מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

“תקשורת אסורה”: אלימות בין קטינים בראי התקשורת זכות הציבור לדעת מול טובתם של הקטינים שירלי בן שלמה

האם בשם הרחמים על הקורבנות הקטינים, או בשם זכות הציבור לדעת, עלולות להירמס זכויותיהם של אותם קטינים? ד"ר יו"ר משותף במרכז נגה הפועל דנה פוגץ', למען נפגעי עבירה במרכז האקדמי אונו, מתמודדת עם סוגיה זו מדי יום ביומו. שבהיותה 13 פוגץ': "ייצגנו בעבר ילדה בת נחטפה על-ידי בדואי מהדרום 9 בת שניסה לבצע בה עבירות מין. כאשר תפסו אותו גילו שאנס שתי בנות נוספות. המשטרה הייתה גאה בהישג המבצעי ויזמה כתבה באחד מערוצי התקשורת, ותחת הכותרת 'האונס מהדרום' הופיעה תמונת הרחוב והבית של הקטינה הנאנסת". פוגץ' ופלג אומרות כי לא רק התקשורת חושפת את זהות הקורבנות בשם "זכות הציבור לדעת", גם הפוגעים הקטינים או הוריהם ובאי כוחם עושים בתקשורת שימוש מניפולטיבי. פוגץ' מדברת על השימוש שעושים בתקשורת קטינים הפוגעים בקורבנותיהם: "הפגיעה של הקטינים בקטינים אחרים היא בדרך כלל פגיעה של חזקים בחלשים יותר. מי שנופלים קורבן לאלימות או להתעללות הם לא פעם ילדים מוגבלים פיזית או שכלית, ילדים דחויים חברתית, או ילדים שבאים ממשפחות קשות יום שאין להן הידע או הכוח להשתמש בתקשורת. קטינים פוגעים מנצלים את החולשה פעמיים: פעם אחת בזמן הפגיעה ופעם שנייה באמצעות החשיפה

ד"ר ענת פלג

ד"ר דנה פוגץ'

שנים כתבת קול ישראל לענייני 17 במשך משפט, אינה מופתעת: "חלק מתהליך המסחור שמאפיין את התקשורת בשנים האחרונות מוביל לכך שכאשר התקשורת קובעת את סדר היום הציבורי היא מחפשת את הפרטים הדרמטיים והסנסציוניים. בשם החיפוש הזה, לעִתים, נרמסת זכותם של קטינים לפרטיות". מחקרים מלמדים, לפי פלג, שמי ש"זוכים" לסיקור במקרים של אלימות הם בדרך כלל "הקורבנות האידאליים": חסרי ישע שהותקפו ללא כל התגרות מצִדם. ככל שגיל הקורבנות רך יותר או גבוה יותר (קשישים), כך הם יזכו למקום נרחב יותר בסדר היום הציבורי. פלג אומרת: "בפרפרזה על שירו של יהודה עמיחי 'אלוהים מרחם על ילדי הגן', גם עורך העיתון ירחם על הקורבנות הקטינים, חסרי הישע, יותר מעל הבוגרים".

קטינה שהייתה עם בן זוגה נאנסה בחניון .2012 גן העיר בתל אביב בחודש מאי המייצגת את עו"ד רוני אלוני-סדובניק, הקטינה, פנתה כעבור חודש אל השופטת בדימוס דליה דורנר, העומדת בראש מועצת העיתונות, בבקשה יוצאת דופן: אנא, התערבי כדי להפסיק את ההטרדה של העיתונאים והצלמים. מאז המקרה הם רצים ברחוב אחרי קורבן האונס, נכנסים לבית הספר שלה ומראיינים תלמידים וחברים, נכנסים לבניין מגוריה ומראיינים את השכנים, שמקצתם אף אינם יודעים כי היא הקורבן. בו בזמן עשתה פרקליטות המדינה מאמץ לשמור על חסיון זהותו של התוקף, בן מיעוטים, כדי לצמצם את הסיכון לנקמה. מנהלת המרכז לתקשורת ד"ר ענת פלג, ומשפט באוניברסיטת בר אילן, ששימשה

נקודת מפגש 13