מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

מפגש משפטי

נוער עובר חוק בראי החקיקה עו”ד כרמית פולק כהן

“קטין וחקירתם של קטינים חשודים: חשוד שהוזמן לחקירה בידיעת הורהו או קרוב אחר או שנמסרה הודעה על חקירתו לאחד מהם... זכאי שהורהו או קרוב אחר יהיה נוכח בחקירתו וכן זכאי הוא להיוועץ אך בהמשך הסעיף מופיעים במי מהם...”, החריגים המאפשרים לגורם האכיפה שלא לאפשר נוכחות הורה או קרוב אחר בחקירה או היוועצות עִמו טרם חקירה: פגיעה בטובת החקירה ובטובת הקטין (כאמור, פגיעה בטובת החקירה היא החלטה סובייקטיבית של חוקר, ופעמים רבות אפשר להיתקל במקרה של הורה שניסה להרגיע את ילדו והוצא מהחקירה ועוד שמונה בהתבסס על חריג זה ממש), חריגים שונים המנויים בסעיף זה! נראה שמספר החריגים ל”כלל” מדבר בעד עצמו ויש מקום לתיקונים והתאמות בחוק - כדי שיהיה 14 הנוער גם לאחר תיקון ברור מהו הכלל ומהו החריג לכלל. אף בפסיקה הובעה על-ידי בית המשפט החובה לפעול על-פי ה”כלל” כאמור בחוק הנוער ולהמעיט להשתמש בחריגים באופן שיעלה בקנה אחד עם המטרה שלשמה נוסחו הוראות חוק אלה. דוגמה: עוסק מדינת ישראל נ’ קטין 5654/09 במ בקטין שיחד עם בגיר תקף באלימות כמה בחורים ממוצא אתיופי על רקע מוצאם. המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו שעות כדי לבצע 24- של הקטין מעבר ל פעולות חקירה נוספות. הורי הקטין לא נכחו בדיון ונראה שדבר מעצרו של הקטין ח 10 לא הובא לידיעתם כנדרש בסעיף לחוק הנוער (חוקר המשטרה טען כי “הקטין עצמו לא רצה להודיע להוריו בגלל השבת”). כבוד השופטת רבקה פרידמן-

ביותר בעיצוב חייו הבוגרים. הוכנס תיקון משמעותי 30.7.09 ביום . עד לתיקון 14 לחוק הנוער, תיקון מספר עסק החוק בחשיבות השיקום והטיפול בכל הנוגע לנוער עובר חוק, אך הוא לא כלל בתוכו הוראות מספקות לקיומה של הבחנה זו בשטח. דוגמה: אופן מעצרם והליך חקירתם של קטינים עוברי חוק לא נכלל בחוק הנוער טרם התיקון, אף שראוי היה שיימצא שם. תיקון זה חידד את ההבחנה בין קטינים לבגירים בכך שהדגיש את ההתייחסות האינדיווידואלית הנדרשת ממערכת האכיפה וממערכת המשפט בהליך הפלילי בכל הנוגע לקטינים עוברי חוק, ואִפשר לפעול בשטח לקידום קטינים אלה באופן פוגעני פחות משאִפשרו ההליכים הרגילים הנהוגים כלפי בגירים. א לחוק הנוער קובע 10 דוגמה: סעיף שלא יוחלט על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה. הרציונל המהותי שחוק הנוער מנסה לקדם הוא מניעת תיוגם של קטינים עוברי חוק ומתן אפשרות ממשית לקטינים אלה להשתקם. ראוי לציין כי אין בכך כדי להפחית כהוא זה מאחריותם של קטינים לשמירת החוק, ומובן כי אין בכך כדי להעניק להם חסינות מפני ענישה. על אף האמור כאן, אי אפשר להתעלם מן הכשלים בחוק הנוער במתכונתו היום, אף לאחר התיקון. החוק מכיל אמנם סעיפים העוסקים באופן חקירתם של קטינים, באופן מעצרם וכיוצא בזה, אך הוא כולל בכל אחד מהם חריגים כה רבים עד כי לעִתים קרובות נדמה ש”חריג לכלל” הוא ח לחוק 9 ה”כלל” המנחה. דוגמה: סעיף קובע את ה”כלל” בכל הנוגע להזמנתם

"מימוש זכויות של קטין, הפעלת סמכויות ונקיטת הליכים כלפיו ייעשו תוך שמירה על כבודו של הקטין, ומתן משקל ראוי לשיקולים של שיקומו, הטיפול בו, שילובו בחברה ותקנת השבים, וכן בהתחשב בגילו ציטוט זה משקף את ובמידת בגרותו". סעיף העקרונות של חוק הנוער (שפיטה, 1971- ענישה ודרכי טיפול), התשל"א (להלן: "חוק הנוער"). חוק הנוער הוא חוק מרכזי, כמעט יחיד, העוסק בנוער עובר חוק. החוק מבחין בין קטינים לבגירים ומבסס את השונות הקיימת ביניהם - ביחס האחר הנדרש והמצופה - בכל הנוגע לקטינים עוברי חוק בהליך הפלילי. יחס שונה זה מבטא את העובדה כי בבסיסו של חוק הנוער, כפי שאפשר ללמוד מסעיף העקרונות לעיל, עומד כעקרון-על עקרון השיקום. הבחנה זו במשפט הפלילי נדרשת על רקע העובדה ש אין למעשה הבחנה בין קטינים עוברי חוק לבגירים עוברי חוק, ועל-פי חוק העונשין, (להלן: "חוק העונשין"), 1977- התשל"ז ניתן להחיל על קטין כל עונש שניתן להחיל על בגיר. עקרון השיקום העומד בבסיסו של חוק הנוער הוא אחד מעקרונות הענישה, ובהם עקרון הגמול, עקרון ההרתעה ועקרון המניעה. ענישה על-פי עקרונות אלה ניתנת ביחס ישר למעשה העבירה שבוצע, ואילו עקרון השיקום פועל באופן שונה לגמרי: הוא בוחן את עושה העבירה, את נסיבות חייו ואת יכולתו לחזור למוטב ולהשתלב בחברה כאדם נורמטיבי. לא בכדי תואר הקטין לא אחת בפסיקה "כחומר ביד היוצר" ו"כדיו כתובה בדף חדש", ותקופת הקטינות תוארה כתקופה המשמעותית

נקודת מפגש 42