מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

חברות וזוגיות ללא אלימות סיגל אוסטר קנב

לגורמים הרלוונטיים בשטח להתאים את התכנית לצרכים בשטח. התכנית עוסקת בתכנים של קנאה, שתלטנות, אובססיה בקשר, חוסר כבוד, האשמה, אסרטיביות ולחץ. עולות גם סוגיות הקשורות למשפחה: שליטה, סמכות, חלוקת תפקידים, מגדר, שוויוניות, וכמובן אלימות. כל מפגש מתמקד בנושא אחד, והמנחים נעזרים בסרטים, בקטעי עיתונות, בשירים ובשלל אמצעים יצירתיים כדי לגרות את בני הנוער לחשיבה. כך למשל משתמשים בשיר “זמר שלוש התשובות” (“אז אמר: מה יהיה אם אבגוד, ואותך אעזוב מיותרת, בלילות ארוכים לחכות עד שובי מזרועות האחרת? אם צריך לחכות אחכה...”) ובסרט “לישון עם האויב”. כמו כן נעשה שימוש בסרט “הוא מת עלי” שהופק על- ידי ויצ”ו ישראל ועוסק במערכת היחסים הנרקמת בין שני צעירים בתחילת שנות לחייהם - החל בחיזור הצמוד 20- ה והכפייתי ועד לגילויי אלימות מצד בן הזוג שנפסקים עם בריחתה של בת זוגו מהדירה המשותפת. הסרט בודק את הציפיות לקשר, את ההכחשה ואת ההתעלמות מ’הנורות האדומות’. באחד המפגשים מציגים לבני הנוער תרחיש שבו נערה מספרת שהחבר שלה דואג לה מאוד, מתקשר בכל רגע לברר היכן היא נמצאת, עם מי היא מבלה ומה בדיוק היא עושה. חברותיה חושבות שהוא “קרצייה”. בני הנוער מביעים את עמדתם, נעזרים במשחקי תפקידים ובתוך כך מלבנים עמדות שעניינן הכבוד בקשר, ההבדל בין חיזור וכבוד לבין קנאה ורכושנות, זיהוי סימני אזהרה ועוד.

מודעות לתופעת האלימות במשפחה וביחסי זוגיות; מניעת מצבי אלימות במסגרת החברה בכלל ובתוך המשפחה בפרט; טיפוח ערכים ונורמות של שוויון והדדיות בין המינים. מי שלא מקיים יחסי מין עם החברה שלו הוא לא גבר* מנהלת היחידה למיניות ומניעת הילה סגל, פגיעה בילדים ובני נוער בשפ"י, מספרת כי השנה איחדו את היחידה למניעת התעללות ואת היחידה לחינוך מיני. כיום רואים את הקשר בין עבודת חינוך מניעתית להתנהגות חריגה: "אנחנו מבינים את הקשר למציאות שבה ילדים חשופים לגירויים, ואם לא נעשה עבודת ויסות יהיו התנהגויות חריגות. זו תכנית ייחודית - התכנית היחידה שנכתבה בשיתוף רשויות החינוך והרווחה. היא עוסקת בכל טווח ההתנהגויות שקשורות בזוגיות ובקשר, מהבריא ועד לפתולוגי; מהתאהבות, זוגיות וקשר חיובי ועד ל'נורות האדומות' ולמצבים הקשים ביותר". התכנית, שהותאמה למגזר הערבי והדתי, מכוונת לעשייה ברמת המניעה ולא להתערבות וטיפול. התכנית בנויה מעשר פגישות (סגל: “הכוונה הייתה ליצור תכנית 50 שהמערכת תוכל ליישם - ריאלית, לא פגישות”). במצב המיטבי, מי שמעבירים את התכנית הם עובדים סוציאליים ממרכזים למניעת אלימות במשפחה של הרווחה, בשותפות עם המחנכות והיועצות בבתי הספר. בכל רשות התכנית עובדת אחרת: באחדות מהרשויות היועצות מעבירות את התכנית כולה, ברשויות אחרות המרכזים למניעת אלימות מסייעים, ויש שרק המרכזים למניעת אלימות מעבירים את התכנית כולה. סגל מציינת שמאפשרים

מתי ויפה חברים טריים. הם יוצאים ומבלים יחד ונהנים זה מחברת זה. למתי היו חברות קודמות. ליפה זה החבר הראשון. למתי חשוב מאוד המגע הגופני, ובכל הזדמנות הוא מחבק ומנשק אותה. יפה נהנית גם היא מהמגע, אבל היא באה במבוכה כשמתי עושה זאת כאשר היא עם חברותיה. יפה מחפשת תירוצים לא להימצא בחברתו בבית הספר ומתי לא (מתוך התכנית "חברות מבין מה קורה לה וזוגיות ללא אלימות"). משרד החינוך מנסה זה שנים להתמודד עם אלימות בקרב בני נוער ועם פגיעות 2000 מיניות בקרב ילדים. תכנית משנת (שפיתחו מלכה גניחובסקי, שוש צימרמן, חוה ברנע ואריה רוקח), שהושקה מחדש לאחרונה ויצאה בגרסה שלמה, מתמודדת עם הנושא. התכנית - "חברות וזוגיות ללא אלימות" - מעודדת את היכולת ליצור קשר זוגי מכבד, שוויוני ומאפשר, והיא מועברת לבני נוער בבתי ספר תיכוניים. החשיבה המנחה את התכנית היא שמסגרת הכיתה מספקת הזדמנות להתנסות במצבים שיאפשרו בחינה של התנהלות בקשר זוגי, עיצוב ערכים, פתרון קונפליקטים ושיפור של מיומנויות ההתמודדות עם מצבים שעלולים להיתקל בהם בעתיד. התכנית היא פרי שותפות של שפ"י (שירות פסיכולוגי ייעוצי) במשרד החינוך ושל השירות לרווחת הפרט והמשפחה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. ואלה כמה ממטרות התכנית: קידום יחס של כבוד הדדי בין בני האדם בכלל ובמערכת הזוגית בפרט; פיתוח דפוסי תקשורת בונים שיסייעו בבניית קשרים בין-אישיים וזוגיים; פיתוח

נקודת מפגש 10