מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

כך, יכול לעלות כעס כלפי המטופל שפגע; המטפל יכול ‘לקחת הביתה’ את העבודה ועלולה להופיע קורבנות משנית שבה המטפל מרגיש כקורבן. אצל מטפלים שהם הורים בעצמם עולה הרגישות כלפי הילדים, מופיעה חרדה מכך שהילדים יצאו מהבית, פחד ללכת במקומות חשוכים או פחד לעשות לילדים מקלחת.” אחד הקשיים של המטפלים הוא להתייחס לחלקים הפגועים של התוקף במסגרת הטיפול, להחזיק בו-בזמן את שני החלקים – הפוגעני והנפגע, ולא להשאירם בשולי הטיפול. עו”ס אסתי וייס מבהירה: “זה נושא שקשה למטפלים להחזיק, כי יותר נוח להיות במרחב מפוצל - אם הוא תוקף אז הוא פוגע. להכרתי, זו תמצית השיקום - המנגנון העיקרי שעובד בעקבות פגיעה הוא הפיצול, וכשאנחנו מטפלים אנחנו עלולים ליצור פיצול נוסף בהתייחסות דיכוטומית. לכן בכך שנטפל בתוקף ונתייחס לנפגעות שלו ‘נעלה שלב’ בתהליך השיקום. כשאנחנו מצליחים לעשות אינטגרציה בין שני החלקים לאורך כל הטיפול, אנחנו יכולים לבנות יחד עם הקטין ערוץ התמודדות שלם יותר, שבו הוא ירגיש מוגן ויהיה מסוגל לקבל אחריות באופן בוגר. הטיפול מאפשר ראיית חיים אחרת, לא מזווית דיכוטומית של שחור- לבן, פוגע-נפגע, חזק-חלש, אלא ראיית החיים כמורכבים יותר ועשירים יותר.” איזה מין ילדים? על הסיבות לתופעה זווית מחקרית - "אקולוגיה מינית והפרעת התנהגות" פרופ' אירית הרשקוביץ ערכה מחקר אורך שהתפרש על פני עשור בישראל וכלל ילדים פוגעים מינית, כדי לזהות 3,000 את הקשר בין פגיעה מינית בילדות לבין התנהגות של פגיעה מינית בקרב ילדים.

חלק מהתפתחות אישית וחברתית.” בכל זאת, פגיעה מינית נתפסת כפגיעה ברמה אוניברסלית “אין תרבות שמצדיקה ד”ר אתגר: פגיעה מינית, אבל בתרבויות שונות יש התייחסויות שונות לפגיעה מינית. למשל, באוכלוסייה החרדית או הערבית עצם הדיבור על פגיעה מינית יכול להיתפס באופן שלילי, וזה המקור לחשיבה שונה ולרגישויות מיוחדות. בתרבות האתיופית יש כבוד גדול לסמכות וישנן התנהגויות הנגזרות מכך, כגון שלא מסתכלים לתוך העיניים. אם נפרש את כל אלה לא נכון, נעשה עוול למטופל.” האם ישנן תגובות שכיחות של מטפלים בתחום זה? “מניסיוני, מצאתי שלוש ד”ר אתגר משיבה: תגובות עיקריות בהתייחסות של אנשי מקצוע וגם של הקהל הרחב לתופעה. זו התייחסות שמגינה עלינו אבל פוגעת במטופלים: תגובה אחת היא האמירה שהתוקף חולה, סוטה, משוגע. זה ביטוי טבעי לצורך שלנו להגן על עצמנו כאשר פוגשים בתופעה חריגה, ובכל זאת אותו אדם שאנחנו קוראים לו משוגע נמצא כשיר לעמוד לדין. חשוב להבין שאם נגיד שהוא משוגע, נסיר ממנו את האחריות למעשה. אותו קטין אינו משוגע, יש לו בעיה התנהגותית. תגובה שנייה היא נורמליזציה של המעשה, וגם זה מסוכן, כי תגובה כזאת נותנת לגיטימציה להתנהגות כזאת ומחזקת אותה. תגובה שלישית היא ראיית התוקף כקורבן, ואז כמובן מסירים ממנו את האחריות.” ממשיכה ד”ר אתגר, “המענה לכל אלה”, “הוא אמירת אמת על-ידי המטפל, וזה צעד חשוב מאוד. עצם השימוש במילים קשה; מתחילים לדבר על ‘האירוע’, ‘המקרה’, ונמנעים מלדבר על מה שקרה באמת, אבל דורשים מהמטופל להגיד את האמת - יש פה משהו לא נכון. נוסף על

עוברי חוק ולא לעברייני מין.” להיות מטפל

העבודה המורכבת עם קטינים פוגעים מינית מציבה לפני המטפלים אתגר מורכב ותובעת מהם התמודדות עם כמה גורמים. אחד מהם הוא החברה הרב-תרבותית בישראל, שאוכלוסיות רבות חיות בה זו לצד זו: עולים מברית המועצות לשעבר, עולים מאתיופיה, חרדים, ערבים ועוד. לכל קבוצה יש תרבות משלה, נורמות וערכים שיש להבינם כאשר בוחנים דרכי התערבות וטיפול. חייבים לתת את הדעת על כך שאין זו מקשה אחת. “כן. כדי לאפשר טיפול טוב יותר יש צורך בהתאמה וברגישות תרבותית”, “האחריות ללמידה מדגישה ד”ר אתגר. מוטלת עלינו, המטפלים. יתרה מזאת, גם אנחנו, המטפלים, משתמשים בקודים של התרבות שממנה באנו, ועלינו להיות ערים לכך שהקודים והמצבים האלה לא תמיד מוכרים למטופלים שלנו. לדוגמה, באחת מקבוצות עברייני המין שטיפלתי בהם היה נער שהשתתף באונס קבוצתי אכזרי .דפוס ההתנהגות שלו היה לחפש גורמים שדרכם יוכל להשיג את מבוקשו ולא לעשות מעשה ישיר. למשל, בעבירת המין הוא לא תכנן כיצד לאנוס את הקורבן אלא השקיע את התכנון בבחירת הקבוצה שאנסה והצטרף אליה. הוא קיבל את הדברים שרצה ‘על מגש כסף’. כשהתברר דפוס ההתנהגות שלו בתוך הטיפול, השתמשתי במונח ‘מגש הכסף’ וזו הייתה טעות, שכן עולה מברית המועצות לשעבר אינו מכיר את המושג הזה, הקשור למערכת התרבותית של החברה שממנה אני באה ולא לתרבות שלו. מי שגדל בתרבות אחרת לא תמיד יכול להתאים את עצמו לנורמות ולתרבות בישראל. לכן אני מאמינה שהאחריות לרגישות רב-תרבותית מוטלת על המטפל, ונושא המין הוא

7

נקודת מפגש