מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 31 - יולי 2026

רוטפה תודעו תדובע

בתוך מציאות זו, תפקיד ההורה הוא תפקיד מורכב – מצד אחד עליו לעבד את רגשותיו שלו, ומצד שני להישאר מקור יציב ובטוח עבור הילד. תגובות הוריות של חרדה קיצונית, האשמה עצמית או התמקדות בכעס עלולות, גם אם באופן לא מודע, להשפיע על הילד ולהכביד עליו בתהליך ההחלמה. מבחינה טיפולית יש חשיבות רבה לליווי מקצועי של ההורים, לחיזוק תחושת המסוגלות ההורית ולבניית תחושת מוגנות מחודשת עבור הילד. העבודה עם ההורים מתמקדת בהעברת מסר של תמיכה, אמון והקשבה לילד, לצד הימנעות מהאשמת הילד או הפניית כעס כלפיו. כמו כן יש לעודד את ההורים לפעול מתוך עמדה מחזקת ומעצימה – כזו הרואה בילד לא רק נפגע, אלא גם בעל כוחות ויכולת התאוששות. לכן חשוב לסייע להורים לזהות את רגשותיהם, לתת להם מקום ולגיטימציה, אך גם לאפשר להם לא להישאב לתוכם באופן שישתק את תפקודם ההורי. תהליך זה כולל גם סיוע להורים בוויסות רגשי, בהבנת צורכי הילד לאחר הפגיעה ובבניית סביבה משפחתית בטוחה, מוגנת ויציבה ככל האפשר. כאשר ההורים מצליחים לשמור על נוכחות רגישה, עקבית ולא שיפוטית, הם הופכים לגורם משמעותי בתהליך הריפוי, ומסייעים לילד לשקם תחושת ביטחון, אמון וערך עצמי. ועדת הפטור היא חלופה חיונית למסלול הפלילי, כשהיא מציבה את טובת הקטין במרכז ובוחנת אותה דרך ראייה מערכתית עמוקה. התהליך נותן מקום לחוויה ההורית המטלטלת, הנעה בין הלם, אשמה ובושה להתמודדות עם טראומות עבר שצפות ועולות נוכח הפגיעה. מתוך הכרה בכאב הזה, הוועדה מאפשרת בניית חלופה טיפולית הדוקה המפיחה תקווה לשינוי. הליווי המקצועי אינו מסתפק רק בפיקוח אלא חותר לשיקום עמוק של היחסים בתוך משפחה, לחיזוק המסוגלות ההורית ולבניית תחושת מוגנות מחודשת. כך הופכים ההורים מגורמים הנתונים במשבר למקור של ביטחון וריפוי עבורעבור ילדם, ונסללת הדרך להחלמה ארוכת טווח ולמניעת הישנות הפגיעה בעתיד. סיומו של התהליך יהיה בבקשה לפטור מלא מוועדת הפטור, מתוך ההבנה שהתהליך הטיפולי והמוגנות הופנמו, והליווי של ועדת הפטור כגורם חיצוני סמכותי מתייתר. לסיכום

המדווח ותחושה שמעלילים על הילד שלהם. עם זאת, יש הורים שלמרות החוויה הקשה מצליחים להתגייס באופן מותאם לטובת הילד ולקידום התהליך הטיפולי. יש צורך לגייס את ההורים לתוכנית המוגנות ולהליך הטיפולי כדי לאפשר פנייה לוועדת פטור. במקרים נדירים, שבהם הפוגע מקבל אחריות וההורים אינם מכירים בפגיעה או אינם מקבלים אחריות עליה, תישקל בכל זאת פנייה לוועדת הפטור. כאמור, הפטור ניתן כאשר ועדת הפטור משוכנעת כי תתקיים מוגנות והפגיעה תיפסק, וכי יהיה שיתוף פעולה בטיפול, כך שגם אם רק הפוגע מקיים את התנאים, גם ללא שיתוף פעולה של ההורים, ניתן לשקול פטור ולוודא כי אכן הפוגע מצליח לעמוד בהתחייבות זו. הדרכת ההורים תתמקד בראש ובראשונה בהכרה בפגיעה, במימוש תוכנית המוגנות ובשמירה עליה. גם אם ישנו מזעור משמעותי, מספיקה הכרה מינימלית כדי להתחיל בתהליך. התהליך מסייע להורים להכיר בכך שבנם פגע מינית, להבין את התהליכים שהביאו אותו לכך, ותפקידם ההורי היום לסייע לו רגשית ולמנוע הישנות פגיעות בעתיד. הדרכת ההורים מעלה ומציפה תכנים אישיים של ההורים, תחושות קשות לגבי הורות שהולידה ילד פוגע, מה המשמעות לגבי המשך הדרך ומה אפשר לשנות כדי להביא לשיקום הילד הפוגע, אך גם במה שנוגע לשאר הילדים במשפחה ולזוגיות. במסגרת תהליך ועדת הפטור, וכתנאי למתן פטור מחובת הדיווח, על עו"ס חוק הנוער לעקוב אחר התהליך הטיפולי שההורים והילד עוברים, לוודא את מימוש תוכנית המוגנות והפנמתה באופן כזה שהפגיעה לא תישנה. חובת הדיווח חלה גם במקרה של חשד לפגיעה בילד בידי אחראי (כגון הורה, מורה, מדריך או כל דמות סמכות אחרת) או פגיעה מינית בידי קטין אחר, לפי אותו החוק. כאשר ילד נפגע, לצד ההלם הראשוני של ההורים עולות לעיתים תחושות עמוקות של אשמה – תחושה של ההורים שלא הצליחו להגן על ילדם או שלא הבחינו בזמן בסימנים. רבים חווים כעס עז כלפי הפוגע, ולעיתים אף רצון לנקמה, לצד בלבול וחוסר אונים נוכח המצב. יש הורים שהאירוע עשוי לעורר אצלם זיכרונות אישיים של פגיעות מהעבר, אם חוו בעצמם טראומה, ובכך להעצים את העומס הרגשי ולהקשות עליהם את ההתמודדות. הורים לילד שנפגע מינית

I נקודת מפגש 87