מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 8

העזנו לומר שהוא עבר פגיעה מינית כי אם היינו אומרים זאת הוא לא היה מתקבל לפנימייה. בסוף שנות התשעים יצאתי לכנס בפראג בנושא של ילדים שעוברים התעללות והזנחה. פרופ' טילמן פרניס מבית החולים האוניברסיטאי מונסטר שבגרמניה, העביר שם את המסר כי אנחנו מוציאים מהר מדי ילדים מהבית, בשעה שזאת אחריותנו לטפל בהם בתוך הקהילה. חזרתי לישראל ואמרתי לעמיתיי: "תפסיקו להוציא ילדים מהבית". אם לילד יש קשיים בבית ספר תצמידו לו חונך. אם חייבים להוציא מהבית יש לעבוד בתוך הפנימייה עם הילד, ההורים והצוות. כמו כן הבנו שיש לפתח שיטות טיפול ייחודיות בילדים פוגעים. עם "אשלים" הקמנו יחידות טיפול בתוך הפנימיות, במקביל העברנו סדנאות של הדרכה לכל הצוות בפנימיות ובהם גם השומר. כולם היו צריכים לדעת לזהות פגיעות של ילדים. בתקופה מסוימת היינו מספקים הדרכות אזוריות, ולאחר שהעניין הופסק מטעמים תקציביים הקמנו ועדות יישוביות בין-משרדיות, ובהן היינו דנים בסוגיות למידה שונות. אם מדובר בתהליך התפתחותי של הטיפול בנושא של ילדים ונוער בסיכון, אי אפשר שלא להזכיר את המיזם המשותף של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, "קרן רש"י" ו"הקרן לילדים ונוער בסיכון" בביטוח לאומי, שפעלו יחד כדי לתת מענה טיפולי הולם לילדים שנפגעו מינית בכל הארץ. המרכזים הטיפוליים פועלים עתה תחת אחריותו של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. מרכזים אלה הינם אזוריים ולהם שלוחות ביישובים קרובים, הנותנים מענה גם של טיפול בנפגע, אך גם של חינוך, הסברה ומניעה בקהילה. פיתחנו גם קריטריונים למטפלים בילדים שנפגעו ולהכשרת אנשי טיפול. המיזם הבא אומרת סלוצקי היה טיפול בנושא של ילדים מוזנחים. לא בכדי אומרים שמדובר בנושא מוזנח. אחוז גדול של הילדים שנפגעים הם ילדים מוזנחים, אך כמעט לא הכירו בכך. עם הצוות הבכיר במשרד הרווחה בחרנו שישה יישובים שבהם רכיב ההזנחה הוא הגבוה ביותר,

ואנחנו בוחנים אילו מענים אפשר לתת לטיפול בנושא. "תמיד אומרים בין השורות שכמו חידות פרֵדות גם הן אינן פתורות" רגע לפני שאנחנו נפרדות אני שואלת את סלוצקי וצימרמן אילו אתגרים עומדים בפני המערכת החינוכית והחברתית בימים אלה. : מבחינתי יש כמה נושאים סלוצקי שעדיין צריך לקדם. חשוב לפתח יותר הבנה בנוגע לזכויות של נפגעי עבירה. יש להבין שהרבה נפגעי עבירה הופכים להיות פוגעים כי כל איום נחווה אצלם כפגיעה חוזרת. הייתי שמחה לראות יותר עבודה בין-משרדית בנושא זה. היום כל משרד הקים לעצמו יחידה נפרדת. במהלך שנות עבודתי החקיקה התפתחה מאוד, אך חייבים להבין שאי-אפשר לחוקק חוקים בלי לתת תקציבים ליישומם ובלי לפתח שירותים מתאימים לאוכלוסיות היעד. עוד נושא שעומד על הפרק לדעתה הוא קידום העבודה עם האוכלוסייה החרדית. יש התקדמות מדהימה בנושא, יש הידברות עם רבנים ואנשי דת, אך יש עוד מה לעשות. הייתי גם רוצה לראות את העובדים הסוציאליים מתייצבים בצורה בטוחה יותר מול התקשורת. התקשורת היא כלי מדהים שיכול להעלות את המודעות לנושאים שבהם אנו עוסקים. חשוב שכולנו נבין שהתקשורת יודעת על התרחשותם של דברים לפני שאנחנו יודעים, אי-אפשר לעצור את ההתערבות של התקשורת. אני מצרה כמובן על מקרים שבהם התקשורת הופכת להיות כלי ניגוח, אבל חושבת שבדרך כלל אפשר להשתמש בה כדי לקדם נושאים, אני עשיתי זאת פעמים רבות במסגרת תפקידי. . ביפן חשוב לפתח יותר תכניות מניעה למשל כל יולדת ממלאת שאלון הבוחן את הסיכון הפוטנציאלי שבו היא נמצאת בתור אם. היא גם לא צריכה ללכת לטיפת חלב, אלא האחות מגיעה אליה

הביתה עם משקל. בארצות הברית נעשות תכניות דיאדיות לטיפול בהורים וילדים. במסגרתן ההורים מתחייבים להגיע בכל שבוע, ובתמורה הם מקבלים ציוד בסיסי לתינוק. הם לומדים כיצד לתת מענה לצרכיו הפיזיים והרגשיים של התינוק, וכך נבנית מניעה פוטנציאלית של הזנחה. בישראל עדיין לצערי אין מניעה ראשונית אוניברסלית מספקת לכלל האוכלוסייה. : הדגש צריך להיות צימרמן כאן מצטרפת על מניעה ראשונית. יותר מזה, זהו אחד הממצאים החשובים העולים ממחקרם של פרופ' צבי איציקוביץ ופרופ' רחל לב ויזל מאוניברסיטת חיפה. המניעה צריכה לכלול חיזוק הכוחות של הורים ומשפחות, לצורך זה כל המבנה של הגנה על ילדים איננו שייך לעניין כי הוא מדבר על איך מאתרים טוב יותר ואיך מטפלים טוב יותר, אך חסרה חשיבה העוסקת במה שאפשר לחזק בשלב שלפני. לפני גירושין ואולי אפילו לפני נישואין. מיזם כזה מתקיים באוסטרליה, בהובלתה של אשת ראש הממשלה. שם כל המסגרות המטפלות בילדים ובנוער נמצאות תחת קורת גג אחת, מרפואת משפחה ועד לשירותי טיפת חלב. שלא כמרכזים לגיל הרך, בישראל, המטפלים באוכלוסייה המסומנת כמורכבת, כאן מדובר בשירות אוניברסלי. זאת צריכה להיות תפיסה בין-משרדית. אני חושבת שמשרד החינוך, שאותו אני מכירה היטב, יכול להשתתף בה, ובכלל זה סדנאות, ייעוץ להורים וביקורי בית. המסע המקצועי של סלוצקי וצימרמן לא ממש הסתיים, שתיהן ממשיכות באופן לא פורמלי להיות מעורבות בקידום התחומים המקצועיים היקרים ללִבן. ואולי אחד הדברים החשובים הוא שקברניטי הממשלה יקשיבו לנשים כמותן, האוצרות בתוכן את העבר, עם ההווה והחזון לעתיד באשר לתחום הגנה על ילדים בסיכון ובסכנה.

34