מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

שרכשה כלים שיאפשרו לה לא לתקוף בעתיד. עליות ומורדות - אירועים טראומטיים במהלך הטיפול (כבכל טיפול) היו עליות ומורדות. שני אירועים טראומטיים במיוחד ראויים לציון: מות אמה של מיכל וההחלטה של הפנימייה להעבירה לפנימייה אחרת. אירועים אלו השפיעו על מהלך הטיפול ועל תכניו. המשפחה האשימה את מיכל במות אמה (היא שהתה בבית באותו הזמן), ותקופה ארוכה היא סבלה בשל כך מרגשות אשם קשים. בתקופה זו היא סבלה מדיכאון קשה וכמעט שלא יצאה הביתה. למרות זאת, ראוי לציין שבמהלך ה'שבעה' התקשרה מיכל אל המטפלת ושאלה כיצד להתמודד עם גירויים מיניים שעולים בזמן שהבית מלא אנשים והיא אינה מצליחה למצוא פינה לעצמה, גם לא במקלחת, כי אסור להתקלח ב'שבעה' על-פי מנהגי המשפחה. ההמלצה להוציא את מיכל מהפנימייה הביאה לנסיגה קשה בהתנהגותה. היא פיתחה דיכאונות והיו לה התפרצויות אלימות. שוב היא חשה דחויה ולא רצויה. הטיפול נגע בנושאים אלו. מצד אחד - ההתייחסות הטיפולית לכך חיזקה את הקשר הטיפולי, ומצד שני - היא עיכבה את המשך הטיפול הקשור בתקיפה המינית. הקשר עם המטפלת לקשר עם המטפלת היה תפקיד חשוב מאוד בטיפול, גם לאחר שהוא הסתיים. מיכל המשיכה לעדכן את המטפלת, להתייעץ אתה ולקבל ממנה תמיכה. היא שיתפה את המטפלת בצמתים חשובים בחייה - במהלך הטיפול ולאחריו. חשוב לציין כי ברבים מהמקרים, וגם במקרה זה, לאחר סיום הטיפול הממוקד בנושא התקיפה המינית המטופל זקוק להמשך טיפול רגשי. למרבה הצער רובם אינם

תיפגש עם מיכל פעמיים בשבוע ותעבוד אִתה על הפן של הקורבן, ואילו המטפלת של המרכז המשיכה לעבוד על הפן התוקף. העלאת נושא הקורבנות של מיכל אִפשֵר לה לראות גם את ציפורה כקורבן, והיא החלה לשאול "למה עשיתי את זה?" היא הייתה מקללת את עצמה: "מגעילה, זונה, מזדיינת, הלוואי שאני אמות". נראה שהיא מבינה את משמעות התקיפה ומקבלת עליה אחריות. פריצת דרך זו אִפשרה בפעם הראשונה לדבר על הגורמים והרגשות שהובילו לתקיפה, מתוך אמפתיה לקורבן. אם בתחילה היא טענה שציפורה היא רק ילדה קטנה, והיא לא הבינה שום דבר ממה שהיה ובטוח לא הרגישה כלום, בהמשך היא ניסתה לברר אם היא פגעה בציפורה עד כדי כך ש"תישאר לה טראומה לכל החיים". הגורם לתקיפה היה מצבה לטענת מיכל, הדחוי בחברה. היא סיפרה שאף אחד לא רוצה לשבת לידה או לשחק אִתה, מעליבים אותה וקוראים לה בשמות גנאי, חברה בוגדת בה ומספרת לאחרים את הסודות מצבים ואירועים אלו שהיא סיפרה לה. עוררו אצלה תחושת בדידות גדולה, כעס, עצב ובעיקר פגיעוּת. פגיעות זו היתרגמה אצלה מייד לצורך בפיצוי או לפורקן של זעם. הפיצוי בא לידי ביטוי באכילה או בהתנהגויות שמטרתן לרצות אחרים. פורקן הזעם בא לידי ביטוי בהתפרצויות של כעס ואלימות כלפי כל מי שנקרה בדרכה. רגשות מעין אלו מחוזקים על- ידי טעויות חשיבה דוגמת "אף אחד לא אוהב אותי בעיקר בגלל שאני שמנה ומגעילה" או "אף אחד, אף פעם, לעולם, לא ירצה לגעת בי ולחבק אותי". בשלב זה יוחדו פגישות אחדות לנושא של טעויות החשיבה ותיקונן. מיכל הרגישה רגשות של יכולת והצלחה כשלמדה את כל מעגל התקיפה שלה. היא הייתה גם "מופתעת" לגלות שהמעגל "באמת עובד" והרגישה

במין, איברי מין, קיום יחסי מין וזהות מינית. לסוגיית המיניות הבריאה יוחדו חמישה מפגשים לפחות. המטפלת הביאה למיכל ספר על גוף האדם והסבירה לה כיצד נראים איברי המין הנשיים והגבריים וכיצד הם פועלים, כיצד מקיימים יחסי מין, מהי אוננות ומהי משיכה מינית. בתחילה מיכל הייתה נבוכה מאוד, ואת שאלותיה רשמה על דף. בהמשך היא הרגישה בטוחה יותר ויכלה לשאול ולהגיב גם בשיחה. היא סיפרה שהגירוי המיני שהיא מרגישה כשהיא רואה גוף של אישה הוא "דגדוג למטה", ועד שהדגדוג אינו נפסק היא לא נרגעת. היא מרגישה שהדגדוג הזה אינו בשליטה והיא חייבת "לגעת בעצמה", לאונן, כדי להפסיק אותו: "כששיחקתי עם ציפורה רופא וחולה אז גם הרגשתי את הדגדוג הזה, ואז כשדחפתי לה אצבעות והתחככתי עליה הרגשתי את הדגדוג יותר חזק עד שהוא עבר. והיה לי טוב. היה לי לרגע שמח". בשלב זה הכניסה מיכל ביוזמתה את היותה קורבן בעצמה: "את יודעת שאומרים שאבא שלי היה מתחכך עליי כשהייתי קטנה וגם נוגע לי באיברי המין? יש ילדים שכדי לעצבן אותי אומרים לי 'אבא אונס', אבל אני לא מאמינה להם, ילדים הם רעים לפעמים". פעמים רבות היא שאלה: "מה עושים עם הדגדוג המטומטם הזה?" "האם גם לך יש כזה?" "גם לאבא היה כזה כשהוא נגע בי?" העלאת הנושא של היותה קורבן גרמה לרגרסיה בהתנהגותה בפנימייה. היא חזרה להרטיב בלילה, להציק לכל הילדים ולצוות, להזניח את עצמה מבחינת היגיינה ועוד. כשמדובר בתוקפים שהיו גם כאמור, קורבנות לתקיפה מינית חשוב מאוד לעבוד הן על הקורבנוּת הן על התקיפה, ולעִתים במקרה ההפרדה בין שתיהן קשה מאוד. זה, כדי לעבוד בעת ובעונה אחת על שני הפנים של הבעיה וגם להפריד ביניהם, הוחלט כי הפסיכולוגית של הפנימייה

נקודת מפגש 40