בסיום כל מפגש העברנו משוב, שהצביע על שביעות רצון גבוהה. אנשי הצוות דיווחו כי קיבלו כלים מעשיים לעבודה רגישה ולתמיכה בילדים במצבי מצוקה. כיצד התמודדתם עם הפערים הללו?

נקודת מפגש I 48