מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 31 - יולי 2026

כו"ו "ם ִע חוכ" "לע ח

אחת העובדות תיארה כך שיחה עם אם שילדיה נעדרו מבית הספר:

רנא, למשל, תיארה עימות עם אב:

היא אמרה שהילדים לא הגיעו לבית ספר כי היא לא הצליחה להעיר אותם בבוקר, אבל לי הוא [הילד] אמר שהיא לא הייתה בבית כשהם קמו. אז אמרתי לה "אבל אבי אמר שלא היית בבית", והיא מייד ענתה "ספציפית באותו יום הלכתי למכולת רגע"… ושאלתי "למה הלכת למכולת אם הילדים עוד ישנו?"… בקיצור, אינני זוכרת בדיוק איך זה המשיך, אבל שתינו הרגשנו שזו חקירה. בדינמיקה זו, אף שהשיחה מתנהלת לכאורה כדיאלוג, העובדת ממוקמת בעמדה בוחנת ומגדירה, וההורה – בעמדת מי שנדרש להסביר ולהצדיק את עצמו. כך הופך הדיאלוג לכלי של כוח "על", גם כשהוא נעשה ברוח של בירור משותף. עם זאת תוארו פרקטיקות דיאלוגיות שבאמצעותן הופעל כוח "עם" ההורים. דיאלוגים אלו לא התמקדו בבחינת המידע אלא בעבודה על היחסים, על הפערים ועל תנאי השיחה עצמם. שלושה סוגים מרכזיים של דיאלוגים מסוג זה עלו מהראיונות. לדבר על פערים (כוח "עם") היו עובדות שבחרו להציף ישירות את הפער בין נקודת מבטן ובין זו של ההורים – לא כדי להכריע מי צודק, אלא כבסיס לחשיבה משותפת ולניסיון לגשר בין פרשנויות שונות של המצב. בדוגמה הבאה תיארה דנה שיחה עם הורים לאחר שראתה אותם צועקים על בנם בן השבע ומאיימים לנעול אותו בחדר. ההורים ראו בכך ביטוי לסמכות הורית, אולם היא חוותה זאת כפגיעה בילד. במקום להכריע, היא הנכיחה את הפער: אמרתי: "אנחנו נמצאים בפער מאוד מאוד גדול בין איך שאני מרגישה ודואגת מהמצב של הילדים בבית ובין איך שאתם תופסים אותו". ממש שמנו את זה על השולחן כמטרה – לצמצם את הפער בין איך שאני חווה את מה שקורה עם הילדים ובין איך שהם חווים. בדיאלוג מסוג זה, עצם ההכרה בפער הופכת לכלי עבודה – היא מאפשרת להישאר בקשר גם בתוך אי־הסכמה, ולבסס תהליך של חשיבה משותפת. לדבר על כוח (כוח "עם") כמה עובדות תיארו כיצד בחרו להנכיח את יחסי הכוח בתוך הקשר באופן גלוי וישיר, כחלק מהניסיון לבסס אמון ושקיפות. במקום לטשטש את כוחן, הן הציגו אותו כהיבט מובנה בקשר, בניסיון למסגר אותו באופן שאינו מאיים. מלכה תיארה כיצד היא עושה זאת כבר בתחילת התהליך:

אם היינו יותר עדינים, זה לא היה עובד. צריך להוציא את הארטילריה הכבדה כדי לחדור את השריון. להיכנס בהם, להתעמת עם הבעיה חזיתית.

מיקה תיארה כיצד השתמשה באיום של שימוש בחוק כדי להביא הורים להכיר בדאגה שמעורר בה מצב המשפחה:

אמרתי להם... אם אחשוב שהילדים סובלים מאלימות – אני אדווח. ואינה (עו"ס לחוק נוער) גם תיכנס לתמונה. אני מפחידה אותם עם אינה. עימות מבוסס יחסים (כוח "עם") לעומת זאת, היו עובדות שתיארו עימותים שבהם הדאגה הוצגה באופן ישיר, אך בשילוב עמדה של פנייה לקשר והדגשת מחויבותן להורים. ריטה סיפרה כיצד ניסתה למקם את עצמה כשותפה של אם שהשאירה את ילדיה לבד בבית: כבר בטלפון אמרתי לה שאני מנסה להיות הסנגורית שלה כשהדיווחים מגיעים. ניסיתי להבין את ההחלטות שלה, גם אם חשבתי שהן בעייתיות. אמרתי את זה גם לה, אבל הבהרתי לה שנתמודד עם הכול יחד. בעימותים אלו הדאגה אינה נחלשת, אך היא משולבת בהזמנה לשותפות ובניסיון לבסס ברית עבודה. העימות הופך לאמצעי לקידום קשר ולא רק להכוונת שינוי. עובדות סוציאליות תיארו צורות שונות של דיאלוג עם הורים במהלך שיחות שבהן ביקשו לברר את המצב יחד עם ההורים, לשמוע את נקודת מבטם וליצור שיח פתוח סביב הדאגה לילדים. דיאלוג תואר ככלי מרכזי לביסוס קשר, להפחתת מתח ולהגברת שיתוף פעולה. עם זאת, מהראיונות עלה כי אף על פי שדיאלוג נתפס לרוב כביטוי לשימוש בכוח "עם", בפועל הוא עשוי לשמש גם כלי להפעלת כוח "על", ולעיתים אף ללבוש צורה של חקירה והערכה. דיאלוג חקירתי (כוח "על") עובדות תיארו שיחות שהחלו כניסיון לנהל דיאלוג פתוח, אך בפועל הפכו לחקירה שכללה שאלות סגורות, הצלבת מידע ובחינת גרסאות ההורים. במקרים אלו השיחה נועדה לא רק להבין את נקודת מבטם של ההורים, אלא גם לבדוק את אמינותם ולבסס הערכה מקצועית. אסטרטגיות דיאלוגיות

I נקודת מפגש 21