מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 30 - ינואר 2026

:יקרוי וינה גוצייה לדומ

שרה – יצירת אמון

, שלפיו Legal Aid Socity־ שלא כמודל במחלקה לזכויות הנוער של ה עורך הדין חייב לפעול לפי רצונות הילד כל עוד הילד מסוגל להכווין חשוב לציין 2 את ייצוגו, על סמך ההנחה שמגיל שבע לילד יש יכולת זו. בישראל, ומעל גיל שבע בניו יורק, יכול המייצג 15 שלגבי לקוחות מעל גיל להציג עמדה המנוגדת לעמדת הילד – אם עמדת הילד יכולה לגרום לו נזקים גופניים ונפשיים מיידיים. המודלים האלה מושפעים מההקשר המשפטי שלהם. החוק במדינת ניו יורק מחייב מינוי "עורך דין לילד" לכל ילד שהוא מושא להליכי בישראל מינוי עורך דין לילד נתון לשיקול הדעת 3 הזנחה והתעללות. 4 הלא מובנה של השופט. אותו עורך דין מכונה "אפוטרופוס לדין". יתרה מזו, בניו יורק קיימות תקנות שאושרו בידי בתי המשפט אשר 5 מאמצות את מודל הייצוג הישיר. מטרת המאמר אינה לקבוע עדיפות נורמטיבית למודל אחד אלא להציע תובנות מעשיות מיישום המודל הניו יורקי, שיכולות להעשיר את הדיון המקצועי בישראל. עם זאת, חשוב לציין כי בישראל פועלות יוזמות משמעותיות לייצוג ילדים, ובהן "עורך דין משלי", יוזמה שזכתה 6 להכרה בין־לאומית כמודל מיטבי של שירות משפטי לילדים ונוער. כדי להמחיש את התובנות האלו, אביא כאן כמה סיפורים של לקוחות (בשינוי כל פרט מזהה, כגון שמות וגילים), ומחשבות על מה שהסיפורים הללו חושפים לגבי אלמנטים שניתן לאמץ בייצוג במסגרת כל מודל.

שרה הוצאה מביתה יחד עם אחיה כשהייתה בת עשר. אביה החורג נהג להכותה ולפצוע אותה, ואִִימה לא נקטה שום פעולה כדי להגן עליה. לאחר ההוצאה מהבית, אימה של שרה, אביה החורג ואחיה האשימו את שרה בהתערבות גורמי רווחה בחייהם. עמדתם הייתה שהיא משקרת, ולכן היא מקור כל הבעיות. הם האמינו שכאשר שרה תאמר ששום דבר לא קרה, כולם יוכלו לחזור לחיות ביחד. ברור שעמדה זו הפכה את החזרה לבית המשפחה לבעייתית ביותר. עם זאת, שרה התעקשה שהיא רוצה לחזור לחיות עם אימה, עם אביה החורג ועם אחיה, והיא לא זזה מעמדתה. בשלב מסוים, סבה וסבתה של שרה מצד אימה, שגרו במדינה אחרת בארצות הברית, הביעו עניין בטיפול בה, ושרה זכתה לבקר אצלם בחגים ונהנתה מהזמן איתם. אבל היא המשיכה להתעקש על חזרה לאימה ולאביה החורג. שיתפתי את שרה בעמדתי, שחזרה להוריה תחזיר אותה לאותה סיטואציה ושכדאי לה לגור עם סבה וסבתה – אבל היא דחתה את עצתי. בשלב זה הסברתי לשרה את חובתי לייצג את עמדתה והבטחתי שכך אעשה, אבל גם הסברתי לה שמגורים אצל סבה וסבתה – אם תבחר בכך או אם האיחוד מחדש עם המשפחה ייכשל – הוא תהליך ארוך, בשל הצורך בתיאום בין מערכות אומנה של מדינות שונות. לכן הצעתי שבזמן שאני מייצג את עמדתה לגבי החזרה להורים, אעבוד גם על פתרון המחסומים הבירוקרטיים האלה כדי לשמור על האפשרות של תוכנית ב'. שרה הסכימה. שנה לאחר מכן קיבלתי משירותי הרווחה שיחת טלפון, ובה אמרו לי שהם מתכננים להסדיר את התיק עם הסכמה לכך ששרה וכל אחיה יחזרו לאימה הביולוגית ולאביה החורג. התקשרתי לשרה לספר לה את החדשות, שבעצם עמדתה התקבלה, שהיא ניצחה. ובאותו רגע שרה אמרה לי "תודה, אבל קיבלתי החלטה. אני רוצה לעבור לגור עם סבא וסבתא". וכך היה. בדיעבד, כדי ששרה תשקול עמדה אחרת, היה עליה לדעת שהיא שולטת בייצוג שלה, ורק דרך החוויה הזאת – של אוטונומיה ואמון – יכלה לשקול כיוון אחר.

Solomon & Steckler (2012). Perspective: New era in 2 representing children. Nova Law Review, 36 (2). New York Family Court Act § 249. 3 .1960- (ג), תש"ך 8 חוק הנוער (טיפול והשגחה) סעיף 4 CRR-NY 7.2 22 5

הוקם בסיוע המשפטי מערך ייצוג קטינים בהליכים 2014 בשנת 6 אזרחיים ("עו"ד משלי"). המערך נבנה, מקצועית וארגונית, לאור המלצות ועדת רוטלוי – הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה (דוח ועדת המשנה בנושא ייצוג ילדים , ועל בסיס 2003 בהליכים אזרחיים, בראשות ד"ר תמר מורג) משנת ממצאים אמפיריים השוואתיים ומשפט משווה בתחום ייצוג קטינים. המערך זכה להכרה בין־לאומית, בין היתר על בסיס טיב ההכשרה כ"פרקטיקה OECD שמקבלים עורכי הדין המייצגים, והוכר על ידי ארגון מיטבית" בתחום נגישות לצדק לילדים. https://www.oecd.org/en/publications/oecd-child-friendly justice-framework_6a60970e-en.html

I נקודת מפגש 71