מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 31 - יולי 2026

ארוהנ־ינקלב לאירוימ

עצמם, ללא תיווך או הכוונה הורית, וקונפליקטים נורמטיביים עלולים ). באופן Caffaro, 2020( להסלים לכדי דפוסים הרסניים ומתעללים דומה, כאשר הגבולות בתוך תת־המערכת האחאית מנותקים, לצד היררכיה הורית משובשת שעשויה להתבטא בהזנחה או בהתעללות הורית, הילד עשוי ללמוד כי אחיו אינו ראוי להתייחסות, להגנה או לכבוד. כך נפגעת התפתחותן של מיומנויות רגשיות וחברתיות בסיסיות, ובהן אמפתיה, הקשבה וניהול קונפליקטים. על רקע האמור, תפקודן של תת־המערכת הזוגית ותת־המערכת , אלא הוא מהווה SAA ההורית אינו מסתכם בתרומה תיאורטית להבנת .)Pender Baum et al., 2023( מוקד להערכה ולהתערבות קלינית אינם ניתנים להבנה או לטיפול אפקטיבי בלי ההקשר SAA דפוסי המשפחתי שבו הם מתרחשים. שילוב בין טיפולוגיה מבדלת של דינמיקות אחאיות ובין פרספקטיבה מערכתית מבנית מאפשר למקם תופעות אלו הן על רצף של חומרה והן בתוך הקשר של יחסי כוח, גבולות ותפקוד תתי־המערכות במשפחה. : SAA סינון יזום אקטיבי של דפוסי , הן מצד הילדים והן מצד SAA בשל הנטייה המתועדת לנרמול דפוסי ההורים, אין להסתמך על דיווח ספונטני. ילדים הנפגעים מאחיהם כמעט שאינם מדווחים על כך ביוזמתם, נוכח חוויות של בושה, ערעור בתוקף תפיסת המציאות ובידוד; הורים, מצידם, נוטים למזער את חומרת הדינמיקה הפוגענית או לפרשה כסכסוך נורמטיבי. על כן, כחלק בלתי נפרד מכל הערכה משפחתית, על איש המקצוע לנקוט סינון יזום ושיטתי, הכולל תשאול ישיר, לא שיפוטי וממוקד־טראומה של כלל בני המשפחה ביחס לדינמיקה האחאית. יתרה מזו, ונוכח החפיפה לצורות אחרות של אלימות במשפחה, סינון יזום SAA המתועדת בין לדפוסים אלו אינו רק מומלץ אלא הוא הכרחי בכל מקרה שבו מזוהה במערכת המשפחתית אלימות בין בני זוג או פגיעה והתעללות הורית .)Tucker et al., 2025( אבחנה מבדלת על פני רצף החומרה: יש להיעזר במודל הסיווג ולהבחין בין דפוסי יריבות נורמטיבית, קונפליקט בונה, קונפליקט הרסני והתעללות. בתוך כך על ההערכה להתמקד בחומרת הפגיעה ולא בכוונתו הסובייקטיבית של האח הפוגע. מיקוד זה מבקש להסיט את תשומת הלב מהתחקות אחר מניעים פנימיים, אשר מטבעם קשים להערכה ומועדים להטיות ולמזעור, אל בחינה שיטתית של השלכות הפגיעה והאופן שבו היא מתבטאת .)Tucker et al., 2025( במציאות היומיומית של הילד עקרונות והמלצות יישומיות להערכה ולהתערבות

כקשורה לעלייה בסיכון לאלימות הורית, ובהסתברות גבוהה יותר ). קשרים אלו מוסברים, בין Flores & Charak ,2024( SAA לדפוסי ). השערה spillover hypothesis( השערת הזליגה היתר, באמצעות ) בין enmeshment boundaries( גבולות דיפוזיים זו גורסת כי בשל תתי־המערכות, רגשות והתנהגויות מתת־המערכת הזוגית זולגים אל Pu & Rodriguez,( תת־מערכת ההורית ומשם אל תת־מערכת האחאית ). בתנאים אלו, המתח בתת־המערכת הזוגית אינו מוכל בתוכה 2021 אלא חוצה גבולות ומארגן מחדש את יחסי הגומלין במשפחה. ארגון זה ), שבמסגרתם ילדים נמשכים triangles( משולשים מתבטא ביצירת לתוך הדיאדה הזוגית כדי לווסת או להסיט את המתח שבין ההורים. לעיתים תהליך זה כרוך בגיוס ילדים לעמדות הזדהות עם אחד ההורים cross-generational( קואליציות בין־דוריות ובהתגבשות של ), המשקפות טשטוש גבולות וזליגה של העוינות בין תתי־ coalitions ). הורה עשוי לכרות ברית Ramos et al., 2022( המערכות במשפחה עם ילד אחד, תוך מיצוב ההורה האחר והילד השני כמוקדי השלכה וזעם. במצבים אלו הילד המגויס לקואליציה נוטה להזדהות עם ההורה הדומיננטי או האגרסיבי יותר, לאמץ דפוסי כפייה, שליטה והשפלה, ולעשות בהם שימוש בדיאדה האחאית. ביחס הורי דפוסים אלו של קואליציות בין־דוריות עשויים להתבטא גם ). הורים מתייחסים parental differential treatment, PDT( מובחן באופן שונה לילדיהם, הן בממדים של חיבה, כגון חום, גאווה ותשומת לב, והן בממדים של שליטה, כגון משמעת, ענישה, קביעת חוקים והטלת קשורות PDT אשמה. ספרות המחקר מצביעה על כך שרמות גבוהות של לבעיות החצנה, קשיי הסתגלות רגשית ותסמיני דיכאון, וכן לעוינות ). כאשר היחס ההורי נתפס McClellan et al., 2024( ביחסי אחים כבלתי הוגן, הוא מערער את האיזון במערכת, מייצר פערי כוח ומהווה קרקע פורייה לתוקפנות בין אחים. במצבים אלו, האח "הדחוי" עשוי להפנות את כעסו ותסכולו כלפי האח "המועדף", בעוד האח המועדף עשוי לחוש לגיטימציה לפגיעה בחסות ההורה. גם לאופן שבו ההורים מגיבים לביטויי תוקפנות אלו יש תפקיד בשימור ואף בהסלמה של דפוסי ; הורים עשויים למזער את הפגיעה או להתעלם ממנה כאשר היא SAA מופנית מצד הילד המועדף, ובה בעת להאשים את הילד הנפגע, לתייגו כבעל אופי קשה ולייחס לו אחריות לפרובוקציה. דינמיקה זו שוללת מהאח הנפגע הגנה, וממחישה כי האח הפוגע פועל לעיתים מתוך מבנה משפחתי המארגן ומחזק דפוסי תוקפנות. ואולם תרומתה של הדיספונקציה המבנית להתפתחות, לשימור אינה מוגבלת רק לגבולות דיפוזיים בין SAA ולהסלמה של דפוסי ) בין disengaged boundaries( גבולות מנותקים תתי־המערכות. גם תת־המערכות ובתוכן מהווים גורם סיכון מובהק. כאשר הגבולות בין תת־המערכת ההורית לתת־המערכת האחאית מנותקים, נפגע התפקוד ההיררכי של תת־המערכת ההורית באופן המערער את עקביותה וסמכותה. במצבים אלו האחים נותרים לנהל את הקונפליקטים בכוחות

נקודת מפגש I 30