מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 31 - יולי 2026

עינת לוי היא פסיכולוגית קלינית ומדריכה, מטפלת זוגית עינת לוי ומשפחתית, מנהלת מרכז ענבל ילדים ונוער, שמעניק טיפול ייעודי בבאר שבע והדרום לילדים ובני נוער נפגעים ופוגעים מינית. המרכז מופעל על ידי עמותת יחדיו עבור 1 משרד הרווחה והביטחון החברתי.

בלבול השפות והאלביתיוּת כתשתית לשבר האונטולוגי

ראשיתה של המחשבה הפסיכואנליטית על טראומה מינית בילדות רצופה במאבקים תיאורטיים. בתחילת דרכו האמין פרויד כי פגיעות מיניות ממשיות בילדות הן הגורם המרכזי לסבל נפשי (תיאוריית הפיתוי). ואולם בעקבות לחץ חברתי והסתייגות חריפה של עמיתיו, הוא נסוג מעמדה זו וטען כי למעשה מדובר בפנטזיות ולא במציאות ממשית. היה זה תלמידו, פרנצי, שכפר בהשערה זו, התעקש על מוחשיות הפגיעה בילדות, וטבע את המושג המכונן "בלבול השפות" ). לפי פרנצי, הפגיעה מתרחשת כאשר נוצר פער Ferenczi, 1933( טרגי בין שתי "שפות" שונות: שפת הרוך של הילד, המחפש קרבה והגנה, ושפת התשוקה של המבוגר, המחדיר אל עולם הילדות מיניות יצרית וזרה. חילול זה של שפת הרוך יוצר שבר עמוק בנפש, שכן הילד מאבד את היכולת להבחין בין אהבה וביטחון לניצול וסכנה. הפיכת המוכר והבטוח למאיים מייצרת את חוויית הא ַלב ֵֵּיתי שתיאר ) – מציאות שבה האינטימי ביותר הופך לזר ומבעית. 2012/1919( פרויד בפגיעה מינית על ידי דמות הורית בתוך המשפחה, האלביתיות מתגלמת בשלושה רבדים: 1 . (הבית הפיזי): המרחב שאמור להיות האלביתיות של המרחב בסיס בטוח ומוגן מחולל והופך לזירת סכנה. הבית, המקום שבו הילד אמור לנוח ולהסיר הגנות, הופך למרחב דרוך המחייב גיוס מתמיד של מנגנוני הישרדות. 2 . (ההורה כזר): הפגיעה פולשת למרחב האלביתיות של הקשר הסובייקטיבי ומערערת את היכולת לפתח נפרדות ותפיסת מציאות תקינה. הילד נאלץ להשתמש במנגנונים של פיצול ודיסוציאציה כדי להחזיק בה בעת את דמות ההורה כ"מטפל .)2014/1994 , ומזין" לצד דמותו כ"פוגע" (דיוויס ופראולי קריסת הפונקציה ההורית המגוננת והמתקפת מותירה את הילד ללא מילים לעיבוד החוויה ויוצרת "חורים שחורים" .)1992 , בייצוג העצמי (הרמן 3 . (הגוף כבית שנפרץ): הגוף, מקום האלביתיות של העצמי משכנה האינטימי של הנפש, נפלש ונחדר. מכיוון שהילד אינו יכול להימלט פיזית מהפגיעה בתוך ביתו, הוא נמלט נפשית באמצעות ניתוק מגופו. הבית הרגשי האחרון קורס. כאשר הבית הפיזי והרגשי קורסים, הילד פועל בעולם נטול מרחב ). החומרים הטראומטיים המציפים 1995/1971 , פוטנציאלי בטוח (ויניקוט מעוררים מועקה אלביתית מתמדת, המפוררת ומאיינת את האובייקטים הטובים – הן אלו שבחוץ והן אלו שהופנמו. בהיעדרם, הנפש נותרת

המושג "בית" נושא בחובו הבטחה אונטולוגית ראשונית: זהו המרחב שבו הקיום מוגן, הגוף מוכל והמציאות מתוקפת על ידי המבט ההורי. כאשר מתרחשת פגיעה מינית בתוך המשפחה על ידי דמות הורית, הבטחה זו קורסת אל תוך עצמה. מדובר בחילול של התשתית שעליה נשענת הנפש – שבר אונטולוגי שבו המקור שאמור להעניק חיים הופך לכוח המכלה אותם. המאמר שלפניכם מבקש להתחקות אחר מהלכו של שבר זה ואחר הנתיבים לאיחויו. נפתח בחקירת עולמו של הילד הנפגע והמענה הטיפולי עבורו, ונמשיך אל רעידת האדמה הפוקדת את ההורה הלא מעורב. נדגיש את חשיבות הטיפול בהורה – כמרחב הכרחי המאפשר צמיחה פוסט־טראומטית, הן עבור היחיד והן עבור המערכת המשפחתית כולה. מתוך הבנת שני צידי השבר, המאמר מציע מבט אינטגרטיבי על המעשה הטיפולי: מלאכה סימולטנית של ביסוס מוגנות, עיבוד טראומה וכינון עדות, שתכליתה להפוך את הריסות ה"א ַלב ֵֵּיתי" לבית נפשי חדש – בית המושתת על אמת, על נפרדות ועל תקווה.

מרכזי טיפול אזוריים לילדים ובני נוער נפגעי 25־ המרכז הוא אחד מ 1 פגיעות מיניות ובני משפחותיהם, המופעלים ברחבי הארץ על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי.

I נקודת מפגש 35