מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 31 - יולי 2026

ןמיה־רעס לבוי

באופן שיטתי בפרקטיקה, ומחקרים מראים כי תנאי החיים של משפחות Morris et al.,( בעוני נותרים לעיתים בשוליים של החשיבה המקצועית ). חמקמקות זו נובעת מכך שעוני אינו מופיע כגורם ישיר ומובחן 2018 אלא כחלק ממכלול לחצים ופגיעויות, לצד חשש מקצועי מהכללה והאשמה, והתמקדות מערכתית במה שניתן לשנות באופן ישיר – בעיקר בהתנהלות ההורית. כך, גם כאשר תנאי החיים נוכחים, הם אינם מקבלים מעמד מרכזי בהסברת הסיכון. מושג הסיכון, העומד בליבת עבודתן של מערכות הגנת הילד, אינו מושג אחיד – הוא מושג הבנייתי המקבל משמעות בהקשרים שונים. העיסוק בזיהוי, בהערכה ובניהול סיכון במערכת הגנת הילד הפך לעיקרון מארגן מרכזי, המכוון את ההתערבות עם משפחות ומשקף התבססות על פרדיגמה ממוקדת־סיכון. במסגרת זו הסיכון נתפס בעיקר דרך הפרט והמשפחה, בפרט דרך ההתנהלות ההורית, ופחות כתוצר של תנאים חברתיים וכלכליים רחבים. פרדיגמה מודעת־עוני מציעה מסגרת נוספת להבנת מצבי סיכון ולהתערבות בהם – מסגרת המשלבת בשיטתיות את החיים בעוני בחלק הבא יוצגו ההבדלים בין פרדיגמה בהגדרת הסיכון ובהתערבות בו. ממוקדת־סיכון לפרדיגמה מודעת־עוני בשלושה היבטים מרכזיים של המסגרת הפרשנית לניתוח העבודה עם הורים וילדים במצבי סיכון: סיכון של ילדים, מקורות הידע להערכת סיכון ועמדת איש המקצוע ביחס לסיכון. לא מדובר בשתי חלופות שיש לבחור ביניהן באופן חד אלא בשני אופני חשיבה ופעולה, שלעיתים עומדים במתח ואף בסתירה זה לזה. בפרקטיקה עובדים סוציאליים נדרשים לנוע ביניהם ולהחזיק את המתח שהם מייצרים. הדוגמאות האנונימיות המובאות בהמשך המאמר מבוססות על ניסיוני מעבודתי כמטפל דיאדי של הורים וילדים במצבי סיכון ועל תיאורים של עובדות סוציאליות שפגשתי כמדריך ומרצה בעשר השנים האחרונות. במסגרת פרדיגמה ממוקדת־סיכון מצבי סיכון של ילדים מוסברים בעיקר דרך התנהלות ההורה ותפקודו: כשל, חוסר מסוגלות או דפוסי הורות שאינם מותאמים לצורכי הילד. גם כאשר תנאי חיים מורכבים נוכחים, הם נוטים להיתפס כרקע בלבד ולא כחלק מרכזי בהסבר הסיכון. כך, למשל, היעדרויות חוזרות ממסגרות חינוכיות, אי הגעה לטיפולים רפואיים או קושי ביצירת שגרה עשויים להתפרש בעיקר כביטוי להזנחה או לחוסר אחריות הורית. גם כאשר מובאים בחשבון גורמים נוספים, כגון טראומה שחוו הורים, הם נוטים להיות ממוסגרים בעיקר כהסבר לקושי בין־אישי או לתפקוד הורי, ופחות כחלק מהקשר רחב יותר של תנאי חיים. המסגרת הפרשנית לניתוח סיכון

של הורים וילדים במצבי סיכון ובין המענים שהם מקבלים. חוסר התאמה כזה מוביל, לעיתים קרובות, לכך שהורים חווים התערבויות של מערכת הגנת הילד כחודרניות ושיפוטיות, ולכך שעובדים סוציאליים תופסים הורים בעוני שמגיעים לטיפולם כמי שאינם פנויים, אינם רוצים .)Yona & Nadan, 2022( או אינם יכולים להיתרם מטיפול עבור אנשי מקצוע, העיסוק בעוני בהקשר של מצבי סיכון של ילדים עשוי לעורר אי־נוחות. מצד אחד, הנתונים האמפיריים מצביעים על כך שמרבית ההורים והילדים המטופלים במערכת הגנת הילד חיים בעוני. מהצד השני עולה חשש שהעיסוק בעוני יסיט את תשומת הלב מהחובה להגן על הילד, יקשה להתמקד בקשיים של ההורה ושל ההורות, ואף יפגע בבהירות הנדרשת בקבלת החלטות מורכבות. במאמר זה אטען שאי אפשר להבין מצבי סיכון של ילדים מבלי להתייחס לאופן שבו עוני מעצב את אפשרויות הפעולה של הורים ואת האופן שבו התנהלותם נתפסת, ואבקש להציע פרדיגמה של עבודה סוציאלית מודעת־עוני לעבודה עם הורים וילדים במצבי סיכון. ,)2022( פרדיגמה מודעת־עוני, כפי שפותחה בעבודתה של קרומר־נבו מציעה מסגרת תיאורטית ופרקטית לעבודה סוציאלית עם אנשים החיים בעוני. היא מבוססת על תפיסה של עוני כתוצר של אי־צדק חברתי, יחסי כוח ואי־שוויון מבניים, ולא כמאפיין של הפרט והמשפחה בלבד. עוני אינו מצטמצם למחסור חומרי בלבד, אלא הוא כולל גם מגבלות על הזדמנויות חברתיות והיבטים של הדרה, סטיגמה ופגיעה בכבוד. בהתאם לכך, אנשים החיים בעוני נתפסים כמי שפועלים ומתמודדים בתוך תנאים מגבילים, ולא כמי שנכשלו או חסרים. על פי תפיסה זו, תפקיד העובדת הסוציאלית כולל עמידה לצד המשפחה והכרה בידע שלה. בעשור האחרון יושמו עקרונות הפרדיגמה בתוכניות שונות של משרד הרווחה והביטחון החברתי, ובהן גם תוכניות המתמקדות בעבודה עם הורים וילדים במצבי סיכון (מיזם מפגש ותוכנית יהב). ממצאי מחקרי הערכה על יישום תוכניות אלו מדווחים על שיפור במדדים שונים של רווחת ילדים והורים, ובכלל זה הגנה מפני מצבי סיכון, מדדים של איכות הטיפול וההשגחה ההורית, וכן תפקודים שונים של ילדים. נמצא שינוי גם ביחסים בין הורים לילדיהם ובין הורים לאנשי מקצוע, מה שמאפשר .)Sorek et al., 2024( קבלת החלטות משותפת ומבוססת יותר

ממיקוד בסיכון לפרדיגמה מודעת־עוני

הקשר בין עוני ובין מצבי סיכון של ילדים הוא מן הממצאים העקביים ביותר בספרות. מחקרים מראים כי ילדים החיים בעוני נתונים בסיכון גבוה יותר להתעללות ולהזנחה, וכן למעורבות של שירותי הגנת הילד ). למרות זאת, עיסוק בעוני אינו משולב Bywaters et al., 2022( בחייהם

נקודת מפגש I 74