מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 31 - יולי 2026

ןבס ברמ

התקשתה להיות נוכחת בבית ברציפות. דוד איים בהתאבדות והיא דאגה לו מאוד. בה־בעת כעסה על מיכל שלא עצרה את הפגיעה, ואמרה לה: "ילדה בת תשע כבר מבינה שזה אסור והיית צריכה לספר". דבריה ביטאו פיצול הנובע מהקושי לשאת את מורכבות המצב. כעבור זמן קצר מתחילת הטיפול עלה חשד שדוד פגע בילדה של השכנים והוחלט, בשיתוף כל המטפלים, כי אין מנוס אלא להוציאו מהבית. סיגל חוותה ייאוש וכאב, זעם כלפי דוד ותחושה שהוא פגע גם בה. היא נזכרה בכך שהגרוש שלה היה צופה בפורנוגרפיה והתמלאה חרדה מפני המחשבה שאולי הוא פגע בילדים. עם התקדמות הטיפול התאפשרה התבוננות עמוקה יותר. ככל שעלו זיכרונות מילדותה שלה – בדידות, היעדר מקום לרגשות וציפייה שתסתדר לבד – היא החלה להבין את בחירתה באביב כבן זוג ואף זיהתה את הדרך שבה מציאות ילדותה השתחזרה בחיי ילדיה. היא נזכרה כי לאחר הפרידה נהגה לומר לדוד שהוא "הגבר בבית", וציפתה ממנו לתמוך בה ולדאוג לאחותו. היא החלה לראות כיצד הטילה עליו תפקידים שאינם מותאמים לגילו. בתוך התהליך עלו גם רגשות מורכבים כלפי מיכל, ובהם קנאה וכאב. סיגל הבינה כי הזעם כלפי ב ִִּתה קשור גם לחוויות עבר, למשל כאשר מיכל התגעגעה לאביה ודחתה אותה. היא החלה לזהות כיצד השליכה על מיכל חלקים מילדותה שלה, ותבעה ממנה להסתדר בעצמה. ככל שהתהליך התקדם יכלה סיגל לראות את הדינמיקה המשפחתית – הן במשפחה שממנה באה והן במשפחה שיצרה. מתוך כך התפתחה יכולתה לחוש חמלה כלפי שני ילדיה. הפגיעה המינית נותרה מעשה איום ונורא, אך נתפסה גם כביטוי לתוקפנות שהועברה במשפחה לצד חיפוש חיים וקשר. בהדרגה נעו הזעם והייאוש לעבר תחושת אחריות ויכולת. סיגל למדה כי "עצמאות" יכולה לכלול גם בקשת עזרה. לראשונה נוצר קשר קרוב ומשמעותי עם שני ילדיה, והיא יכלה ללוות כל אחד מהם בתהליך ההחלמה. , פגיעה מינית בין אחאים מציבה את ההורים בהתמודדות עם לסיום סכנת קריסה של המרחב הנפשי המשפחתי – שהוא הבסיס המוכר, שבתוכו התנהלו עד כה. הם מוצאים את עצמם במציאות מאתגרת, שבה כל דרך שיבחרו יש בה סכנת שמיטה והזנחה של מי מילדיהם. בתוך חוויית חוסר אונים, זרות פנימית, אשמה והאשמה, הם נדרשים להמשיך לתפקד כהורים. מתוך מצוקה קשה זו הם משתמשים בהגנות שונות, שלעיתים אינן יעילות לתהליך ההחלמה ואף מחמירות את המצב. סיפורה של סיגל מדגים כיצד פגיעה מינית בין אחאים מציבה

בשל הפיצולים המאפיינים מצבים אלה, יש חשיבות מיוחדת לקשר בין המטפלים ולהתבוננות ברגשות ובתהליכים המתעוררים ביניהם, כחומר המשקף את הדינמיקה המשפחתית. הטיפול מתחיל מהמקום שבו כל אחד מבני המשפחה נמצא. ההורים מקבלים רשות לבטא גם רגשות קשים ו"לא ראויים" – זעם על הילד שנפגע, ש"פוצץ את הבועה", רחמים עמוקים על הילד שפגע, האשמות הדדיות, כעס וחוסר אונים. המטפל מחזיק את המורכבות הזו, מקשיב לא רק למה שנאמר במפורש אלא גם למה שמופיע ביחסים, ומנסה יחד עם ההורים לזהות את הקונפליקטים וההגנות המשפחתיות בהווה – ככאלה הקשורים גם לקולות מן העבר. באופן זה מתאפשר להורים להתמקם מחדש כזוג, לשקם את תחושת ההורות שלהם, ולאפשר לפרטים, לזוג ולמשפחה כולה ליצור חיבורים מחודשים במרחב מאורגן ומיטיב יותר. סיגל, אם לשני ילדים, גדלה בבית שבו הושם דגש על לימודים, עבודה ועצמאות. בבית הוריה, אם רצתה לאכול הכינה לעצמה, וכאשר בכתה נשלחה לחדרה "לאסוף כוחות". הוריה ראו בכך "פיתוח עצמאות". היא הייתה תלמידה מצטיינת וחרוצה, אך חוותה תחושת קטנות ובדידות. בבגרותה נישאה לאביב, שבקשר איתו ראתה אפשרות לחיות ויצירתיות מול חוויית הדיכאון שליוותה אותה. בד בבד היא פיתחה קריירה שהתאימה לערכים שעליהם גדלה. לאביב היה סטודיו בבית והוא היה נוכח בבית עם הילדים, וסיגל חשה שהיא מעניקה להם את מה שהיא לא קיבלה. לאחר כשמונה שנות נישואין התברר כי אביב משתמש בסמים, מתקשה לתפקד ומזניח את הילדים. הם התגרשו, הוא נעלם מחייהם, וסיגל נותרה לגדל את הילדים לבדה. סיגל פנתה לטיפול לאחר שנחשפה פגיעה מינית שביצע בנה דוד ). לאחר הערכת סיכון וצרכים הוחלט כי בשלב 9( ) בב ִִתה מיכל 13( הראשון דוד יישאר בבית תחת השגחה אינטנסיבית, לצד טיפול פרטני לשני הילדים ולסיגל. כלי נוסף בתהליך הוא פגישות משפחתיות – מלאות או חלקיות – המתקיימות בהתאם להתקדמות ולצרכים המשתנים של בני המשפחה. (מבוסס על מקרה אמיתי) המקרה של סיגל

בתחילת הטיפול הייתה סיגל עסוקה בעיקר בהישרדות: לפרנס, להחזיק את תוכנית המוגנות ולנהל את הבית לבדה. בהיעדר תמיכה,

נקודת מפגש I 56