מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 30 - ינואר 2026

מדור מה חדש - סקירת מחקרים

מחקר שני

Salomão, S., Canário, A. C., & Cruz, O. (2025). Children’s perspectives on their families’ involvement with Child Protective Services in Portugal: A critical step to a meaningful participation. Child Protection and Practice , 100169. ‏

מטרת המחקר

– רבים הדרך שבה הילד חווה את הטיפול במערכת הגנת הילד מהילדים תיארו חוויות ורגשות שליליים במפגש עם מערכת הגנת הילד. למשל, הם תיארו את המפגש עם שירותי הרווחה כחוויה מעוררת פחד, בלבול, בושה, אשמה וחוסר אמון, ולעיתים אף כחדירה לפרטיות. לעומת זאת נמצא כי כאשר נוצרו יחסי אמון, כבוד ופתיחות בין הילדים לעובדים הסוציאליים, הילדים תיארו חוויות חיוביות יותר ותחושת הקלה ושיתוף. – רוב השינוי במשפחה בעקבות ההתערבות של מערכת הגנת הילד הילדים במחקר תיארו שינוי חיובי במערכת היחסים בינם ובין הוריהם – שיפור בהתנהגות ההורים (פחות ענישה, יותר חיבה וזמן משותף) וגם בהתנהגותם שלהם (שליטה עצמית רבה יותר, שיפור בלימודים) בעקבות המעורבות של שירותי הגנת הילד בחייהם. – תמה זו ביקשה לנתח את התקשורת הלא־ דברים שילדים לא אמרו מילולית של הילדים במהלך הראיונות, כגון שתיקה, היסוס, תשובות של ‘לא יודע’ או תשובות לקוניות. החוקרים פירשו שתיקות, היסוסים ותשובות לקוניות כצורות תקשורת לגיטימיות של הילדים וכצורות ביטוי תקפות לחוויותיהם של הילדים. מסקנת החוקרים הייתה שזכות הילדים להשתתף מומשה בחלקה, מה שבא לידי ביטוי במידע החלקי שהיה להם על הסיבות לכך ששירותי הרווחה מעורבים בחייהם ובחיי משפחתם. מתשובות הילדים ומהשיח איתם במהלך הריאיון אפשר ללמוד על פרקטיקות ותנאים שיכולים לקדם השתתפות ילדים, כאלה היכולים לסייע לילדים להביע ולבטא את דעותיהם בהקשר של מערכת הגנת הילד. ממצאי המחקר מלמדים גם על חשיבות שמיעת קולם של ילדים נפגעי התעללות והזנחה המטופלים במערכת הגנת הילד ביחס לשירות שהם מקבלים. הילדים הצליחו לבטא חוויות מגוונות של מעורבותם בשירותי ההגנה על הילד, ואפשר לראות שהתיאורים שלהם תקפים ומקיפים את בעיות המשפחה, את דאגותיהם הלגיטימיות של הילדים, ותפיסות סבירות באשר לשינויים שהם מזהים בעקבות השירותים המגינים שקיבלו. עם זאת, השתיקות של הילדים, התשובות הלקוניות של חלקם או תשובות של ‘לא יודע’ מלמדות שיש ילדים שלא רצו לדבר או שהתקשו לדבר ולהביע את עצמם. החוקרים מסבירים כי כל אלה מלמדים על מגבלות במימוש השתתפות משמעותית של הילדים, והחוקרים מעודדים לפתח גישות דיאלוגיות שיסייעו לילדים לבטא את קולם.

מחקר זה ביקש לבחון את התפיסות והחוויות של ילדים המטופלים ביחס לשירות שהם מקבלים. סוגיית בפורטוגל במערכת הגנת הילד הזכות להשתתפות באה לידי ביטוי במחקר זה בשני אופנים: האחד – בכך שהמחקר פנה לילדים צעירים המטופלים במערכת הגנת הילד ושאל אותם ישירות מה הם חושבים על השירות שהם מקבלים, מה שמהווה ביטוי לזכות הילדים להשתתף במחקר בנושא התעללות והזנחה, ולהיות חלק מעיצוב הידע בתחום; האופן השני – המחקר בחן באופן ספציפי, בין השאר, אם הילדים הרגישו שמשתפים אותם בהליכים בעניינם במערכת הגנת הילד, לצד סוגיות נוספות שנבחנו במחקר ביחס לחוויה של הילדים במערכת הגנת הילד.

שיטת המחקר

שהיו מטופלים 14 ילדים בני שבע וחצי עד 32 במחקר השתתפו במערכת הגנת הילד. הילדים היו מוכרים לשירותי הרווחה בגין חשיפה ,)31%( ), התנהגויות סיכון של הילדים עצמם 31%( לאלימות במשפחה ). כל הילדים באו 9%( ) והתעללות רגשית או פיזית 28%( הזנחה ממשפחות מרקע חברתי־כלכלי נמוך. ייחודו של המחקר בכך שהוא מתמקד בילדים צעירים יחסית הסובלים ממצבים של התעללות והזנחה, ומבקש לבחון במישרין את קולם ביחס לשירותים שהם מקבלים. שיטת המחקר התבססה על ראיונות אישיים עם הילדים.

הממצאים

ארבע תמות מרכזיות חולצו מתשובות הילדים:

הסיבות שבגינן הילד והמשפחה מטופלים במערכת הגנת הילד לפי – מחצית מהילדים לא ידעו כלל מדוע משפחתם מטופלת תפיסת הילד בשירותי הגנת הילד. הם סברו שמדובר ב”עניינים של מבוגרים” שלילדים אין צורך לדעת אותם, מה שמעיד על חוסר במידע ובהסבר שניתן להם מצד גורמי המקצוע. המחצית השנייה של הילדים הבינו את הסיבות שבגינן הם מטופלים במערכת הגנת הילד. הם הצליחו לספק הסברים תקפים ומובנים לבעיות של משפחתם, וביטאו דאגות ביחס למעורבות שירותי הרווחה בחייהם. הדברים מלמדים שכאשר ניתן לילדים מידע על מעורבות של השירותים בחייהם הם מסוגלים להבין את המידע ואף להסביר אותו.

I נקודת מפגש 77