מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 31 - יולי 2026

iStock

יובל סער־הימן הוא עובד סוציאלי, מרצה בכיר ד"ר יובל סער־הימן במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. מחקריו משלבים פרספקטיבה ביקורתית עם גישות התייחסותיות, ומתמקדים במיוחד ביחסי הורים–ילדים במצבי פגיעוּּת וכן בהתערבויות מבוססות יחסים בקרב משפחות במצבי סיכון, טראומה, עוני ואי־שוויון חברתי.

אחת המשימות המאתגרות ביותר עבור נשות ואנשי מקצוע העובדים עם הורים וילדים במצבי סיכון היא לשוחח עם הורים על דאגה לשלום ילדיהם ולרווחתם. שיחות אלו מציבות את העובדות הסוציאליות לפני מתח מובנה בתפקידן – בין אחריותן לבחון ולהעריך את אופן הטיפול בילד, ולעיתים גם להפעיל סמכות, ובין מחויבותן לפתח יחסי עזרה מיטיבים עם המשפחה. בתוך שיחות אלו מתקיימים גם פערי כוח ניכרים בין אנשי המקצוע להורים. פערים אלו נוגעים לסמכות להגדיר את המצב ולקבל החלטות, וכן לשאלה מי נחשב בעל הידע והפרשנות הלגיטימיים. בכך הם מעצבים את מהלך השיחה ואת האופן שבו היא נחווית על ידי ההורים ואנשי המקצוע. הספרות מצביעה על כך שאופן השימוש בכוח בקשר עם הורים הוא גורם מרכזי בעיצוב תגובותיהם להתערבות, בנכונותם לשתף פעולה .)Dumbrill, 2006 וביכולת לבסס קשר מקצועי מיטיב (ראו למשל בהקשר זה נהוג להבחין בין שני אופנים מרכזיים של שימוש בכוח. ) ההורים מתייחס לשימוש בכוח במסגרת power over( " כוח "על יחסים היררכיים, שבהם איש המקצוע מגדיר את המצב, קובע את גבולות ההתערבות ולעיתים גם פועל לכפות שינוי. לעומתו, כוח "עם" ) ההורים מתייחס לשימוש מודע וזהיר בכוח בתוך יחסי power with( קרבה, ובכלל זה שיתוף ההורים בהבנת המצב, הכרה בנקודת מבטם .)Dumbrill, 2006( וחתירה לפעול עימם בתוך התהליך

I נקודת מפגש 19