מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 30 - ינואר 2026

לוקוטורפהמ קלח איה תושיגר

הסיעוד, העבודה הסוציאלית, הפסיכולוגיה ומקצועות בריאות נוספים. הנתונים האלה ממחישים את עומק החדירה של התוכנית לשטח, זה לא מהלך חד־פעמי, אלא תהליך ארוך טווח של שינוי תרבותי. מעבר להיקפו הגדול של המיזם, מדובר בצעד אסטרטגי ראשון מסוגו במערכת הבריאות בישראל: תהליך מתמשך שמטרתו להטמיע תרבות טיפולית הרואה, שומעת ומכבדת כל מטופל ומטופלת, ומבקשת שכל מפגש רפואי, גם הקצר ביותר, יתקיים מתוך מודעות להשפעת הטראומה על המטופל ועל המטפל גם יחד. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא תחום העבודה עם ילדים ובני 45 נוער, שהוא נדבך משמעותי במערך ההכשרות. עד כה התקיימו מסגרות שונות, בהן מחלקות ילדים, מרפאות 30־ תוכניות ייעודיות ב התפתחות הילד, מרפאות בריאות הנפש לילד ולנוער וטיפות חלב. אנשי צוות. התוכניות הללו מותאמות במיוחד 1,000־ השתתפו בהן כ לצוותים הפוגשים ילדים ובני נוער במצבי פגיעוּת, והן מעניקות כלים לעבודה רגישה ומודעת טראומה בכל שלב במפגש.

טיפול רגיש טראומה בילדים אינו מתמצה בטכניקות תקשורת עדינות; הוא מגלם תפיסה אתית וחינוכית עמוקה, שלפיה הילד הוא שותף פעיל בתהליך ולא רק מושא לטיפול. ההכרה בכך שתחושות של פחד, בושה או בלבול הן תגובות טבעיות לטראומה מאפשרת לצוות לראות את הילד מעבר להתנהגות ולהגיב מתוך הבנה ולא מתוך שיפוטיות. בסופו של דבר, המטרה כפולה: להעניק טיפול רפואי מיטבי, ובה בעת להשיב לילד את תחושת האמון והשליטה בעצמו. כך יכולה מערכת הבריאות להיות לא רק מקום של ריפוי פיזי אלא גם מרחב של תיקון רגשי עמוק, צעד ראשון במסע ההחלמה.

קולות מהשטח

, מנהלת מערך שרי ברו אחת הדמויות המרכזיות במימוש המיזם היא ההדרכות מטעם עמותת "בית חם".

שרי, האם תוכלי לספר בקצרה על המיזם ועל התפקיד שלך בו?

אילו אתגרים עולים בעבודה עם הצוותים בתחום הילדים והנוער?

אני עובדת בתחום הטראומה המינית כבר למעלה מעשרים שרי: שנה, וזהו אחד המהלכים הרחבים והמשמעותיים ביותר שנעשו בישראל בתחום זה. אני קוראת לו "מתנה לשטח", ואכן אני רואה את ההיענות הגדולה. התפקיד שלי הוא להוציא לפועל את המיזם ולתכלל את כל חלקיו. העיקרון המוביל הוא 'תפירת' תוכנית מותאמת לכל מסגרת לפי צרכיה, ליווי של הפעילות, ובסוף הסקת מסקנות. מודל העבודה של המיזם מאפשר שלוש רמות של הדרכה: שרי: קבוצות ארוכות טווח הנמשכות עד שנה, תוכניות בינוניות של שישה מפגשים וסדנאות חווייתיות קצרות. אנחנו מפעילים את התוכנית בבתי חולים, בקופות החולים, במרפאות בבריאות הנפש ובבריאות הכללית, במרכזים אקוטיים, בטיפות חלב, במערך סל השיקום, ובקרוב – גם בבתים מאזנים. ההשתתפות נרחבת ומקיפה מגוון רחב של מקצועות. כבר מההתחלה היה לי ברור שאין תוכנית אחת שמתאימה לכולם: כל מסגרת שונה בצרכיה, וחשוב להתאים את התוכנית באופן מדויק עבורה. כדי להבין את היקף הפעילות, די במבט על המספרים: מאז תחילת תוכניות, שנפרסו ביותר 260־ המיזם הוכשרו אנשי מקצוע ביותר מ 10,000־ מסגרות ברחבי הארץ. במהלך זה הוקצו למעלה מ 100־ מ אנשי צוות מתחומי הרפואה, 6,000־ שעות הדרכה, ובהן השתתפו כ איך נראית הפריסה בשטח?

לעיתים הילד מגיע אל מערכת הבריאות לא בגלל הפגיעה שרי: אלא בגלל סיבה רפואית אחרת, אבל זה עשוי להיות חלון הזדמנות לזיהוי. חשוב שהצוות ידע לזהות מצוקה, לשאול את השאלות הנכונות ולהבין איך להתנהל בלי הימנעות או פחד. אני שומעת לא פעם מנהלים שאומרים שיש הימנעות מלהעלות את הנושא מחשש שלא נדע לטפל נכון, או שמא נפגע.

איך מתמודדים עם החששות האלו?

אני מאמינה שידע והתנסות הם הדרך להפחית פחדים שרי: וחששות. לכן כל תוכנית הדרכה בנויה משלושה חלקים: חיבור לידע, חיבור לעצמי והתנסות דרך תיאורי מקרה או סימולציות. זה מאפשר למטפלים להתבונן בעצמם, לזהות תגובות ולהרחיב את היכולת להיות נוכחים עם הילד או המטופל.

תוכלי לתת דוגמה מהשטח?

ילדים רבים המטופלים במערך בריאות הנפש חושפים שרי: את הפגיעה רק לאחר שנוצר קשר טיפולי משמעותי במרפאה. במקרה כזה יהיה קשה להעביר את הטיפול למרכזים הייעודיים של הרווחה. הבנו כי הכרחי לחזק את היכולת של מטפלים במרפאות עם הדרכה בנושא, כדי שיוכלו להמשיך לטפל במקרים אלה, לדעת איך להחזיק את המורכבות הטיפולית. זה לא הופך

I נקודת מפגש 47