מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 31 - יולי 2026

הורות במשבר עבודה עם הורים

2026 יולי | אב התשפ"ו | 31 גיליון

כתב עת לקהילה העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה

צוות המערכת – יו"ר מערכת ועורכת, מכון חרוב טלי שלומי – עורכת ראשית, מכון חרוב יפה ציונית

– מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער, שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך איריס (מנדה) בן־יעקב – פרקליטות מחוז ירושלים ויו"ר ועדת פטור מחוז ירושלים וש"י, משרד המשפטים עו"ד אשרת שוהם – מנהלת המחלקה למניעה ולטיפול באלימות במשפחה ופגיעות מיניות, ד"ר זהר סהר לביא השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות – מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית ספיר ד"ר חנין מורדי , מנהלת תחום בכיר במחלקה לטיפול באלימות במשפחה ותקיפה מינית, MSW – יפעת פולק כהן השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות – ממונה על תחום הנוער ונפגעי עבירה בפרקליטות מחוז ירושלים פלילי עו"ד ליזו וולפוס – ניצב-משנה בדימוס, לשעבר ראש מח' נוער ומשפחה במשטרה והמשנה ליועמ"ש המשטרה מאיר־דב ברקוביץ' (ברקו) – מרצה במכללת אפרתה במסלול לגיל הרך ובמכללת מבחר (אוניברסיטת חיפה) בביה"ס לעבודה סוציאלית, ד"ר מיקי מילר-איתי ומטפלת בטראומה ובאובדן ושכול בגיל הרך CPP פסיכותרפיסטית מוסמכת – עו"ס, בעבר עורכת כתב העת נקודת מפגש ומנהלת אגף פיתוח ופרויקטים של מכון חרוב נעמי גוטמן – מנהלת קמפוס חרוב לילדים ורכזת תוכניות חוק ומשפט, מכון חרוב עו"ד עפרה בן־מאיר – עו"ס ארצית לפי חוק הנוער, אגף משפחה, ילד ונוער בקהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי שרית צרפתי – רכזת תחום מרכזי הגנה והכשרת סטודנטים, מכון חרוב שוש תורג'מן – מרצה בכירה וחוקרת בבית הספר לעבודה סוציאלית, ראש המגמה הטיפולית לתואר שני, באוניברסיטת בר-אילן ד"ר שירלי בן־שלמה

עיצוב, עריכה והפקה ISTOCK תמונה על גבי העטיפה: ורדה בן־יוסף עריכת לשון: אלי דייץ', מכון חרוב עיצוב גרפי: 

מכון חרוב 9765418 מכון חרוב, קמפוס הר הצופים, ירושלים כתובת המערכת: 077-5150300 טל' www.haruv.org.il אתר מכון חרוב: yaffa@haruv.org.il לתגובות:

31 , ). הורות במשבר – עבודה עם הורים. נקודת מפגש 2026( מכון חרוב ציטוט מומלץ:

דבר העורכות

4

– שיקולים תיאורטיים וקליניים כבסיס לעבודה עם הורים פוגעניים טיפול בהורות 6 פרופ' אסתר כהן

– תפיסה מודעת טראומה והתקשרות בין הורות ביולוגית להורות פסיכולוגית בראי עקרון טובת הילד 12 בקידום פתרונות קבע ד”ר סיגל קני־פז, ד”ר עדינה הופנונג־אסולין ופרופ' תרצה יואלס

– השימוש של עובדות סוציאליות בכוח בשיחות עם הורים בנוגע לסיכון של ילדיהם "כוח ע ִִם" ו"כוח על" 18 ד”ר יובל סער־הימן

תוכן העניינים

– העברה בין־דורית של טראומה, הזנחה והתעללות – בהורות ובחדר הטיפולים כאשר העבר חי בהווה 24 ד"ר שירלי בן־שלמה

– פרספקטיבה משפחתית־מערכתית על תוקפנות בין אחים והדרכים להתמודד עימה בין יריבות להתעללות 28 ד"ר מיוריאל בלקני־נהורא

– על מלאכת איחוי הבית והנפש בעקבות גילוי עריות לארוג מחדש את המעטפת שנפרצה 34 עינת לוי

– כששיקום משפחתי פוגש את שאלת הבית הקבוע תוכנית יהב

40

אסתי מרקוביץ' וגונן הראל

– הכלת הקטבים בהתערבות חינוכית עם הורים במצבים של התנהגות מינית כולם שלנו 4 6 לא מותאמת בין ילדים ד"ר דפנה צין איריס (מנדה) בן-יעקב ועינב לוק – החוויה ההורית והעבודה הטיפולית לאחר להשיב להורים את ההורות ולילדים – את הוריהם 5 2 פגיעה מינית בין אחאים מרב סבן

– מודל מודע טראומה והתקשרות לליווי מפגשים במרכזי קשר ממפגש מפוקח למפגש מכוון קשר 58 ד"ר עדינה הופנונג-אסולין וד”ר סיגל קני-פז

) והתקשרות בגיל הרך TIC( – תפיסת הורים בעקבות הצלחה בטיפול מודע־טראומה לעסוק בתיקון השבר 66 ד”ר מיקי מילר-איתי

– לעבודה עם הורים וילדים במצבי סיכון וסכנה פרדיגמה מודעת־עוני

72

ד”ר יובל סער־הימן

– התערבות דו־דורית עם אימהות צעירות לילדים בגיל הרך לשבור את מעגל הסיכון 78 יעל חזן־ארזי

– היבטים טיפוליים בעבודה עם הורים עבודת ועדות הפטור

84

תקווה אדלשטיין ונגה לוי

מדור מה חדש

– היבטים שונים של הורות לילדים נפגעי התעללות מפגש מחקרי

88

ראמא בדיר עיסא רעות שפיגלמן ואילאיל לוין

דבר העורכות

יפה ציונית

טלי שלומי

גיליון זה מבקש להאיר את המורכבות שבעבודה עם הורים לילדים נפגעי התעללות והזנחה. המאמרים המובאים בו מציגים מגוון של נקודות מבט תיאורטיות, מחקריות ויישומיות, לצד מודלים ותוכניות התערבות מהשדה. יחד הם משקפים את ההבנה שכדי לסייע לילדים להחלים מפגיעות שחוו וכדי למנוע פגיעה נוספת, נדרשת עבודה רגישה ומותאמת – עם הוריהם ועם מערכות היחסים המשמעותיות בחייהם. מציג את הטיפול בהורות כמרחב טיפולי פרופ' אסתר כהן מאמרה של ייחודי לעבודה עם הורים שילדיהם נתונים במצוקה, ובפרט עם הורים שפגעו בילדיהם או כשלו בהגנה עליהם. שלא כהדרכה המתמקדת בהקניית ידע וכלים, טיפול בהורות מבקש להבין את עולמו הפנימי של ההורה, את חווייתו הרגשית ואת הדינמיקה שנוצרה בינו ובין הילד, מתוך הנחה שההורה הוא סוכן שינוי מרכזי בקשר ובתהליך ההחלמה. המאמר מדגיש כי שינוי כזה מחייב קשר טיפולי בטוח, מווסת וחומל, המאפשר להורה לעבד את פגיעויותיו, להרחיב את יכולתו לראות את צורכי הילד, ולהיות משתתף פעיל בתיקון היחסים עימו. ד”ר סיגל קני־פז, ד”ר עדינה הופנונג־אסולין ופרופ’ תרצה מאמרן של עוסק במתח שבין הורות ביולוגית להורות פסיכולוגית בקבלת יואלס החלטות על פתרונות קבע לילדים. הכותבות מדגישות את חשיבותו של קשר יציב ובטוח עבור ילדים שחוו טראומה והזנחה, ומציעות לבחון את טובת הילד גם דרך “זמן הילד” והצורך בקביעוּת מוקדמת. עוסק במאמרו במפגש בין עובדות סוציאליות ד”ר יובל סער־הימן להורים במצבי סיכון. באמצעות ההבחנה בין המושגים “כוח עם” ו”כוח על”, הוא מראה כיצד אופן הפעלת הכוח ומערכת היחסים מעצבים את משמעותן של פרקטיקות יומיומיות בעבודה עם משפחות. מציג את “תוכנית אסתי מרקוביץ' וגונן הראל בהקשר זה מאמרם של יהב” כמודל אינטנסיבי לשיקום משפחתי, הפועל בצומת הרגיש שבין הגנה על ילדים ובין מתן הזדמנות ממשית לבית קבוע ומיטיב. הוא מדגים כיצד עבודה מודעת־עוני, מוכוונת טראומה והיקשרות וממוקדת משפחה יכולה לאפשר תהליכי שינוי משמעותיים עבור ילדים והוריהם.

בעשורים הראשונים להתפתחות תחום הגנת הילד התמקדה העבודה עם הורים פוגעים בעיקר בהפסקת התנהגויות פוגעניות ובהגנה על הילד, ונשענה במידה רבה על גישות סמכותיות וביקורתיות. בהקשר זה, ההתייחסות לתהליכי שינוי ביחסי ילד–הורה ולתיקון הקשר ביניהם הייתה מוגבלת יחסית. נוסף על כך, גם בעבודה עם הורים שאינם פוגעים במישרין, שילדיהם נפגעו מהתעללות או מהזנחה, ההורה לא נתפס תמיד כשותף מרכזי בהחלמת הילד, וההתערבות נטתה להתמקד בעיקר בצורכי הילד עצמו. תפיסה זו השתנתה בהדרגה עם התפתחות החשיבה המערכתית, תיאוריית ההתקשרות והגישות הדיאדיות אשר מיצבו את הקשר הורה–ילד כמרחב מרכזי של ריפוי ושינוי. התפתחה החשיבה המערכתית 70־ החל מסוף שנות ה והמשפחתית, שהציעה לראות את ההתעללות וההזנחה בהקשר רחב יותר – של דפוסים משפחתיים, השפעות בין־דוריות ותנאי חיים חברתיים וסביבתיים. עם התבססותה של תיאוריית ההתקשרות התחזקה ההבנה שהפגיעה בילד מתרחשת גם בתוך מערכת היחסים עם דמות ההתקשרות המרכזית שלו. כך התפתחו התערבויות דיאדיות הממוקדות בהורה ובילד יחד, מתוך ההכרה בכך שהקשר עצמו אומנם עשוי להיות מקור לפגיעה אך גם מקור לריפוי. ובראשית שנות האלפיים התפתחו מודלים מבוססי 90־ בשנות ה ), מודל שצמח Child-Parent Psychotherapy( CPP ראיות, בהם מתוך עבודתה של סלמה פרייברג והורחב על ידי אליסיה ליברמן ופטרישיה ון הורן. מודלים אלו סימנו מעבר מהתמקדות בשינוי התנהגותי בלבד לעבודה מעמיקה על משמעות ההורות, על טראומות בין־דוריות ועל היחסים שבין ההורה לילד. בעשורים האחרונים התגבשה תפיסה הרואה בהורים שותפים מרכזיים בתהליך הטיפולי, כל עוד השיתוף בטוח ומיטיב עבור הילד. לצד זאת התחזקה גישה מודעת־טראומה, המדגישה את השפעתן של טראומות עבר על ילדים ועל הוריהם, ואת הצורך בהתערבות רגישה ומותאמת.

נקודת מפגש I 4

דבר העורכות

מציג ממצאי מחקר המבוססים על ד”ר מיקי מילר־איתי מאמרה של סיפורי הצלחה של טיפול מודע־טראומה. הכותבת מזהה חמישה רכיבים מרכזיים הנתפסים על ידי הורים כמשמעותיים: טיפול בהורות, בניית נרטיב הטראומה, פסיכואדיוקציה, משחקיות וחוויות הוריות מיטיבות, וכן שיתוף פעולה ואמון. מציע פרדיגמה מודעת־עוני לעבודה עם הורים ד”ר יובל סער־הימן וילדים במצבי סיכון, ומראה כי אי אפשר להבין סיכון לילדים בלי להתייחס לתנאי החיים, העוני וההקשרים החברתיים שבתוכם מתקיימת ההורות. הוא מדגיש שהשקעה בהורים, ביחסים ובתנאים המאפשרים הורות מיטיבה אינה עומדת בניגוד להגנה על הילד, אלא היא חלק מרכזי ממימושה. מציג את מיזם “אם הדרך” שמטרתו יעל חזן־ארזי מאמרה של התערבות דו־דורית עם אימהות צעירות במצבי סיכון וילדיהן בגיל הרך. מיזם זה משלב דיור, ליווי רגשי, הדרכה הורית וקידום התפתחות הילד. הכותבת מדגישה כי יציבות, קשר טיפולי מיטיב ומענה מותאם לצורכי האם והילד יכולים לצמצם מצבי הזנחה ולסייע בשבירת מעגלי מצוקה בין־דוריים. ראמא בדיר עיסא, רעות שפיגלמן ואילאיל במדור “מה חדש”, סוקרות מחקרים העוסקים בהורות בהקשר של ילדים נפגעי התעללות לוין והזנחה. המאמר מציג שלוש זוויות משלימות – השלכות בין־דוריות של טראומה, זיהוי מוקדם של דפוסי הורות לא מיטיבים והתערבויות הוריות יעילות – ומדגיש את חשיבותו של מבט רב־מערכתי המשלב רגישות בין־דורית, זיהוי מוקדם והתערבות מקצועית מותאמת. אנו מקוות כי הגיליון יתרום להעמקת הידע, יעורר מחשבה ויעשיר את עבודתם של אנשי ונשות המקצוע המלווים ילדים ומשפחותיהם במסע המורכב של פגיעה, החלמה וצמיחה.

דן בעבודת ועדות הפטור ובמתח תקווה אדלשטיין ונגה לוי מאמרן של שבין חובת הדיווח והמסלול הפלילי ובין האפשרות לבנות חלופה טיפולית מוגנת, כאשר טובת הקטין עומדת במרכז. המאמר מדגיש את חשיבות העבודה הטיפולית עם הורים – כהורים פוגעים, כהורים לילד פוגע או כהורים לילד שנפגע – כשהמטרה היא לחזק מוגנות, אחריות הורית ותהליכי שיקום במשפחה. עוסקת במאמרה בהעברה בין־דורית של ד”ר שירלי בן־שלמה טראומה, הזנחה והתעללות, ומראה כיצד חוויות ילדות לא מעובדות ממשיכות להשפיע על ההורות ועל הקשר עם הילדים. היא מדגישה כי בתוך קשר טיפולי בטוח ניתן לזהות את החיבור בין העבר להווה, לעבד את הכאב, ולפתח יכולת לראות את הילד כסובייקט נפרד, בעל צרכים ורגשות משלו. מתמקדת בתוקפנות ובהתעללות בין ד”ר מיוריאל בלקני־נהורא אחים, ומציעה להבחין בין יריבות וקונפליקט נורמטיביים ובין דפוסים מתמשכים של פגיעה המחייבים זיהוי והתערבות. המאמר מדגיש כי יש להבין את התופעה לא רק דרך היחסים בין האחים, אלא בתוך ההקשר המשפחתי הרחב – גבולות, היררכיה, קואליציות ותפקוד הורי וזוגי. מתחקה במאמרה עינת לוי גילוי עריות בילד מחולל שבר במשפחת הילד. אחר שבר זה ובוחנת את תהליך האיחוי וההתמודדות של הילד הנפגע ושל ההורה הלא מעורב. המאמר מדגיש את חשיבות הליווי הטיפולי בהורה כחלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה והצמיחה של המשפחה כולה. מתוך מבט אינטגרטיבי, הוא מציע הבנה של המעשה הטיפולי כתהליך של ביסוס מוגנות, עיבוד טראומה ומתן תוקף, המאפשרים בנייה מחודשת של מרחב נפשי המבוסס על אמת, נפרדות ותקווה. עוסק ד”ר דפנה צין, איריס (מנדה) בן-יעקב ועינב לוק מאמרן של בהתמודדות החינוכית עם התנהגות מינית לא מותאמת בין ילדים. הכותבות מדגישות את חשיבות הליווי של כלל הילדים והוריהם, ומציעות גישה המשלבת מוגנות וגבולות לצד הימנעות מתיוג, תוך חיזוק השותפות עם ההורים וקידום תהליכי תיקון והחלמה. מתמקדת בפגיעה מינית בין אחאים ובהשלכותיה על ההורות מרב סבן והמשפחה. היא מתארת את המלכוד שבו נתונים ההורים ומדגישה את תרומתו של טיפול זוגי־משפחתי אמפתי לעיבוד המשבר, לחיזוק התפקוד ההורי ולשיקום המשפחה. מציעות במאמרן מעבר ד”ר עדינה הופנונג־אסולין וד”ר סיגל קני־פז – מתפיסה של מפגש מפוקח בלבד במרכזי קשר לתפיסה של מפגש מכוון קשר, המבוססת על עקרונות של טראומה והתקשרות. הכותבות מדגישות כי ליווי מקצועי בזמן אמת יכול להפוך את המפגש למרחב שמגן על הילד, מסייע לוויסות רגשי, תומך בהורה ומקדם אפשרות לקשר מיטיב ובטוח יותר.

טלי שלומי ויפה ציונית עורכות

I נקודת מפגש 5

טיפול בהורות שיקולים תיאורטיים וקליניים כבסיס לעבודה עם הורים פוגעניים

iStock

אסתר כהן היא פרופסור אמריטה באוניברסיטה העברית פרופ' אסתר כהן בירושלים ובאוניברסיטת רייכמן; פסיכולוגית מומחית ומדריכה בפסיכולוגיה קלינית, פסיכולוגיה התפתחותית וטיפול משפחתי; יו"ר הוועד המנהל בעמותת אמפטיה; עורכת הספר "טיפול בהורות" בהוצאת אח ומפתחת תוכנית נמ"ל (נעשה מקום למשחק).

Parent Therapy ? מהו טיפול בהורות

טיפול בהורות מתמקד בבעיות ילדים ובקשיים ביחסי הורה–ילד, ומקשר בין מטרות ההורה, חוויית ההורות שלו, אפיוניו ועולמו במפגש עם האפיונים של ילדו, עם עולמו הפנימי, ובין התנהגותו הפנימי של הילד ועם התנהגותו. ניתן לתמצת הגדרה זו באמרה The IP in( " "הפציינט המזוהה בפסיכותרפיה בילדים הוא הקשר .)Pantone, 2000( )child psychotherapy is the relationship זוהי הגדרה שממקדת את הטיפול במצוקת הילד ביחסים ובאינטראקציות בין הורה / זוג הורים ובין ילדם. לכן הבנת הבעיה, וכן גיוס ההורה, תכנון והובלה של התהליך הטיפולי – כל אלה מצריכים חשיבה מורכבת, המביאה בחשבון נתונים של הפרטים השונים, סינרגיה ודינמיקה הדדית ביניהם. היא רלוונטית במיוחד לטיפול ביחסים רעילים ביו הורים וילדיהם. בטיפול בהורות ההורה נתפס כסוכן השינוי המשמעותי בהתפתחות ובהסתגלות של הילד. זאת בהתבסס על ממצאי מחקר רבים, שהצטברו בעשורים האחרונים בעקבות תאוריית ההתקשרות ובהשפעת ההתפתחויות במדעי המוח האפקטיביים. המחקר מראה יכולת שינוי מעמיקה בהורות ואפשרות תיקון ביחסים עם הילד, גם אם הייתה להורה בעבר תרומה של ממש לסבלו של הילד ולקשייו.

I נקודת מפגש 7

ןהכ רתסא

מי שיכול כלומר, הבסיס להתערבות בטיפול בהורות נעוץ בהכרה ש" " (רבי נחמן מברסלב). אמונה זו אינה תמיד לקלקל, יכול גם לתקן קלה להפנמה, הן על ידי ההורה עצמו והן על ידי מטפלים, ולכן היא דורשת עיבוד וחיזוק בעזרת מדריכים ושותפים לעבודה. ההורה מגויס לתפקידו על ידי הדגשת תחושת המשמעותיות שלו, sense( עבור הילד ועבור המטפל. התחושה שאני משמעותי למישהו ) היא בעלת משקל מוטיבציוני רב, אך היא אינה מובנת of mattering מאליה אצל הורים מרוששים נפשית ופוגעניים. לכן אחת מהמטרות הראשונות של המטפל כרוכה בניטור וזימון חוויות שמאירות את ההשפעה החיובית, המזוהה או הפוטנציאלית, של הקשר שלו עם הילד. נוסף על כך, גיוס ההורה לתהליך הטיפול כרוך בשידור האכפתי והבלתי נלאה של האמון של המטפל בכוונות הטובות וביכולות השינוי של ההורה, גם אם הן מצומצמות באותה העת. מסר זה כולל קבלה שהחסמים והמקורות להתנהגותו הפוגענית הנוכחית של ההורה יכולים להיות מובנים, מעובדים וניתנים להגמשה בתהליך משותף עם המטפל. parent( טיפול בהורות איננו זהה לעבודה במודלים של הדרכת הורים parent( ); אימון הורים parent counseling( ); ייעוץ להורים guidance ) או חינוך הורים, אם כי מרכיבים מגישות אלה כלולים לעיתים training קרובות בטיפול בהורות. הם נבדלים מטיפול בהורות בעיקר בהנחת היסוד הקיימת בדרך כלל בבסיסם לגבי תפקיד המטפל. תפקיד זה כולל מאמץ להסביר, ללמד, להציע, לשכנע, ולכוון את התנהגות ההורה כדי שישנה את התנהגותו. שינוי זה מכוון לכך שההורה ייזום או יגיב בצורה מתאימה יותר באינטראקציות שלו עם הילד. מודלים אלו, במובנים רבים, בנויים על שיטות של פסיכואדוקציה, המנסות לקדם מטרות מרכזיות ביחסים של ההורה עם הילד ולהקטין עוינות ודחייה. לעיתים קרובות עשויה להיות למודלים האלה השפעה מיטיבה, בעיקר עם הורים חדורי מוטיבציה ומווסתים רגשית. מטרות אלו נתפסות כדחופות במיוחד כשמדובר בטיפול בבעיות של ילדים נפגעי הזנחה והתעללות. לעיתים מאמצי השכנוע לשינוי התנהגות ההורה מלווים באיום (גלוי או נרמז) מכוח החוק, כדי להגדיל את המוטיבציה לטיפול ולשינוי. ואולם קיים פרדוקס בכך שהשפעת מודלים אלו הולכת ופוחתת ככל שההורה עצמו נתון במצב של חוסר blocked( ויסות רגשי ותפקודי, ויכולת הטיפול ההורית שלו חסומה ). במצב זה ההורה מתקשה להקשיב ולהפנים Hughes, 2007( )care את הלמידה המוצעת לו, ואינו מסוגל ליישמה בחיי היום־יום. נראה שהמגבלה של השפעות מודלים אלו עשויה לנבוע מכך שהם בנויים הייחוד של טיפול בהורות

בעיקר על פעולת המוח השמאלי, הרציונלי, כמכוון התנהגות. אלא , בייחוד רוב בני האדם אינם פועלים רק לפי תכתיבי המוח השמאלי ש כאשר מדובר במצבים עמוסים רגשית. הדבר נכון במיוחד לגבי הורים במשפחות שבהן מתרחש טיפול פוגעני בילדים, שכן הורים אלו מוצפים בדרך כלל בלחצים נפשיים, אישיים וסביבתיים שהם מתקשים לווסתם. יתר על כן, בהתבסס על שכיחותה של היסטוריית חיים אישיים של חסך ומצוקה, נמצא כי ההורה החשוד בהזנחה או בהתעללות יתקשה לראות במטפל דמות שאפשר לתת בה אמון מיידי. מדובר הן על קושי באמון בין־אישי כללי, שניתן לאפיין כהתקשרות לא בטוחה, והן על קושי במתן "אמון אפיסטמי", כלומר – תפיסת המטפל כמקור בטיפול בהורות יש התייחסות מרכזית ידע שניתן לסמוך עליו. לכן, לוויסות הרגשי של ההורה, להגדלת תחושת הביטחון הפנימי שלו, כתנאי מקדים לשיפור בהבנה, ביכולת בדיקה עצמית ובהתגייסות . לשינוי המתבקש בהתנהגות הורית כדי להחליט על תחילת תהליך של טיפול בהורות פוגענית, המטפל חייב להיות במצב שבו איננו בחרדה ובאחריות ישירה לגבי התעללות והזנחה המתרחשות באותה עת בבית ההורה. זמן מתאים לגייס את ההורה לתהליך הוא לאחר שהופעלו דרכי פיקוח שונות על התנהגות ההורה הפוגעני בעת שהותו עם הילד, או כאשר הילד הורחק זמנית מטיפולו. לעיתים ההורה מודה בפוגענות שלו, רוצה להיגמל ממנה ומעוניין בטיפול. מישהו מבני משפחה, או גורם חינוכי או טיפולי הקשור לילד, עשויים להיות הכתובת האחראית והמפקחת על טובת הילד בעת הטיפול ההורי. הטיפול המוצע להורה יכול לשמש עידוד להרחבת הקשר עם הילד או להחזרת הילד לביתו. העיקרון של חשיבות המוח הימני והקשר הרגשי בתהליכי שינוי connect before you“ :)Dan Siegel( מתומצת באמירה של דן סיגל . ”. כלומר, יש צורך ליצור קשר לפני שאפשר לכוון מחדש redirect לשם יצירת תנאים בטוחים לביטוי רגש, וכן לגילוי מחשבות כמוסות של ההורה בפני המטפל, על המטפל להוכיח ביחסו להורה כי בעיניו מחשבה או רגש הם לגיטימיים, חשובים וניתנים להבנה וקבלה, כל . כאשר ההורה מובן ומוכל, פחות גם אם אין זה כך לגבי כל התנהגות הגנתי, עולה המוטיבציה שלו לשינוי. בתהליך מקביל מתרחשת העברה של הקשר הבטוח של ההורה עם המטפל אל יחסי ההורה עם ילדיו. הידע המחקרי הקיים לגבי יעילות הטיפול מחזק תפיסה זו. כך למשל, סיכומי־על של ארגוני הפסיכולוגים הקנדי והאמריקאי בשני הרגישות והגמישות שבה נערכות העשורים האחרונים מדגישים כי מודלים מבוססים על ביטחון התקשרותי בטיפול בהורות לצורך שינוי הקשר הורה–ילד

נקודת מפגש I 8

תורוהב לופיט

מבנה הטיפול

ההתערבויות הטיפוליות חשובות הרבה יותר מההיצמדות הנוקשה . ההשפעה החזקה של עבודת המטפל לעקרונות טיפוליים כלשהם תלויה, במידה רבה יותר, בדרך שהוא "עם המטופל", בניטור האפקט בפגישה ובהתייחסותו, בעיקר ברגעים שהם עמוסים רגשית ולוחצים. "אנשים מאיה ד'אנג'לו, סופרת ופילוסופית אמריקאית, ניסחה זאת כך: ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אך לעולם לא ישכחו . עמדה אותנטית כזאת של קבלה מצד כיצד גרמת להם להרגיש" המטפל היא אתגר עבור מטפלים שבאופן טבעי מזדהים עם מצוקת הילד שהוא נפגע הזנחה והתעללות. היא דורשת עבודה עצמית, הדרכה ותמיכה קבוצתית. לנוכח מורכבותה של עבודה טיפולית עם הורים יש צורך באימוץ גישה אינטגרטיבית, מכיוון שאין גישה אחת בלעדית שתתאים להבנת כל מרכיבי הקשר הורה/הורים עם הילד ולתהליך השינוי הנדרש. לכן עבודה בטיפול בהורות איננה דורשת שמטפלים יוותרו על הידע שכבר רכשו בתחום הטיפול (ובכלל זה טיפול פסיכודינמי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול משפחתי ומערכתי ועוד), ואף רצוי שתהיה להם הכשרה ביותר מגישה טיפולית מרכזית אחת. ידע זה צריך להיות מתורגם ומותאם בטיפול בהורות לפי אפיוני ההורים, כדי לתרום לתהליכי שינוי ושיתוף פעולה מצידם. האינטגרציה מתבטאת בתהליך של הפורמולציה המתאימה ביותר להבנת הדינמיקה שנוצרה בין נתוני ההורה ונתוני הילד וסביבתם, ובין תרומתה לקשיים העכשוויים בתפקוד ההורי. כאן לדוגמה עשויות להיכנס המשגות פסיכודינמיות הקשורות בהעברה בין־ דורית של ההורה, הסברים של חסך בלמידה ממודלים מתאימים, או קשיי התארגנות ואימפולסיביות מבנית של ההורה או של הילד. חשוב שההמשגה תהיה הגיונית ותקפה בעיני ההורים, שתהיה לא מאשימה אלא חומלת, ושתכלול הבנות המקשרות בין כמה גורמים ונסיבות המעורבים בהיווצרות הבעיה. הפורמולציה אמורה לעזור לסמן פרקטיקות יישומיות העולות מתוך הבנת תחומי הפגיעות והחסר של ההורה. בחירת הפרקטיקות היישומיות עצמן, הנובעת מתובנות הטיפול, יכולה לכלול שימוש בטכניקות משלימות מגישות תיאורטיות שונות. כך לדוגמה, אפשר להציע להורה אימון לצורך שימוש ב"עקרונות תקשורת ) – בשילוב 2017 , רגישה ויעילה עם ילדים במצבי קונפליקט" (כהן הגדלה של מערכת חיזוקים חיוביים ותשומת לב למעשים יומיומיים של הילד, המעידים על שיתוף פעולה שלו. גישה אינטגרטיבית ממוקדת התקשרות

בהתאם לאופי האינטגרטיבי של הטיפול בהורות קיימת גמישות בהתאמת מבנה הטיפול לצורכי ההורים, לנתוני הילד (בעיקר גיל הילד) ולנתוני המשפחה. התוכנית הטיפולית מתפתחת תוך חיזוק והסכמה על "הברית הטיפולית". ברית זו כוללת רמה גבוהה של אמון, הערכה, חום ואמפתיה בין המטפל למטופל, וכן תהליך של הסכמה הדדית על מטרות הטיפול, דרך הטיפול והמחויבות והאחריות של כל אחד מהמשתתפים לתהליך. התוכנית נתונה לשינויים עם התקדמות הטיפול. לכן טיפול בהורות עשוי להתבצע בפגישות טיפוליות ישירות, עם הורה או עם זוג הורים, כטיפול מרכזי ויחיד בבעיות ילד, או בשילוב ) או 2017 , של כמה פגישות הערכה עם הילד בנוכחות ההורה (כהן ). הטיפול Jacobs & Wachs, 2021 ;2021 , במקביל לטיפול בילד (אורן יכול להיות במודל של טיפול דיאדי (המיושם לרוב עם ילדים צעירים) שבו נפגש כל הורה לבד עם הילד, ונוסף על כך מוזמנים ההורים ). בטיפול 2021 , ; קפלן 2025 , לשיחות משותפות ללא הילד (ליברמן משפחתי, טיפול בהורות עשוי להיות משולב בגמישות בין פגישות עם ההורים לבדם או עם שניהם ועם הילד (בדרך כלל – עם ילדים ), ואף Hughes, 2007; Lender, 2023( ) בגיל החביון וההתבגרות בהרכבים שונים עם חברי המשפחה הרלוונטיים להבנת הקשיים של הילד המופנה. קיימים גם מודלים שבהם רואים את ההורים ואת הילד (בדרך כלל – מתבגר), לזמן מסוים, בנפרד כחלק מעבודה לקראת .)Diamond et al., 2014( מפגש משותף איך לנהל בטיפול האתגר הגדול יותר עבור המטפלים בהורים הוא: . הביטחון את היחסים עם ההורה כדי שהשינוי הנדרש יתרחש שייווצר בקשר יאפשר ויסות רגשי טוב יותר אצל ההורים. השגת מצב זה תאפשר, בהדרגה, חקירה מעמיקה של עולמו הפנימי של ההורה ופיתוח הכרה בכוחותיו בד בבד עם רפלקציה על פגיעויותיו תוך כדי עיבודן הרגשי. בעזרת המטפל יוכל בהמשך גם להתבונן ביתר חמלה על צורכי הילד, ותחוזק נכונותו למצוא פתרונות לשיפור היחסים ביניהם. שלב זה כולל גם נכונות להתנסות, ללמוד מהניסיון ולהתמיד עד להצלחה. לכל הורה, )tailoring( אתגרים אלו מצריכים "תפירה אישית" שמבוססת בין היתר על שיקולי דעת ביחס לדפוסי ההתקשרות . בהתאמות של ההורה, מבנה האישיות או רמת המנטליזציה שלו האישיות הללו פעילות המטפלת מתבטאת בתהליכי הצטרפות, חקירה וא ִִתגור. תהליכים מרכזיים בטיפול

I נקודת מפגש 9

ןהכ רתסא

תהליך ההצטרפות "הצטרפות" משמעותה לתת למטופל תחושה שהמטפל עובד יחד עימו ולמענו, מכבד ומקבל אותו, מבין את צרכיו ומטרותיו, ואמפתי . תהליך זה מקדם את הוויסות הרגשי של ההורה ומקדם לרגשותיו את הברית הטיפולית. לשם כך המטפל מקשיב, משקף, משיים, מכיל ומתקף רגשות (לא התנהגות). הוא מנסה להיות זמין ככל האפשר לרגעי משבר קשים של ההורה, גם מחוץ לשעת הטיפול. ויסות רגשי איננו רק הפחתה של רגשות אינטנסיביים והקלה של רגשות שליליים, אלא גם הגדלה, חיזוק והארכה של רגשות . יכולת זאת תורמת לאפשרות ארגון עצמי מורכבת ויעילה חיוביים ). התערבויות שונות רלוונטיות למטרה זו, למשל Schore, 2016( יותר – השתהות ברגעים בטיפול שבהם ההורה מאזכר, בדרך שנשמעת אגבית, רגעי הצלחה, דיאלוג מוצלח או הנאה משותפת עם הילד. השתהות זו נעשית לפי הפרקטיקה של העבודה כנגד ההטיה השלילית של המוח, המעמיקה את רשת האסוציאציות בזיכרון של חוויה חיובית. ) זו מוסברת גם להורה. נוסף על כך, המטפל מנסה Hanson ,2010( לתרום לוויסות רגשי – הכנסת משחק ומשחקיות לפגישות ולחיי ). לעיתים Cohen & Gadassi Polack, 2018( היום־יום במשפחה ישתמש המטפל בטכניקות של הרגעה גופנית (נשימות) וקשיבות (דמיון מודרך), כשיעלו רגשות קשים ומציפים מדי בדיווח של ההורה. תהליך ההרחבה והחקירה כדי להבין את קשיי ההורה והיחסים במשפחה, המטפל מבקש מההורה לעזור לו להגיע להבנות מדויקות, עמוקות ורחבות יותר של שרשרות ההתנהגויות ההדדיות ביום־יום עם הילד. הוא מבקש מההורה לעזור לו להבין טוב יותר את החוויה שלו, ואת החשיבה שבבסיס ההתנהגויות שהוא נוקט. הוא מפגין סקרנות והתעניינות לא שיפוטית, ומשתמש בשאלות כגון "מעניין, מדוע החלטת להגיב כך?" או "בוא נבין מה גרם לך להחליט לפעול כך עם הילד?" שאלות אלה עוזרות למטפל להבין את רמת המנטליזציה של ההורה ולהתכוונן אליה. הבנה זו מאפשרת קבלה של החשיבה ההורית ברמה של ההורה, מתוך ניסיון לקדם רפלקציה מורכבת וגמישה יותר. תוך כדי תהליך החקירה, תפקיד המטפל הוא גם לנטר את האפקט של המטופל. כך יש צורך להביא בחשבון את אסטרטגיית ההתקשרות של ההורה. אסטרטגיות הגנתיות הנובעות מהתקשרות לא בטוחה מסמנות למטפל עד כמה להתמקד ברגשות, להעמיק ולעבד אותם, לעומת המידה שבה עליו להתמקד יותר בהבנה קונקרטית ובדיאלוג קוגניטיבי עם ההורה. כך למשל, כאשר עולים אצל הורה עם התקשרות חרדה אמביוולנטית רגשות עוצמתיים של אשם, חרטה וביקורת עצמית, ישתמש המטפל .(2024 , בהקניית פרקטיקות של חמלה עצמית לשימוש ההורה (נף

או למשל, כשעולים במהלך השיח המורחב רגשות כעס, דכדוך וחוסר אונים בעת ההיזכרות ב"רוחות רפאים" מעברו של ההורה, ינסה המטפל לזמן גם זיכרונות של "מלאכים" שהיטיבו עם ההורה בעברו .)Lieberman et al., 2005( אצל הורה לא בטוח נמנע יקפיד המטפל על שימוש ב"עקרון האישוש" ) מתוך הקשבה לרציונליזציות ולטיעוני ההורה, המצדיק Sharot, 2017( את התנהגותו בנוקשות ובצמצום. המטפל ינסה לבטא אישוש חלקי לפחות של ההיגיון בטיעוניו, כדי לשמר פתיחות להקשבה ולהסתכלות רחבה יותר . תהליך הא ִִתגור אתגור מתבטא בכך שהמטפל נשאר נפרד מן המטופל, ומנסה להפגיש את המטופל כמתבונן סקרן ואכפתי עם צדדים שונים של עצמו ועם צדדים שונים של הסתכלות על "אחר". הוא שואל את המטופל ובודק איתו את הנחותיו ואת הפרשנויות שלו. הוא מצביע על סתירות פנימיות בעמדותיו ועל אי התאמה בין ביטוי מילולי, לא מילולי והתנהגותי. הוא מציג ידע, השערות ופרשנויות אפשריות חדשות, וכן תגובות רגשיות שונות, ומספק חוויות חדשות. חשוב שהאתגור לא ינוסח כוויכוח או מאבק כוח, אלא כהזמנה לחוויה חדשה או הזדמנות להגדלת הבנה. עימותים מיטיבים יכולים לכלול קבלת אחריות של המטפלת "רגע, לא הבנתי איך זה מסתדר כשאני זוכרת איך הדגשת בפניי שזה לא מה שחשוב", או "אני תוהה לגבי קישור זה שאת מעלה. מעניין, כי זה איכשהו לא מסתדר לי עם מה שלמדתי בלימודים ומניסיוני עד כה", או "בואי נבדוק את ההרגשה שאף פעם לא קיבלת מילה טובה מאף אחד. אני משוכנעת מההיכרות איתך ועם היכולות שלך שאם נחפש נמצא שביב זיכרון של רגע של חום והערכה שקיבלת". בטיפול בהורות עם הורים פוגעניים, אפשר לתכנן את האתגור ). העיקרון הוא 2017, בהתאם לרמת המודעות ההורית שלהם (כהן להצטרף לרמת המורכבות הנוכחית של החשיבה של ההורה על הילד ועל תפקידו כהורה, ולנסות להרחיב או להוסיף מורכבות מסוימת לדפוס זה. כך, אצל הורים פוגעניים שהם בדרך כלל ברמת מודעות אגוצנטרית, נגלה שההורה מבין את הילד בעיקר כהשלכה של הניסיון האישי שלו, והתפקיד ההורי מאורגן סביב צרכיו ורצונותיו של ההורה בלבד. ההתערבות תכלול תיקוף וקבלה של הצרכים ההוריים, מתוך הבנת מקורות התסכול סביב החסמים בסיפוקם. האתגור יכלול סימון קונבנציות הכרחיות בהורות (באמצעות ידע נורמטיבי תרבותי והתפתחותי, או דרישות החוק), והארת מקורות הכשל בשימוש בקונבנציות אלה, וכן הסבל שנגרם להורה עקב כך. בעקבות כל אלה ייערך חיפוש לאימוץ דרכים חדשות להגשמת הצרכים האתגור כולל לעיתים קרובות הזמנה להתנסות בהתנהגות חדשה מול הילד כניסוי (מה דעתך, רק כדי לבדוק, לנסות רעיון קצת הזוי שלי...).

נקודת מפגש I 10

תורוהב לופיט

ההוריים – שיהיו מקובלים יותר מבחינה חברתית, יעילים יותר ופחות קונפליקטואליים.

מקורות

פרדס. הורות במחשבה שנייה. .)2021( ' אורן, ד טיפול בהורות: גישה אינטגרטיבית לטיפול .)2017 , כהן, א' (עורכת הוצאת אח. בבעיות ילדים באמצעות הוריהם. ). כדי להגן על הילדים, צריך קודם כל לרפא את 2025( ' ליברמן, א ההורים. מודל הטיפול בהורה וילד עוזר להורים להפוך את הפחד . Early Childhood Matters לאהבה . פרדס. חמלה עצמית: העוצמה בלהיות טובים לעצמנו. .)2024( ' נף, כ פרדס. הטיפול הדיאדי. .)2021( ' קפלן, ח Cohen, E. (2006). Parental level of awareness: An organizing scheme of parents’ belief systems as a guide in parent therapy. In C. Wachs, & L. Jacobs (Eds.), Parent focused Child therapy: Attachment, identification and reflective functions (pp. 39-64). Cohen, E., & Gadassi Polack, R. (2018). The function of play for coping and therapy with children exposed to disasters and political violence. Current Psychiatry Reports, 20 (5), 31. DOI: 10.1007/s11920-018-0895-x Diamond, G. S., Diamond, G. M., & Levy, S. A. (2014). Attachment-based family therapy for depressed adolescents. American Psychological Association Press . Hanson, R. (2010). Confronting the negativity bias . Blog. Hughes, D. (2007). Attachment focused family therapy . Norton. Jacobs, L., & Wachs, C. (2002). Parent therapy : The relational alternative to working with children. Aronson. Lender, D. (2023). Integrative attachment family therapy . PESI Pub. Lieberman, A. F., Padrón, E., Van Horn. P., & Harris, W. W. W. (2005). Angels in the nursery: The intergenerational Pantone, P. J. (2000). Treating the parental relationship as the identified patient in child psychotherapy. Journal of Infant, Child, and Adolescent Psychotherapy, 1 (1), 19–37. https://doi.org/10.1080/15289168.2000.10486331 Schore, A. (2016). Affect regulation and the origin of the self: The neurobiology of emotional development . Routledge. Sharot, T. (2017). The influential mind: What the brain reveals about our power to change others . Picador. transmission of benevolent parental influences. Infant Mental Health Journal, 26 (6), 504-520. doi: 10.1002/imhj.20071.

יש הורים פוגעניים שעשויים להיות מסוגלים לתפקד ברמת מודעות נורמטיבית קונבנציונלית בנסיבות לא מאתגרות מבחינת ילדים אחרים במשפחה. ברמה זו ההורה מבין את הילד על פי הגדרות והסברים של נורמות או מקור חיצוני (מסורת, תרבות, סמכות). תפקיד ההורה מאורגן סביב תפיסות מוגדרות־חברתית של חובות והתנהגויות נכונות. הורים ברמת מודעות זו עלולים להסתבך בטיפול פוגעני בילד, אם לילד עצמו יש אפיונים מאתגרים או חריגים. האתגור של המטפל כאן יתמקד, בין היתר, בהגדלת יכולת הקבלה של שונות בין פרטים ובין תת־קבוצות של ילדים, ובוויסות החרדה, הבושה והאכזבה שחווה מהילד. האתגור ייעשה במידת האפשר מתוך שימוש בקונבנציות מורחבות מתוך עולמו התרבותי של ההורה. , לנוכח המורכבות של המשימה החשובה כל כך של שמירת לסיכום הביטחון הפיזי והנפשי של ילדים, אני חשה חמלה גדולה לא רק כלפי הילדים, נפגעי התעללות והזנחה, אלא גם כלפי ההורים שנכשלים במשימתם, וגם כלפי המטפלים המנסים לעזור להם ולילדיהם. כולם זקוקים למערכות תמיכה משמעותיות ו"דרוש כפר כדי לגדל ילד בהצלחה".

I נקודת מפגש 11

בין הורות ביולוגית להורות פסיכולוגית בראי עקרון טובת הילד תפיסה מודעת טראומה והתקשרות בקידום פתרונות קבע

iStock

סיגל קני־פז, עדינה הופנונג־אסולין ותרצה יואלס היא עובדת סוציאלית, עמיתת הוראה בבית הספר ד"ר סיגל קני־פז לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב, סגנית ראש מינהל הרווחה ומנהלת המרכז לשלום המשפחה בנתניה, )CPP( מטפלת ומדריכה מוסמכת בשיטת הפסיכותרפיה ילד–הורה לטיפול בילדים שחוו טראומה בגיל הרך. היא עובדת סוציאלית מומחית בתחום ד"ר עדינה הופנונג־אסולין ילד ונוער, עמיתת הוראה בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים, מרכזת תחום ידע ילד ונוער בבית הספר המרכזי להכשרת עובדים בשירותי רווחה, מטפלת ומדריכה מוסמכת בשיטת הפסיכותרפיה ) לטיפול בילדים שחוו טראומה בגיל הרך. CPP( ילד–הורה היא מרצה בכירה בבית הספר למדעי פרופ' תרצה יואלס הפסיכולוגיה, ראש התוכנית הבינתחומית לתואר שני ושלישי בהתפתחות הילד באוניברסיטת חיפה. הדיון במעמדן של הורות ביולוגית והורות פסיכולוגית בקבלת החלטות עבור ילדים במסגרות חוץ־ביתיות עבר בשנים האחרונות שינוי משמעותי, המשקף מעבר מתפיסה המדגישה את הקשר הביולוגי ) הרואה ביציבות, קביעות child-centered( לתפיסה ממוקדת־ילד והמשכיות התפתחותית מרכיבי ליבה של טובת הילד. גישה זו אינה מבטלת את חשיבותה של ההורות הביולוגית, אך היא מדגישה כי איכות הקשר בפועל עם הדמות המטפלת, רציפותו ומשמעותו ההתפתחותית עבור הילד הם שיקולים מרכזיים בקבלת החלטות בעניינם של ילדים בסיכון. תפיסה זו נשענת על גוף ידע רחב מתחום ההתקשרות והטראומה, המצביע על כך שיציבות בקשרים ראשוניים היא תנאי יסוד להתפתחות רגשית תקינה, וכי פגיעה ברציפות הקשר או ריבוי מעברים עלולים להוביל לפגיעה מתמשכת בתחושת הביטחון, ביכולת הוויסות הרגשי ובבניית יחסים בין־אישיים בטוחים. עבור ילדים שחוו פגיעה, הזנחה או חוסר יציבות מוקדם, שאלת ההשמה אינה רק שאלה של שיקום ההורה הביולוגי, אלא גם של יכולת הילד לבסס קשר התקשרות יציב ומתמשך עם דמות מטפלת זמינה ועקבית. מבוא

מאמר זה טוען כי שילוב תפיסה מודעת טראומה והתקשרות בתהליכי קבלת החלטות מחייב בחינה מחודשת של האיזון בין המחויבות לשיקום ההורות הביולוגית ובין הצורך להבטיח לילד יציבות וקביעות במסגרת משפחתית מתמשכת. בהמשך לכך יודגש תפקידו של ממד הזמן ההתפתחותי – "זמן הילד" – בקבלת החלטות, וייבחנו מדיניות "הבית הקבוע" ומודל התכנון המקביל כמנגנונים מערכתיים המבקשים לצמצם תקופות ארעיות ולקדם קביעות מוקדמת עבור ילדים במסגרות חוץ־ביתיות. דפוסי ההתקשרות של הילד מתגבשים במהלך שנות החיים הראשונות מתוך אינטראקציות חוזרות עם הדמות המטפלת. אינטראקציות אלו internal working( " מובילות להתפתחותם של "מודלים פנימיים ) המשמשים ייצוגים מנטליים של העצמי, של האחר ושל models ). מודלים אלו מבוססים על מידת הזמינות, Bowlby, 1988( מערכות יחסים העקביות והרגישות של הדמות המטפלת, והם מהווים בסיס לתחושת הביטחון, ליכולת הוויסות הרגשי ולבניית אמון ביחסים לאורך החיים. כאשר הילד נחשף לטראומה בתוך מערכות היחסים הראשוניות – כגון הזנחה, דחייה, אלימות או פגיעה – עלולה להיפגע התפתחותם התקינה של דפוסי ההתקשרות שלו. במצבים אלו הדמות שאמורה לשמש מקור לביטחון הופכת גם למקור לאיום, והילד נותר במצב של קונפליקט מתמשך בין הצורך בקרבה ובין הפחד ממנה. התוצאה היא שעלולים להתפתח דפוסי התקשרות בלתי בטוחים או בלתי מאורגנים, המתבטאים בקשיים בוויסות רגשי, בחוסר אמון ובפגיעה ביכולת ליצור קשרים יציבים. מחקרים מצביעים על כך שטראומה בין־אישית מוקדמת קשורה גם לפגיעה בתהליכים נוירו־התפתחותיים ובמערכות הקשורות לוויסות ). בהתאם לכך, ילדים שחוו van der Kolk, 2014( רגשי, למידה וזיכרון טראומה מוקדמת נתונים בסיכון מוגבר לקשיים רגשיים, התנהגותיים Dozier( וחברתיים, ולהתפתחותם של קשיי התקשרות מתמשכים .)et al., 2014a; Sroufe et al., 2005 ממצאים אלו מצביעים על כך שפגיעות מוקדמות אינן מתבטאות רק בסיכון פיזי מיידי, אלא הן עלולות להשפיע באופן עמוק ומתמשך על עולמו הרגשי וההתפתחותי של הילד ועל מסלול התפתחותו לאורך החיים. החוק והפסיקה בישראל מכירים בעקרון טובת הילד כ"עיקרון־על" בהכרעות הנוגעות לטיפול בילדים ולגידולם, ומעניקים לו עדיפות במקרים של התנגשות עם עקרונות יסוד אחרים. ברוח זו, ועדת התקשרות מוקדמת, טראומה וטובת הילד

I נקודת מפגש 13

סלאוי הצרתו ןילוסא־גנונפוה הנידע ,זפ־ינק לגיס

מזניח או לא עקבי מארגן את המערכת הפסיכו־ביולוגית של הילד. ההורה הביולוגי, אף אם הוא מקור לפחד, הוא גם דמות ויסות שהילד פיתח כלפיה ציפיות פנימיות. הניתוק הפתאומי מדמות זו עלול לגרום לערעור עמוק של המודל הפנימי ולהיחוות כאובדן, כבגידה, ולעיתים כחיזוק של ההנחה הפנימית הפוגענית ביותר שלפיה אין אחר שניתן לסמוך עליו. תפיסה מודעת טראומה מחייבת אפוא לא רק להכיר בצורך בהוצאה, אלא להכיר בכך שהילד יישא את חוויית ההוצאה עימו כשכבה נוספת בנרטיב הטראומטי שלו, ולתכנן את ההמשך .)Dozier et al., 2014b; Zeana & Gleason, 2015( בהתאם עם זאת, במצבים של פגיעה, הזנחה חמורה או התעללות, הוצאה חוץ־ביתית עשויה להיות הכרחית כדי להפסיק את מעגל הפגיעה ולאפשר לילד חוויה של יחסים בטוחים ויציבים. בהקשר זה, ההכרעה מחייבת הערכה מורכבת של מאזן הנזק – בין הסיכון הכרוך בהמשך השהות בסביבה הפוגעת ובין הפגיעה האפשרית הנובעת מניתוק הילד מדמויות ההתקשרות המשמעותיות בחייו. לפיכך שאלת ההורות אינה מתמצה בזיקה ביולוגית בלבד, אלא היא מחייבת בחינה של איכות הקשר בפועל, של רציפותו ושל יכולתו לספק לילד בסיס בטוח לאורך זמן. ההכרה בהשלכותיהן של טראומה מוקדמת ושל פגיעה בהתקשרות מחייבת שינוי באופן שבו מתקבלות החלטות במערכת הגנת הילד. תפיסה מודעת טראומה והתקשרות מחייבת להבין לא רק את האירועים שהובילו להוצאה מן הבית, אלא גם את האופן שבו אירועים אלו השפיעו על מערכות היחסים של הילד, על תחושת הביטחון שלו ועל יכולתו ליצור קשרים יציבים. ילדים שחוו טראומה בין־אישית מוקדמת, ובייחוד אלה שחוו הזנחה, פגיעה חמורה או ריבוי דמויות מטפלות, עלולים לפתח הפרעות )RAD( התקשרות קליניות בכלל, ובפרט הפרעת התקשרות ריאקטיבית DSM-5-TR־ ), המוכרות ב DSED( והפרעת מעורבות חברתית מנותקת , מייצגות את הביטוי הקליני הקיצוני של הכשלים שתוארו ICD-11־ וב לעיל. מאפיין יסודי של שתי ההפרעות הוא שמקורן ביחסים ולא בפתולוגיה מולדת של הילד: הן עדות לכישלון הסביבה הטיפולית. מכאן נובעת גם הפרוגנוזה: ההתערבות היעילה ביותר היא מסגרת טיפולית יציבה, עקבית ורגישה לאורך זמן, קרי – משפחה חלופית המבינה את צורכי הילד ואינה נסוגה מפני ביטויי הדחייה, הבדיקה וההתנגדות .)Dozier et al., 2014b; Zeanah & Gleason, 2015( שהילד מביא עימו קבלת החלטות במערכת הגנת הילד בראי טראומה והתקשרות

רוטלוי (הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם ) וועדת מורג (הוועדה הציבורית לבחינת דרכי הטיפול 2003 , בחקיקה ) הדגישו כי טובת הילד 2025 , בנוגע לילדים בסיכון לפי חוק הנוער כוללת מכלול רחב של זכויות, צרכים ואינטרסים, ובהם שלומו הגופני והנפשי של הילד, קשריו המשמעותיים, זהותו והשלכות ההחלטות על התפתחותו לאורך זמן. על רקע זה עקרון טובת הילד מקבל משמעות רחבה יותר, החורגת מהגנה פיזית בלבד. תפיסה זו עולה בקנה אחד עם גוף הידע ההתפתחותי המדגיש כי יציבות בקשרים ראשוניים ורציפות בטיפול הן תנאים יסודיים להתפתחות תקינה, בעוד חוסר יציבות, ריבוי מעברים ואי־ודאות ממושכת עלולים לפגוע ביכולת הילד לבסס אמון וביטחון .)Bowlby, 1988; Shonkoff & Garner, 2012( "זמן הילד" אינו שקול לזמן הכרונולוגי של מבוגרים. עבור בהקשר זה, ילדים צעירים, ובעיקר בגיל הרך, תקופות המתנה ממושכות עלולות לשאת השלכות התפתחותיות משמעותיות, שכן הן מתרחשות בתקופה קריטית לביסוס ויסות רגשי, אמון והתקשרות. לפיכך טובת הילד מחייבת לא רק הכרעה נכונה, אלא גם הכרעה בזמן. ההכרה בחשיבותם של קשרי התקשרות יציבים הובילה להתרחבות השימוש במושג "הורות פסיכולוגית" בשיח המקצועי והמשפטי. בהקשר זה, המשפט העכשווי מכיר יותר ויותר בהורות פונקציונלית או פסיכולוגית, קרי – בדמות שמילאה בפועל תפקיד הורי עקבי, ). מגמה זו NeJaime et al., 2022( משמעותי ומתמשך בחיי הילד בולטת במיוחד במצבים של אומנה ממושכת, שבהם משפחות האומנה הופכות לדמויות ההתקשרות המרכזיות עבור הילד. הכרה זו אינה שוללת את חשיבות הקשר עם ההורה הביולוגי, אך היא מחייבת בחינה של משמעותם ההתפתחותית של הקשרים שנוצרו בפועל ושל המחיר האפשרי הכרוך בניתוק הילד מדמות התקשרות מרכזית. בגיל הרך, כאשר הילד תלוי פיזית ורגשית בדמות המטפלת ואינו מסוגל להבין ולעבד פרידה באופן מלא, ניתוק מדמות התקשרות משמעותית עלול להיחוות כאובדן עמוק וכערעור של תחושת הביטחון הבסיסית. פרידה כזאת עלולה להגביר חרדת נטישה, לערער את היכולת לבטוח באחרים ולפגוע בהתפתחות הרגשית. הוצאת ילד מביתו, אף כאשר מדובר בהחלטה הכרחית ומוצדקת, אינה ניטרלית מבחינה התפתחותית: היא אירוע טראומטי בפני עצמו. מנקודת מבטה של תיאוריית ההתקשרות, אפילו קשר מתעלל, פוגעני, הורות ביולוגית והורות פסיכולוגית בראי התקשרות

נקודת מפגש I 14

דליה תבוט ןורקע יארב תיגולוכיספ תורוהל תיגולויב תורוה ןיב

מכל מקום, לעמדתנו, כדי לסייע למקבלי ההחלטות נדרשת הטמעה של ידע התפתחותי והתקשרותי לצד ההסתמכות על מומחים חיצוניים.

בהתאם לכך, במסגרת קבלת החלטות על השמה חוץ־ביתית יש לשים דגש מיוחד על צורך התפתחותי קריטי שלעיתים נעלם בשיח המדיניות: ילד שחל אצלו שיפור בדפוסי ההתקשרות, שהחל לבטוח ופיתח ציפיות לזמינות הדמות המטפלת, ושביסס – ולו ניצנים ראשונים – של בסיס בטוח, נתון במצב שביר במיוחד. המודלים הפנימיים שלו הפכו לגמישים יותר, אך דווקא משום כך הם פגיעים יותר. ניתוק חדש, מעבר נוסף או אי־ודאות מתמשכת עלולים לא רק לבטל את ההישג, אלא לחזק את ההנחה הפנימית הפוגענית ביותר, שלפיה הסכנה נמשכת. שבירות האיזון שהושג אינה רק עובדה קלינית – היא טיעון מדיניות; ברגע שהוכחה יציבות בקשר עם משפחה חלופית, יש להגן על ההישג הזה כפי שמגינים על כל הישג טיפולי קריטי אחר. כך גם קבלת החלטה על "החזרתו" של ילד לבית הוריו הביולוגיים, לאחר שגדל במשך שנים במשפחת אומנה ויצר בה קשרי התקשרות משמעותיים, עשויה להוות בפועל ניתוק מהדמויות המטפלות המשמשות עבורו הורים פסיכולוגיים. ,50264/01/22 כך למשל, בפסק דין שניתן בבית משפט לנוער (תנ"ז פורסם בנבו), בעניינו של קטין שגדל במשפחת אומנה מהיותו בן ימים , נקבע שהחזרת הקטין לאב תביא לפגיעה קשה 11 אחדים ועד גיל בנפשו, וכי כדי לאפשר יציבות בחייו, יש להשאירו בחזקת משפחת האמנה אשר לה יש היכולת לספק את צרכיו הרגשיים. פסק דין זה משקף תפיסה הרואה את הורי האמנה כהורים פסיכולוגיים המספקים יציבות, וכי הניתוק מהם יהווה פגיעה משמעותית בטובתו של הקטין. ערעור על החלטה זו התקבל בבית המשפט המחוזי (פסק דין ענ"א , פורסם בנבו), אשר הפך את ההחלטה על פיה והורה על 8041-10-24 העברתו של הקטין לחזקת אביו הביולוגי. ההחלטה נשענה על זכותו הטבעית של ההורה לגדל את הילד, בלי שניתן משקל מספק להשלכות השבר בהתקשרות הצפוי בעקבות ניתוק הילד ממשפחת האומנה ולקשיים משמעותיים ביכולת של האב לזהות את צרכיו הפסיכולוגיים של הילד ולהיענות להם. לאור זאת, החלטה זו אינה עולה, לדעתנו, בקנה אחד עם צרכיו ההתפתחותיים של הילד, ומשכך – גם אינה תואמת את עקרון טובת הילד. מנגד, פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון , פורסם בנבו), אשר הפך את ההחלטה 49433-02-25 (פסק דין רע"א והותיר את הילד בבית משפחת האומנה, משקף תפיסה מודעת טראומה והתקשרות. תפיסה זו מכירה במשמעותם ההתפתחותית והרגשית של קשרי ההתקשרות שנבנו מגיל צעיר ולאורך השנים ושל הטראומה שבניתוק מהוריו הפסיכולוגיים. פסק הדין של העליון מניח כי טובתו של הילד – הן מבחינה התפתחותית ורגשית והן מבחינת רצונו – היא להמשיך לגדול בבית הורי האומנה. פסיקות שונות אלו, ביחס לטובתו של אותו הילד באותן נסיבות, ייתכן שמצביעות על פערים בתפיסות ובידע הקליני והמחקרי בנוגע לצורך של ילדים בסיכון במסגרת שתאפשר להם בית קבוע, רציפות טיפולית עם דמות מטפלת רגישה וזמינה לצורכיהם, כתנאי מרכזי לבריאותם הנפשית.

מדיניות קביעות ו"זמן הילד"

מדיניות "הבית הקבוע" מבוססת על ההכרה בזכותו של הילד לגדול במסגרת משפחתית יציבה וקבועה המספקת רצף של טיפול, ביטחון ) מצביעים על 2023( והתקשרות. עם זאת, ממצאי דוח מבקר המדינה פער ניכר בין עקרונות מדיניות זו ובין יישומה בפועל במערכת ההשמה מהילדים במסגרות חוץ־ 10%־ החוץ־ביתית בישראל. על פי הדוח, רק כ נמסרים לאימוץ, כך שבפועל 1%־ ביתיות חוזרים לבית הוריהם ופחות מ מהילדים אינם מוצאים "בית קבוע" ונשארים לאורך שנים במסגרות 89% חודשים – 26 זמניות. נוסף על כך, משך הליך אימוץ עומד בממוצע על כפול ממשך הזמן המרבי המוגדר בדין. נתונים אלו מדגישים את הפער בין השאיפה ליציבות וקביעות עבור ילדים ובין המציאות בפועל. ממצאי דוח מבקר המדינה מצביעים גם על פער של ממש בין מדיניות הבית הקבוע לבין האופן שבו היא נתפסת על ידי אנשי המקצוע האמונים ) וכמעט מחצית מאנשי 26%( על יישומה. שיעור ניכר מאנשי המטה ) אינם משוכנעים כי המדיניות משקפת את טובת הילד. 45%( השטח האם פערים אלו בעמדות אנשי המקצוע בשאלה מהי טובת הילד במצבי סיכון מתמשכים מהווים חסם בדרך ליישומה? יש לקרוא נתונים אלה לא כנתונים מ ִִנהליים בלבד, אלא כאינדיקטורים להיקף הפגיעה ההתפתחותית שמערכת ההגנה על הילד מייצרת בפועל. עבור תינוק שהוצא מביתו בגיל שלושה חודשים, עשרים חודשי הליכי אימוץ מסתיימים בגיל שנתיים, כלומר – כל שנות החלון הקריטי לביסוס ההתקשרות הראשונית חלפו בצל אי־ודאות. עבור ילד שהוצא בגיל שנתיים, עשרים חודשי הליכי אימוץ מסתיימים בגיל ארבע, כלומר – כל תקופת טרום בית הספר, שהיא תקופה מכרעת לוויסות רגשי, לתחושת עצמי ולהכנה לקשרים חברתיים, עומדת בסימן אי־ודאות. "זמן הילד" אינו מטפורה, הוא חלון ביולוגי ונוירולוגי שאינו שב. ממצאים מתחום האימוץ מחזקים טענה זו ומצביעים על קשר בין גיל מאוחר יותר בעת ההשמה הקבועה ובין סיכון מוגבר לקשיים Dance & Rushton, 2005; Gauthier( ולשיבושים בתהליכי האימוץ .)et al., 2004; Wijedasa & Selwyn, 2014 ממצאים אלו מדגישים כי האתגר המרכזי ביישום המדיניות אינו רק בהגדרת יעד של קביעות אלא גם באיזון בין עמדות שונות ביחס לטובת הילד שמשפיעות על הימשכות התהליך. חלק מאנשי המקצוע מדגישים את חשיבות מיצוי המאמצים לשיקום המשפחה הביולוגית, אולם גישה מודעת טראומה והתקשרות מדגישה כי עבור ילדים צעירים, ובפרט עבור ילדים שחוו טראומה והזנחה, לזמן עצמו יש משמעות התפתחותית קריטית. לפיכך כל דחייה בקבלת החלטות בנוגע לקביעות אינה רק

I נקודת מפגש 15

סלאוי הצרתו ןילוסא־גנונפוה הנידע ,זפ־ינק לגיס

מכאן שהחסם ליישום יעיל של התכנון המקביל כרוך הן בקושי לקבל החלטות ב"זמן ילד" והן בהשקעה ממשית של המדינה במערך שירותים רחב, המאפשר להעניק למשפחות הזדמנות אמיתית לשיקום מבלי לפגוע בזכותו של הילד לבית קבוע ומיטיב בתוך פרק זמן מוגבל.

הארכה של הליך מנהלי, אלא היא עלולה לבוא על חשבון חלונות התפתחותיים קריטיים לביסוס התקשרות בטוחה ולהחלמה מטראומה.

תכנון מקביל כמדיניות לקידום קביעות מוקדמת

סיכום

) הוא אחד המנגנונים concurrent planning( מודל התכנון המקביל המרכזיים שנועדו להתמודד עם הפער בין השאיפה לשיקום ההורות הביולוגית ובין הצורך להבטיח קביעות מוקדמת עבור הילד. המודל מבוסס על קידום שני מסלולים בד בבד: עבודה לשיקום ההורה הביולוגי לצד הכנה של חלופת קבע למקרה שתהליך השיקום לא .)D’Andrade, 2009; Edelstein et al., 2009( יצלח הדגש על תכנון מקביל נשען על ההכרה בכך שדחייה ממושכת בקבלת החלטות מאריכה את תקופת הארעיות ועלולה לפגוע בהתפתחות הילד. בהתאם לכך נמצא כי תכנון מקביל עשוי לקצר את הזמן עד להשגת קביעות ולצמצם שהייה ממושכת ללא פתרון קבע, בייחוד .)Renk et al., 2025( בגיל הרך מגמה זו משתקפת גם במדיניות בין־לאומית, המדגישה קבלת החלטות מוקדמת בדבר פתרון קבע מתוך הכרה בחשיבותו של "זמן הילד". לוחות זמנים ברורים ASFA בארצות הברית, למשל, נקבעו במסגרת לבחינת קביעות, ותכנון מקביל משולב במסגרת מנגנוני קידום הבית ). מגמות דומות של קידום קביעות מוקדמת Renk et al., 2025( הקבוע )McAlister, 2022( וצמצום תקופות ארעיות מתוארות גם באנגליה Department( ובאוסטרליה, במסגרת המדיניות הלאומית להגנת ילדים .)of Social Services, 2021 ) משמשת דוגמה לתוכנית המקדמת תכנון 2022( בישראל תוכנית יהב מקביל באמצעות ליווי אינטנסיבי של המשפחה, סל מענים גמיש ומערך תמיכה מקצועי רחב, שנועדו לחזק את המשפחה ובד בבד – לקדם 1 יציבות וקביעות עבור הילד. עם זאת, הספרות מצביעה גם על מגבלות משמעותיות ביישום המודל. בין היתר מתוארים מחסור במשאבים ובהכשרה מקצועית, עומס על אנשי מקצוע הנדרשים לקדם בו בזמן שני מסלולי עבודה, וקושי בגיוס משפחות אומנה המסוגלות לשאת את חוסר הוודאות הכרוך בתהליך. נוסף על כך, הורים ביולוגיים לעיתים חווים את המודל ככזה המחליש מראש את מאמצי השיקום, והספרות מצביעה גם על חשש מהטיות מערכתיות והיעדר שוויון ביישומו בקרב משפחות המתמודדות עם עוני, .)Renk et al., 2025( טראומה מתמשכת או השתייכות לקבוצות מיעוט

הידע המצטבר מתחום הטראומה וההתקשרות מצביע על כך שעבור ילדים שחוו פגיעה מוקדמת, יציבות ביחסים וקביעות במסגרת משפחתית אינן רק תנאים רצויים, אלא הן צורך התפתחותי בסיסי. בהקשר זה, שאלת ההורות אינה יכולה להיבחן רק דרך הקשר הביולוגי אלא גם דרך איכות הקשר בפועל, רציפותו ויכולתו לספק לילד בסיס בטוח לאורך זמן. תפיסה מודעת טראומה והתקשרות מחייבת אפוא שינוי באופן שבו המערכות להגנת הילד מקבלות החלטות: מעבר מהתמקדות בלעדית בזמן הנדרש להורה להשתקם, להתבוננות גם בממד הזמן ההתפתחותי של הילד ובמחיר הכרוך בהמתנה ממושכת עבורו, המבוססת על ההבנה שילדות היא תקופה התפתחותית מוגבלת ובלתי הפיכה. בהקשר זה, תכנון מקביל מציע מסגרת פעולה המאפשרת להחזיק בעת ובעונה אחת במחויבות לשיקום ההורות הביולוגית ובצורך להבטיח לילד יציבות, רציפות וקביעות. ככל שהמערכת תשכיל לקבל החלטות מוקדמות יותר בקשר לבית קבוע ויציב עבור ילדים בגיל הרך, כך יהיה אפשר לצמצם פגיעות משמעותיות בילדים בוגרים יותר, שעבורם שאלת ה"חזרה" לחזקת ההורים הביולוגיים עלולה להיות בפועל ניתוק מדמויות ההתקשרות המרכזיות בחייהם, ניתוק שהוא טראומה חוזרת ופגיעה בהתקשרות. עקרון טובת הילד אינו מתייחס רק לתוצאת ההכרעה, אלא גם לאופן שבו היא מתקבלת ולמשך הזמן שעובר עד לקבלתה. ילדים אינם יכולים "לעצור" את התפתחותם עד לקבלת הכרעה בעניינם. לפיכך עיכובים מתמשכים, תקופות ארעיות והיעדר הכרעה אינם ניטרליים. הנתונים המצביעים על הפער בין המדיניות לבין יישומה בפועל, דורשים התבוננות מעמיקה יותר על החסמים המקשים על יישומה. ביניהם חסמים הקשורים בעמדות של אנשי המקצוע המעורבים, החל מעובדים סוציאליים במערכת הגנת הילד הבאים במפגש עם הילד ומשפחתו וכלה בשופטים אשר נדרשים להכריע בעניינם. כמו גם חסמים הכרוכים בהעדר משאבים מתאימים ליישום יעיל.

על כן יישומו של תכנון מקביל מחייב שינוי מערכתי רחב הכולל קיצור הליכים, חיזוק התיאום בין מערכות, הטמעת ידע מתחום ההתפתחות,

, אך היא נשענת על ניסיון 2022 תוכנית יהב פועלת מאז שנת 1 .2014 מצטבר של תוכניות שפועלות כבר משנת

נקודת מפגש I 16

דליה תבוט ןורקע יארב תיגולוכיספ תורוהל תיגולויב תורוה ןיב

הטראומה וההתקשרות, וכן הרחבת מערך השירותים ומערכי התמיכה עבור משפחות ואנשי מקצוע.

Edelstein, S., Burge, D., & Waterman, J. (2009). Concurrent planning: Implementation and outcomes. Child Welfare, 88 , 115–133. Gauthier, Y., Fortin, G., & Jéliu, G. (2004). Attachment and adoption: The importance of early relational experiences . Adoption Quarterly, 7(4), 49–66. McAlister, J. (2022). The independent review of children’s social care . UK Government. NeJaime, D., Alstott, A., & Dailey, A. (2022). Family law and the meaning of parenthood. Minnesota Law Review . Renk, K., Ahrenholtz, R., Harper, S., & Gracia, K. (2025). Does concurrent planning help facilitate permanency for children who are child welfare-involved? A review relevant to Florida’s early childhood courts and other dependency courts. Journal of Family Trauma, Child Custody & Child Development, 22 (3), 329–353. https://doi.org/10.1080/26904586.2025.2565582 Shonkoff, J. P., & Garner, A. S. (2012). The lifelong effects of early childhood adversity and toxic stress. Pediatrics, 129 (1), 232–246. Sroufe, L. A., Egeland, B., Carlson, E., & Collins, W. A. (2005). The development of the person: The Minnesota study of risk and adaptation from birth to adulthood . Guilford Press. van der Kolk, B. (2014). The body keeps the score: Brain, mind, and body in the healing of trauma . Viking. Wijedasa, D., & Selwyn, J. (2014). Age and adoption disruption: Findings from the England adoption study. Child & Family Social Work, 19 , 1–12. Zeanah, C. H., & Gleason, M. M. (2015). Annual research review: Attachment disorders in early childhood – clinical presentation, causes, correlates, and treatment. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 56 (3), 207-222. לקריאה נוספת Goldstein, J., Freud, A., & Solnit, A. J. (1973). Beyond the best interests of the child . Free Press. Lieberman, A. F., & Van Horn, P. (2008). Psychotherapy with infants and young children: Repairing the effects of stress and trauma on early attachment . Guilford Press. Lunnemann, M. K. M., van der Horst, F. C. P., Prinzie, P., Luijk, M. P. C. M., & Steketee, M. (2019). The intergenerational impact of trauma and family violence on parents and their children. Child Abuse & Neglect, 96 , 104134

מחובתה של כל מערכת הפועלת למען טובת הילד להפנים את ההבנה שההכרעה על טובת הילד אינה רק שאלה של תוצאה אלא של עיתוי, וגם המתנה היא, למעשה, החלטה.

שילוב עקרונות מודעי טראומה והתקשרות במדיניות ובפרקטיקה אינו רק שיפור מקצועי, אלא תנאי הכרחי ליישום עקרון טובת הילד.

מקורות

הוועדה הציבורית לבחינת דרכי הטיפול בנוגע לילדים בסיכון לפי חוק דוח הוועדה. .)2025( הנוער (טיפול והשגחה). בראשות ד"ר תמר מורג הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם דו"ח .)2003( בחקיקה. בראשות השופטת סביונה רוטלוי הוועדה: חלק כללי. משרד ב: אומנה ואימוץ. 73 דוח שנתי .)2023( מבקר המדינה מבקר המדינה. ). תדריך המודל 2022( משרד הרווחה והביטחון החברתי תוכנית יהב – התערבות במשפחות לילדים על רצף האינטגרטיבי: משרד הרווחה והביטחון החברתי. מצבי סיכון, הזנחה ועוני. (פורסם בנבו) 8041-10-24 פסק דין ענ"א (פורסם בנבו) 49433-02-25 פסק דין רע"א (פורסם בנבו) 50264/01/22 פסק דין תנ"ז Bowlby, J. (1988). A secure base: Parent-child attachment and healthy human development . Basic Books. Dance, C., & Rushton, A. (2005). Adoption disruption: The influence of children’s age and development. C hild & Family Social Work, 10 , 67–78. D’Andrade, A. (2009). The differential effects of concurrent planning practice elements on reunification and adoption. Children and Youth Services Review, 31 , 1271–1282. Department of Social Services (2021). Safe and supported: The National Framework for Protecting Australia’s Children 2021–2031. Dozier, M., Kaufman, J., Kobak, R., O'Connor, T. G., Sagi Schwartz, A., Scott, S., ... & Zeanah, C. H. (2014b). Consensus statement on group care for children and adolescents: A statement of policy of the American Orthopsychiatric Association. American Journal of Orthopsychiatry, 8 4(3), 219. Dozier, M., Meade, E., & Bernard, K. (2014a). Attachment and biobehavioral catch-up: An intervention for parents at risk of maltreating their infants and toddlers. In Child Maltreatment: Contemporary Issues in Research and Policy (pp. 43–59). Springer. https://doi.org/10.1007/978-94 007-7404-9_4

I נקודת מפגש 17

"כוח ע ִִם" ו"כוח על" השימוש של עובדות סוציאליות בכוח בשיחות עם הורים בנוגע 1 לסיכון של ילדיהם

אני מודה לעו"ס מיה ברשישת על עזרתה הרבה בתרגום המאמר ובהתאמתו לכתב עת זה. 1

iStock

יובל סער־הימן הוא עובד סוציאלי, מרצה בכיר ד"ר יובל סער־הימן במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. מחקריו משלבים פרספקטיבה ביקורתית עם גישות התייחסותיות, ומתמקדים במיוחד ביחסי הורים–ילדים במצבי פגיעוּּת וכן בהתערבויות מבוססות יחסים בקרב משפחות במצבי סיכון, טראומה, עוני ואי־שוויון חברתי.

אחת המשימות המאתגרות ביותר עבור נשות ואנשי מקצוע העובדים עם הורים וילדים במצבי סיכון היא לשוחח עם הורים על דאגה לשלום ילדיהם ולרווחתם. שיחות אלו מציבות את העובדות הסוציאליות לפני מתח מובנה בתפקידן – בין אחריותן לבחון ולהעריך את אופן הטיפול בילד, ולעיתים גם להפעיל סמכות, ובין מחויבותן לפתח יחסי עזרה מיטיבים עם המשפחה. בתוך שיחות אלו מתקיימים גם פערי כוח ניכרים בין אנשי המקצוע להורים. פערים אלו נוגעים לסמכות להגדיר את המצב ולקבל החלטות, וכן לשאלה מי נחשב בעל הידע והפרשנות הלגיטימיים. בכך הם מעצבים את מהלך השיחה ואת האופן שבו היא נחווית על ידי ההורים ואנשי המקצוע. הספרות מצביעה על כך שאופן השימוש בכוח בקשר עם הורים הוא גורם מרכזי בעיצוב תגובותיהם להתערבות, בנכונותם לשתף פעולה .)Dumbrill, 2006 וביכולת לבסס קשר מקצועי מיטיב (ראו למשל בהקשר זה נהוג להבחין בין שני אופנים מרכזיים של שימוש בכוח. ) ההורים מתייחס לשימוש בכוח במסגרת power over( " כוח "על יחסים היררכיים, שבהם איש המקצוע מגדיר את המצב, קובע את גבולות ההתערבות ולעיתים גם פועל לכפות שינוי. לעומתו, כוח "עם" ) ההורים מתייחס לשימוש מודע וזהיר בכוח בתוך יחסי power with( קרבה, ובכלל זה שיתוף ההורים בהבנת המצב, הכרה בנקודת מבטם .)Dumbrill, 2006( וחתירה לפעול עימם בתוך התהליך

I נקודת מפגש 19

ןמיה־רעס לבוי

עם זאת, ניתוח הראיונות הצביע על כך שכל אחת מהאסטרטגיות יכולה לשמש הן להפעלת כוח "עם" והן להפעלת כוח "על". למעשה, אופי השימוש בכוח נגזר ממכלול הפרקטיקות הקונקרטיות שבהן נעשה שימוש ומההיגיון המנחה אותן – האם הפעולה מכוונת לשותפות עם ההורים או להכוונת פעולותיהם.

למרות קריאות של חוקרים ואנשי מקצועי לשימוש בכוח "עם" בעבודה עם משפחות, מחקרים מצאו שהורים רבים חווים את המפגש עם Gupta et al.,( אנשי מקצוע כקשה ולעיתים אף פוגעני או שיפוטי ). פער זה, בין השאיפה לשותפות ולשימוש מיטיב בכוח ובין 2018 החוויה בפועל, מעלה שאלות לגבי האופן שבו כוח מופעל ומנוהל באינטראקציות יומיומיות עם הורים. מאמר זה מבקש לבחון כיצד עובדות סוציאליות משתמשות בכוח בשיחות עם הורים סביב דאגה לשלומם של ילדים, ולהציע הבנה מעמיקה יותר של האופן שבו כוח בא לידי ביטוי בפרקטיקה היומיומית. המאמר מבוסס על מחקר איכותני שביקש לבחון סוגיות אלו מנקודת מבטן של עובדות סוציאליות. המחקר התמקד באופן שבו הן מנהלות שיחות עם הורים סביב דאגה לשלומם של ילדים, ובאופן שבו הן חוות שיחות אלו. במסגרת המחקר נערכו ראיונות עומק עם עשרים עובדות סוציאליות בתוכנית "משפחות בשביל הצמיחה", הפועלת עם משפחות שילדיהן נתונים בסיכון גבוה. Children and ממצאי המחקר, שפורסמו בהרחבה בכתב העת ), מצביעים על שלוש Saar-Heiman, 2022( Youth Services Review אסטרטגיות מרכזיות של ניהול שיחות עם הורים סביב דאגה לשלומם של ילדים: עימות, דיאלוג והימנעות. אסטרטגיות אלו משקפות דרכים שונות להתמודד עם המתח שבין העלאת חששות והפעלת סמכות ובין ניסיון לשמר קשר מיטיב ושותפות.

אסטרטגיות של עימות

עובדות סוציאליות תיארו עימות עם הורים במהלך שיחות שבהן העלו את הדאגה באופן ישיר והציגו את הבעיה ואת השלכותיה בצורה מפורשת. עימות תואר ככלי מרכזי במצבים שבהם עולה צורך להבהיר את חומרת המצב ולהניע שינוי, אך מהראיונות עלה כי גם בתוך דפוס זה מתקיימים כמה אופני שימוש בכוח. עימות תקיף (כוח "על") היו עובדות שתיארו שיחות שמטרתן "לעורר את ההורים" לחומרת המצב באמצעות שימוש מפורש בסמכות, הצבת אולטימטומים ולעיתים גם התייחסות ישירה להליכים מערכתיים ומשפטיים.

אסטרטגיות ופרקטיקות לשימוש בכוח בשיחות עם הורים

כוח “עם”

כוח “על”

האסטרטגיה

עימות

מבוסס יחסים (למשל, עימות שבו הדאגה מוצגת ישירות, בשילוב עמדה של דאגה, פנייה לקשר והדגשת המחויבות הסובייקטיבית של העובדת להורים) – לדבר על פערים (למשל, להכיר בתפיסות הסיכון השונות של העובדת וההורים ולדון בהן) – לדבר על ההקשר (למשל, להכיר בהשפעת ההקשר החברתי על ההורים ולדבר עליה)

תקיף (למשל, הצבת אולטימטום)

דיאלוג

חקירתי (למשל, שאילת שאלות סגורות ומאשימות)

– לדבר על כוח (למשל, לדבר על פערי הכוח בקשר)

הימנעות

מושהה (למשל, בהתאם לשיקול הדעת שמופעל בתוך היחסים הקרובים, להשהות הצפת דאגה מתוך התאמה לקצב של ההורה ורצון להיטיב עמו)

מיקור חוץ (למשל, לתת לדמות מקצועית אחרת לתקשר להורים את הדאגה של העובדת)

נקודת מפגש I 20