מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

“אני אימא של אדם לנזה” תרגום: טליה חסין

פרספקטיבה של אימא על השיח סביב מוגבלות נפשית באמריקה ליסה לונג 20- שלושה ימים לפני שאדם לנזה בן ה הרג את אִמו, ואחר כך פתח בירי לעבר ,13- כיתת ילדי גן בקונטיקט, בני בן ה מיכאל (שם בדוי), איחר להסעה לבית הספר משום שהוא לבש מכנסיים בצבע הלא נכון. "אני יכול ללבוש את המכנסיים האלה", הוא אמר, בטון לוחמני, עיגולי אישוניו השחורים בולעים את התכלת בעיניו. "הם כחולים", אמרתי לו, "כללי התלבושת בבית הספר שלך הם מכנסיים בצבע שחור או חאקי בלבד". "אמרו לי שאני יכול ללבוש את אלה", הוא התעקש, "את כלבה טיפשה. אני יכול ללבוש איזה מכנסיים שאבחר. זו אמריקה. יש לי זכויות!" "אתה לא יכול ללבוש מה שאתה רוצה", אמרתי בטון נעים, "ואתה בהחלט לא יכול לקרוא לי כלבה טיפשה. אתה 'מקורקע' ממכשירים אלקטרוניים לכל היום. עכשיו היכנס למכונית, אני אקח אותך לבית הספר". אני חיה עם בן שהוא חולה נפש. אני אוהבת את הבן שלי, אבל הוא מפחיד אותי. לפני כמה שבועות מיכאל שלף סכין ואיים להרוג אותי ואחר כך את עצמו, אחרי שביקשתי ממנו להחזיר את ספרי 9- ו 7 הספרייה שלו, באיחור. אחיו בני מכירים את נוהלי הבטיחות, הם רצו אל המכונית ונעלו את הדלתות עוד לפני שאמרתי להם לעשות כך. הצלחתי להוציא את הסכין מידיו של מיכאל, ואז אספתי באופן שיטתי את כל החפצים

החדים לתוך קופסת פלסטיק אחת, שעכשיו נוסעת אִתי לכל מקום. במשך כל זמן האיסוף הוא המשיך לצרוח קללות לעברי ואיים להרוג אותי או לפגוע בי. הקונפליקט הסתיים כאשר שלושה שוטרים גברתנים ופרמדיק קשרו את בני בכוח לאלונקה, והוא נלקח באמבולנס יקר לחדר המיון המקומי. לא היו מיטות אשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי באותו יום, ומיכאל נרגע יפה בחדר המיון. הוא נשלח הביתה עם מרשם לזירפקסה והפניה לביקור מעקב אצל פסיכיאטר הילדים המקומי. עדיין איננו יודעים מה לא בסדר עם מיכאל. ספקטרום אוטיסטי, , הפרעת התרסה התנגדות ADHD ,) Oppositional Defiant Disorder ( הפרעה התפרצותית לסירוגין ) Intermittent Explosive Disorder ( - כל האפשרויות האלה נזרקו בפגישות שונות עם קציני מבחן, עובדים סוציאליים, יועצים, מנחים והנהלות בתי הספר. הוא קיבל מגוון תרופות אנטי- פסיכוטיות ותרופות מייצבות מזג, רומן רוסי של תכניות התנהגותיות. שום דבר לא עובד. בתחילת כיתה ז' התקבל מיכאל לתכנית מיוחדת לתלמידים מצטיינים שלו גבוה IQ במתמטיקה ובמדעים. ה- מאוד. כשהוא במצב רוח טוב, הוא יטחן לכם את האוזן בנושאים כגון מיתולוגיה יוונית, ההבדלים בין פיזיקה איינשטיינית לפיזיקה ניוטונית, ודוקטור הו. הוא במצב רוח טוב רוב הזמן. אבל כשהוא לא, היזהרו: אי אפשר לנבא מה יגרום לו להתפרץ. כמה שבועות לאחר תחילת הלימודים

בחטיבת הביניים החדשה התחיל מיכאל להפגין התנהגויות מוזרות ומאיימות בבית הספר, בתדירות שהלכה ותכפה. החלטנו להעביר אותו לתכנית ההתנהגותית המגבילה ביותר במחוז, סביבה לימודית מכילה שבה תלמידים שאינם יכולים לתפקד בכיתה יכולים לממש את זכותם להשגחה ציבורית, ללא , בימים 07:30-13:50 תשלום, בשעות .18 שני עד שישי, עד שיגיע לגיל בבוקר של תקרית המכנסיים מיכאל המשיך להתווכח אִתי במהלך הנסיעה. מדי פעם הוא התנצל ונראה מתחרט. רגע לפני שפנינו אל חניון בית הספר, הוא אמר: "תראי אימא, אני באמת מצטער. אני יכול לשחק במשחקי וידאו היום?" "בשום פנים ואופן לא. אתה לא יכול להתנהג ככה בבוקר, ולחשוב שתקבל בחזרה את הזכויות שלך מהר כל כך". הפנים שלו הפכו קרות, ועיניו התמלאו בזעם מחושב. "אז אני אהרוג את עצמי", הוא אמר. "אני אקפוץ מהמכונית הזאת מייד ואהרוג את עצמי". זהו זה. אחרי תקרית הסכינים אמרתי לו שאם אי פעם יגיד שוב את המילים הללו, אקח אותו מיד לבית חולים פסיכיאטרי, בלי אבל או אולי. לא הגבתי, פשוט עברתי נתיב ופניתי שמאלה במקום ימינה. "לאן את לוקחת אותי?" הוא שאל, מודאג לפתע, "לאן אנחנו נוסעים?" "אתה יודע לאן אנחנו נוסעים", עניתי. "לא! את לא יכולה לעשות לי את זה! את שולחת אותי לגיהינום! את שולחת אותי ישר לגיהינום!" עצרתי בכניסה לבית החולים, מנופפת בפראות לאחד מאנשי המקצוע שעמד בכניסה, "תתקשרו למשטרה", קראתי,

נקודת מפגש 27