מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 31 - יולי 2026

iStock

יובל סער־הימן

הוא עובד סוציאלי ומרצה בכיר במחלקה ד"ר יובל סער־הימן לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. מחקריו משלבים פרספקטיבה ביקורתית עם גישות התייחסותיות, ומתמקדים במיוחד ביחסי הורים–ילדים במצבי פגיעות וכן בהתערבויות מבוססות יחסים בקרב משפחות במצבי סיכון, טראומה, עוני ואי־שוויון חברתי.

אף ילד לא יצא מהבית כי המקרר בבית ריק. הבעיה מתחילה כשההורה לא מבין שזו בעיה.

רוב הילדים וההורים שאנחנו מטפלים בהם לא מגיעים לטיפול בגלל העוני, אלא בגלל בעיות כמו שימוש בחומרים, התמודדות עם מחלות נפש וטראומה.

גם אם אני מבין למה ההורה לא מצליח לטפל בילד בגלל עוני, עדיין יש כאן ילד בסיכון שתפקידי לטפל בו.

מבוא

שאלות ואמירות כאלו, שעולות לעיתים קרובות במפגש עם אנשי מקצוע העובדים עם הורים וילדים במצבי סיכון, משקפות פער מוכר – בין הידע המחקרי, המצביע על קשר ברור בין עוני למצבי סיכון של ילדים, ובין הקושי להתייחס לקשר זה בפרקטיקה. במקרים רבים של התערבויות במערכת הגנת הילד, העוני נותר כרקע בלבד, בעוד ההתערבות מתמקדת בהורות או בבעיות אישיות של ההורים, כגון התמכרות או טראומה. כחוקר של עבודה סוציאלית במערכת הגנת הילד ועובד סוציאלי שמטפל במשפחות ובילדים במצבי סיכון וסכנה, אני עוסק בפער הזה, שכן הוא עלול לשקף חוסר התאמה בין הצרכים

I נקודת מפגש 73