מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 31 - יולי 2026

ינוע־תעדומ המגידרפ

הנחות היסוד של הפרדיגמות

פרדיגמה מודעת־עוני

פרדיגמה ממוקדת־סיכון

המסגרת הפרשנית לניתוח סיכון

הסיכון מובן כתוצר של מפגש בין מאפייני ההורה והילד למבנה חברתי לא צודק

הסיכון מובן בעיקר דרך מאפייני ההורה והילד ודרך התנהלות ההורה ותפקודו

מקורות הידע להערכת סיכון

ידע מבוסס קרבה שנוצר מתוך חיי המשפחה והיחסים עימה, לצד ידע מקצועי

ידע מקצועי פסיכולוגי והתפתחותי; ידע על גורמי סיכון

תפקיד איש המקצוע ביחס לסיכון

עמידה לצד המשפחה ויחסי הילד עם הוריו; פעולה בתוך מתח בין הגנה לתמיכה

מיקוד בהגנה על הילד ובהפחתת סיכון; תפקיד של הערכה, פיקוח ולעיתים גם אכיפה

פרדיגמה מודעת־עוני מדגישה כי הערכת סיכון מחייבת הרחבה של מסגרות הידע מעבר למיקוד הפסיכולוגי, והכרה בכך שהידע המקצועי הוא חלקי אם הוא נשען בעיקר על מסגור של ההתנהלות ההורית במונחים של תפקוד, תובנה או מוטיבציה. במסגרת זו ניתנת חשיבות רבה לידע של הפונים, ובעיקר לזיהוי והבנה של נקודת מבטם על ) מכנה "ידע מתוך ק ִִרבה", 2020( צורכי ילדיהם, מה שקרומר־נבו ולמתן תוקף והכרה לנקודת המבט הזאת. בתוך הקשר זה, היחסים עם ההורים נתפסים כחלק בלתי נפרד מתהליך ההערכה. למשל, פיתוח ידע מתוך קרבה עם הורים שתויגו כמי שאינם מפנימים הדרכה יכול להוביל להבנה שההורים התקשו ליישם המלצות לא מתוך היעדר תובנה, אלא משום שלא עמדו לרשותם התנאים המאפשרים זאת – זמן, יציבות או מרחב רגשי, ולעיתים גם בשל תחושת האשמה שהגבילה את יכולתם לשתף בקשיים. כך גם הורים שתופסים את צורכי ילדם באופן שונה מזה של אנשי המקצוע אינם נתפסים כמי שאינם מצליחים לראות את צורכי הילד אלא כמי שבידם נקודת מבט מהותית להבנת מצבו.

פרדיגמה מודעת־עוני מציעה מסגרת פרשנית המרחיבה את מוקד הניתוח מעבר לפרט – אל ההקשרים שבתוכם מתארגנים חיי המשפחה. במסגרת זו, אותם מצבים אינם מובנים רק כתוצאה של תפקוד הורי אלא גם כתוצר של תנאי חיים. תנאים אלו אינם מצטמצמים למחסור חומרי בלבד אלא הם כוללים גם מגבלות על הזדמנויות חברתיות ועל נגישות למשאבים, וכן את האופן שבו משפחות נתפסות ומטופלות בתוך יחסים ומערכות חברתיות – היבטים המעצבים יחד את האפשרויות לפעולה הורית. כך, למשל, חוסר יציבות תעסוקתית, מגורים לא מותאמים, היעדר תחבורה נגישה, עומס מתמשך או ריבוי דרישות מצד מערכות – כל אלה אינם רק רקע אלא הם חלק מהותי מהאופן שבו מצבי סיכון מתהווים ומתמשכים. גישה זו מבקשת להבין את הסיכון כתוצר של מפגש בין תנאי החיים בעוני ובין התנהלות הורית. הערכת סיכון במסגרת פרדיגמה ממוקדת־סיכון נשענת על ידע מקצועי המבוסס על מסגרות פסיכולוגיות, אינדיבידואליות והתפתחותיות להבנת מצבי סיכון. ידע זה מתמקד בזיהוי גורמי סיכון, בתפקוד ההורי וביכולת הרפלקטיבית של ההורה, והוא מארגן את המידע לכדי הערכות על טיב ההורות. בתוך כך, קושי מתמשך ביישום התערבויות עשוי להיות מתועד כביטוי להיעדר תובנה, להתנגדות או לחוסר מוטיבציה. למשל, הורים שהופנו להדרכה הורית אך התקשו ליישם אותה עשויים להיות מתוארים כמי שאינם מפנימים התערבות. תיאורים אלו אינם רק שיקוף של הערכה אלא הם חלק מתהליך של הבניית ידע: הם מדגישים היבטים מסוימים של ההתנהלות ההורית, בעוד היבטים אחרים נותרים מחוץ לתמונה. נקודת המבט של ההורה לא תמיד זוכה למעמד או לתוקף אל מול ההערכות המקצועיות, ותנאי החיים וההקשרים שבתוכם מתרחשת ההתנהלות לא תמיד נכללים כידע רלוונטי. מקורות הידע להערכת סיכון

תפקיד איש המקצוע ביחס לסיכון

במסגרת פרדיגמה ממוקדת־סיכון תפקיד איש המקצוע נשען על תפיסה המציבה את ההגנה על הילד כערך מרכזי. בתוך מסגרת זו, טובת הילד מובנת בראש ובראשונה כהגנה מפני פגיעה, והאחריות המקצועית מתורגמת לצמצום סיכון. עמדה זו נוטה לייצר היררכיה ברורה בין הילד להוריו, שלפיה ההורה נתפס כגורם פוטנציאלי לסיכון, ואילו העובד הסוציאלי הוא מי שאמון על הערכה, פיקוח ולעיתים גם אכיפה של שינוי.

I נקודת מפגש 75