מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

כשבתאומרת ‘לא’ היאמתכוונת ל’כן’* “פעם בשנה אנו עושים סקר בקרב כלל היועצות, ונמצא כי זו התכנית הפופולרית ביותר. הן טוענות שהיא רלוונטית, בסיפוק. “התכנית סגל מתאימה”, אומרת מצוינת, התוכן מצוין, וגם הילדים נותנים משוב מצוין. הם מחכים לה כי מכירים אותה מאלה שהתנסו בה בשנה שעברה. מהיועצות של בתי הספר 70%- יותר מ התיכוניים בחברה הערבית מבצעות את בבתי הספר 60%- התכנית, ויותר מ הממלכתיים-דתיים - וזה עוד בטרם הוצאנו את התכנית שהותאמה למגזרים הללו. התכנית ידידותית ונותנת תחושת מסוגלות למי שרוצה להנחות אותה”. - יועצת סוריידה מנסור-אסעד גם ומטפלת משפחתית, מדריכה ארצית ביחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער בשפ”י במגזר הערבי - מביעה התלהבות מהתכנית: “בעזרת המפקח של משרד הרווחה והשירותים החברתיים במחוז הצפון העברנו פיילוט מיוחד לתכנית במגזר הערבי. מסקר שממצאיו הוצגו לפני כמה חודשים עלה שהתכנית אפקטיבית מאוד בקרב בני הנוער. באחד מבתי הספר באו אימהות ושאלו - מה אתם מעבירים לילדים שלנו? שני בנים שהיו אלימים כלפי האימהות עברו שינוי אדיר בבית.” היא ממשיכה ומספרת: “כל היועצות בכל בתי הספר - אחרי כמה חודשים מסיום התכנית או תוך כדי התכנית - מצאו שתלמידים, ובעיקר תלמידות, דיווחו שהם מרגישים שבקשר שהם נתונים בו הם עלולים להגיע למצב של אלימות. הם ביקשו עזרה ותמיכה לצאת מהקשרים שהיו בהם”. מגיע לי כי אני לא בסדר* מפקחת ארצית לטיפול איילה מאיר, באלימות במשפחה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, מברכת מאוד על

לדבר על החלק הבריא ופחות על החלק הבעייתי, אולם היא מבקשת לציין כי יוזמי התכנית מדגישים את נקודת המבט הבריאה בלי לוותר גם על הקשה: “כך ידעו בני הנוער להגיד לעצמם מה לא בסדר. יבחינו מתי יש בעיה, יבינו מה יכול לקרות כשתקשורת בין-אישית היא לא מכבדת, כשיש תלות וסימביוזה. לא אחת אחרי התכנית פנו בני נוער שהבינו שהם נתונים בקשר אלים. מתברר שנערים ונערות שנתונים בקשר שבו בן פעמים לבדוק היכן את, 20 הזוג מתקשר שאומר לך ללבוש חצאית ארוכה יותר או להסיר חלק מהאיפור - מפרשים זאת כאהבה ואכפתיות. אנחנו עוזרים להם לזהות מתי זה עובר את הגבול”. העובדים הסוציאליים של היחידות למניעת אלימות נכנסים לתכנית רק כאשר בית ספר מחליט להכניס גם את החלק של האלימות ולא רואה חשיבות מאיר רק את החלק הבריא. רבה בחלק המניעתי: “גם בעבודה עם מבוגרים שחיים בזוגיות אלימה אנו רואים שיש המתקשים להגדיר זאת כאלימות. יש שחיו בדפוסים כאלה גם במשפחות המוצא שלהם, שם אלימות הייתה דרך לפתור קונפליקטים, שמירת הסוד הייתה הכרחית, והכול נשאר בתוך המשפחה. התערבות שמטרתה מניעה עולה פחות והיא כלכלית יותר מטיפול לאחר שכבר הייתה פגיעה. התקווה היא שכשבני נוער אלה ינהלו חיי משפחה, הגבולות כבר יהיו נטועים בהם”. קצת אלימות בזוגיות ובנישואין לא תזיק* האם העובדה שהמורה נוכח בכיתה שאלה: בעת העברת התכנית אינה מהווה מחסום או קושי עבור מקצת התלמידים להיפתח ולהשתתף? “בפיילוט בחרנו מלכתחילה מנסור-אסעד: מורים שהילדים יצליחו לדבר אִתם. במצבים של קושי עם מורה מסוים,

שיתוף הפעולה עם שפ”י: “אני מאמינה שבכל עיסוק בנושא של אלימות במשפחה אי אפשר לעבוד לבד. איגום משאבים ועבודה בין-משרדית קריטיים להצלחת הפסקתה של תופעה קשה ומורכבת כל כך”. מה מידת שיתוף הפעולה של בתי הספר מתארת סגל, כ מנסור-אסעד, עם התכנית? אף היא היענות מוגברת לשימוש בתכנית בקרב המורים והנהלות בתי הספר: “המורים אוהבים מאוד את התכנית. הם מרגישים את הקרבה בינם לבין הילדים כשמדברים על נושאים כאלה. גם הנהלת בית הספר מעורבת בתכנית באופן פעיל. במשך ארבעה חודשים הקצו בכל שבוע שעה וחצי לתכנית בכיתות י”א שתלמידיהן אמורים להתכונן לבגרויות. זה מעיד על חשיבות התכנית בעיני ההנהלה. יש תמיכה רבה מבית הספר. בבתי ספר שבהם כיתות מקבילות לא קיבלו את התכנית - פנו ילדים ששמעו שחבריהם עוברים תהליך ואמרו שגם הם רוצים. שיתוף הפעולה של התלמידים בתוך התכנית מדהים! ברור שלא כולם. יש גם התנגדויות, בעיקר של בנים. בדרך כלל מנחות את הקבוצות שתי נשים. הקפדנו שלא להאשים את הגברים בכך שכל האלימות באה מהם אלא לדון בנושא האלימות בלי להאשים צד אחד לעומת צד שני. מאשימים את התופעה ולא את האדם. רובנו הבאנו חלקים שקל לנו להתמודד אִתם: גבר אלים ואישה קורבן. כשהבנו שזה לא רק כך ומצאנו מקרים שבהם הבחורה שתלטנית, אלימה, חשדנית, ומאיימת מתוך חוסר הביטחון שלה – זה אִפשֵר יותר הכלה לכל הצדדים”. מספרת על אחד הילדים מנסור-אסעד שאחרי התכנית בא אל היועצת וסיפר שעבר התעללות מינית כשהיה בכיתה ה’. עד אז אף אחד לא ידע על זה, ולמעשה הוא ביקש עזרה לראשונה”. סבורה שבתי ספר חשים נוח יותר מאיר

נקודת מפגש 11