מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

האם יש החמרה בממדי התופעה? האם היקף התופעה גדל? "יש ספק אם התופעה אכן גדלה או שהיא מדוברת יותר ומדווחת יותר. הנטייה היא להסכים שיש גידול בחשיפה וגם בהיקף המעשים." ממה נובעת התופעה? מה גורם לילד לפגוע מינית? "הדבר נובע בעיקר מהאקלים המיני הלא מבוקר שהילדים חשופים אליו ומאי היכולת לעבד את התכנים. זה מזיק בעיקר כשההורים לא משגיחים, הם חושבים שהילד מוגן בחדרו ושאין להם זכות לחדור לפרטיותו. הם חוששים לאכוף את סמכותם כהורים ולכן הילדים פחות מוגנים בדלת אמותיהם וזה מנוצל לרעה. ידוע על פשעי אינטרנט רבים, ואפילו על יצירת קשר עם פדופילים או העברת צילומים בעירום." מה הסיכוי שילד יחזור ויפגע שוב מינית? "חלק מהתפיסה הייתה שילדים פוגעים מינית הם בעלי הפרעה מינית שנוצרה בילדות, ולרוב קישרו זאת לכך שהילד עצמו חווה פגיעה מינית ויהפוך למבוגר סוטה. מהמחקר עלה שהקשר אינו מובהק: רוב הילדים שפגעו מינית לא היו פגועים מינית אלא הם נפגעו מאקולוגיה מינית או מחוסר השגחה. מחקרים רבים עסקו בילדים פוגעים מינית כדי לראות מה הדינמיקה שלהם ומה הסיכון שהם יפגעו מינית בבגרותם. כמעט בכל המחקרים הוכח שאפשר לטפל בילדים האלה: הדינמיקה המינית אינה מרכזית אצלם והבעיה היא יותר באי היכולת לעמוד בגבולות – אי ידיעת הגבול הרגשי, האישי, הפיזי, קושי ביחסים בין-אישיים והתנהגות אנטי-חברתית." "אותם ילדים שפגעו מינית נתפסו בעבר, בטעות, כעתודה צעירה של פדופילים", "היו שסברו ממשיכה פרופ' הרשקוביץ.

בילדים אלה: בתי המשפט, הסנגוריה, פקידי הסעד והעובדים הסוציאליים. יש לשנות את התפיסה כולה ולא לתייג את הילדים. זו לחלוטין התנהגות בת טיפול והיא ניתנת לשליטה ולשינוי." זווית המדיניות לפני כשלוש שנים הטיפול בילדים נפגעים מינית החל להיות מוסדר ברמה מערכתית ארצית, במסגרת מיזם משותף לקרן רש"י, למשרד הרווחה ולמוסד לביטוח לאומי. מרכזים טיפוליים בפריסה 24 תוכננו פועלים כיום. מרכזים 12 ארצית, מתוכם טיפוליים אלה אינם מספקים מענה לילדים פוגעים מינית. מתוך כך הוקמה ועדה בין-משרדית שבחנה את הנושא, ובראשה עמד מר וגשל. מדוע המרכזים אינם מטפלים בקטינים פוגעים מינית? "זהו מודל שהוקם מר וגשל מסביר: לילדים שנפגעו מינית. רק לאחר מכן הבנו שחשוב לטפל גם בילדים הפוגעים מינית. יש מנהלי מרכזים שעמדתם היא שלא נכון לערבב את שתי האוכלוסיות באותו מקום." "אפשר להבחין בשלוש מר וגשל ממשיך: קבוצות של קטינים פוגעים: ילדים בגיל , ובני נוער 12 עד 10 הרך, ילדים בני . כינסנו את כל הגורמים 18 עד 12 מגיל שעוסקים בכך - המחקריים, הציבוריים והמדיניים. בוועדה הובהר שילדים בגיל האחריות הפלילית מטופלים במסגרת שירות מבחן לנוער, ומחקרים מעידים שזו מתודה טובה מאוד. דיון בנוגע לילדים שמתחת לגיל האחריות הפלילית עומד בראשיתו, והוא עוסק בעיקר בשאלה אם מדובר בבעיה בתחום המיניות או שמדובר בפריצת גבולות. הוועדה קיבלה את התפיסה של פרופ' הרשקוביץ, ולכן יש להפעיל מטפלים שמיומנים בהתייחסות לבעיה כפריצת גבולות, ולא ליצור מתודה חדשה."

שמי שביצע מעשים מגונים יגדל להיות פדופיל או תוקף. לכן ישנה חרדה ציבורית בנוגע אליהם, רתיעה מקצועית ואולי אפילו היסטריה. לא רק פה, אלא בכל העולם. החוקים נעשו דמוניים יותר ויותר, והם ראו בילדים סוג של טרוריסטים קטנים שבסוף יפגעו בילדים של כולנו. ראייה זו גרמה לגישה מחמירה כלפיהם, לטיפול ממוקד מאוד בהפרעות מין ולתפיסתם כמסוכנים. אחרי עשור של מחקר אנו יודעים שהחקיקה הייתה שגויה, ויותר מזה – היא לא הביאה תועלת משום שהילדים נשארו בשוליים והפכו לעבריינים, כי אף אחד לא קיבל אותם לחברה. למעשה, במעקב אחרי הילדים רואים שברגע שהם נתפסו והמעשה אחוזים מהם לא חזרו 85- יצא לאור, כ על מעשיהם ובוודאי לא הפכו למבוגרים שפוגעים מינית. שיעור זה היה גבוה יותר אחוזים לא 95- כשהם קיבלו טיפול - כ חזרו על מעשיהם. ממצאים אלה צריכים להפחית את החרדה ולשנות את התפיסה שהייתה במערב בנוגע להענשה חמורה או לפיקוח ממושך". אם כן, כיצד יש לטפל בילדים אלה? "יש לתת טיפול אפקטיבי, מתוך גישה רציונלית ותומכת, ללא איום או הרחקה. כמו כן אין צורך בטיפול ממוקד בבעיות מין אלא בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. זו לא הפרעת מין, אלא קודם כול הפרעת התנהגות שמופיעה דרך מיניות. כמו שמלמדים ילדים לא לצעוק או לא לגנוב, צריך ללמד אותם לא לנגוע בילד אחר ולא להפשיט אותו. רק מיעוט בקרב הילדים יסבלו מהפרעה מינית ועלולים לפתח בבגרותם דפוס מיני אלים. אבל אלה הם מיעוט שבמיעוט. נדרשת פעולה מקיפה ועבודה משותפת עם גורמים רבים כדי לקדם את הטיפול הנכון

נקודת מפגש

8