מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 7

נציגי השדולה של תעשיית האלכוהול עושים הכול כדי שלא תהיה מגבלה על פרסום בתקשורת. כמובן, העניין הזה מזמין כוחות שתמיד יהיה להם יותר כוח ויותר כסף מלאימהות במשפחות חד-הוריות חסרות דיור שגרות במחסנים וכו'. לכן סדר היום הציבורי והחקיקתי נקבע במידה רבה מאוד על-ידי כוחות חזקים הרבה יותר מאלה של האוכלוסייה הנזקקת. הוא פגיעה אפשרית היבט שלילי אחר בילדים על-ידי הסיקור התקשורתי. למשל, אדם שפגע מינית בילד, ובצורה מתוחכמת מישהו מפרסם קודם כול כתבת פרופיל על החשוד, עד כמה הוא דמות חיובית - וזה דבר שקורה בכל יום, לפני הכרעה בבית המשפט - האם במקרה כתבה כזאת מתפרסמת על האיש ועל פועלו? האם במקרה מתפרסמת כתבת תחקיר על חוקרי ילדים, שהם לא מקצועיים כל כך וצריך להחזיר את הטיפול ממשרד הרווחה למשטרה וכדומה?... זו מציאות קיימת". ד"ר קדמן מוסיף ואומר שחברי כנסת מושפעים מהתקשורת בדרכים שונות. דוגמה שלילית אחת, לדבריו, היא הניסיון להדביק לבני נוער את כל האלימות בחברה הישראלית. יש לכך הד בתקשורת והשלכות נוראיות בחקיקה. 1 "בכתבה שהופיעה אתמול ב'ישראל היום' נכתב על המקרה של הרצח של החייל במועדון ברעננה. החל מהחייל שנרצח, דרך כל החשודים שנעצרו, לא היה ולו הצעיר ביותר בעצורים היה בן . 2 קטין אחד . אבל 27 , והחשוד העיקרי ברצח - בן 24 בהצעת החוק ייכתב שנוכח המעורבות של בני נוער במקרי רצח במועדונים וכו'... כך שבעניין הזה יש גם היבטים הפוכים, וגם אג'נדות שאינן חיוביות משפיעות. יש כתבות רבות כאלה. בעקבות כתבות מסוג זה חברי כנסת, שקודם לכן הזכרתי אותם בצד החיובי של העניין, מגישים

- מדוע אתם כותבים על ניו יורק כאשר יש לנו בארץ מקרה עם נסיבות דומות מאוד ולא כותבים עליו כלום? אני זוכר שכעסתי עוד יותר משום שבמקום לתקן את זה הם לקחו את המכתב שלי והכניסו שלוש שורות ממנו למדור 'מכתבים למערכת'. ברגע שמורן נפטרה, הסכר נפרץ. יצא דיווח תקשורתי שגרתי של בית החולים רמב"ם, וכל התקשורת עסקה בזה. הם תיארו זאת כמקרה הראשון של מקרה מוות עקב התעללות. זה לא היה נכון, אבל זכה לכותרות ענק. כמה שעות אחר כך החלו במועצה לשלום הילד לקבל טלפונים מח"כים ששאלו מה אפשר לעשות בעניין. זמן רב לפני המקרה הזה כבר הייתה לנו הצעת חוק מוכנה שדיברה על חובת הדיווח. הסיקור התקשורתי הקפיץ חברי כנסת שרצו להגיש הצעת חוק בנושא, שני ח"כים התגייסו למשימה - ח"כ חנן פורת המנוח וח"כ דדי צוקר - משני קצות המפה הפוליטית. ימים אחדים לאחר מותה של מורן כבר הונחה הצעת החוק הזאת שאחר כך עברה את כל שלבי החקיקה בהליך מזורז יחסית. זה היה חוק חלוצי. אילולא הסיקור התקשורתי הנרחב שניתן, ספק בעיניי אם החוק היה עובר. למרות התנגדויות - החוק עבר. בכנסת קרו עוד כמה דברים בעקבות המקרה הזה. הוקמה ועדה מיוחדת שבראשה עמד חה"כ יצחק לוי - הוועדה התבקשה לגבש המלצות מעבר לחקיקה ולהצביע על התייחסות נוספת של המחוקק להתעללות בילדים. זו דוגמה מובהקת לקשר בין סיקור תקשורתי נרחב לבין חקיקת חוק בכנסת. לכאורה היה אפשר לחוקק את החוק הזה לפני המקרה, גם בלי התקשורת, אלא שזה לא קרה".

אילולא הסיקור ד"ר יצחק קדמן: התקשורתי הנרחב שניתן, ספק בעיניי אם החוק היה עובר.

כתבות עם אג'נדה וכתבות מוזמנות והשפעתן על סדר היום הפרלמנטרי היינו עדים פעמים רבות למניפולציות שנעשו בתקשורת בהקשר של קטינים נפגעי עבירה. כולם רוצים להשפיע על דעת הקהל ועל השופטים. האם אפשר למנוע זאת, ואם כן - כיצד? מסכים שיכולים להיות לכך ד"ר קדמן היבטים שליליים: "ראשית, יכולות להיות קבוצות שיש להן עניין להעביר דברים נגד ילדים. שנית, ואני אגיד דבר חמור עכשיו היום, יותר מאי פעם, יש תקשורת - שניתנת לקנייה. אנשים לא יודעים זאת, אבל יש 'אייטמים' קנויים, ויש אפילו תכניות קנויות". על-ידי מי? "קודם כול - על-ידי כל מי ד"ר קדמן: שיכול לשלם, למשל - חברת אלכוהול. כאשר אנו באים לדיון בכנסת על מצב האלכוהול והשפעתו על בני נוער בישראל, ועולות כל מיני הצעות, בין היתר - להגביל את פרסום האלכוהול, מייד רואים את כל

בעקבות רצח החייל יפתח גריידי. 2014 באפריל 23- הכוונה לכתבה של פיני שיף שפורסמה בעיתון "ישראל היום" ב 1 גדל באווירה של 2014 הכתב ציין את "הקלות הבלתי נסבלת של נטילת חיים, החוזרת על עצמה בקרב בני נוער המבלים במועדונים... הנוער מודל 2 סרטים עתירי אלימות. הטלוויזיה מביאה היישר הביתה מנה גדושה של מדיה אלימה, הפיצוציות הן תחנות ממכר לאלכוהול ולתחליפי סם ללא כל פיקוח ואכיפה, עבריינים כבדים משמשים מודל לחיקוי במעשיהם לנוער, וכל אלו מייצרים חממה של אלימות בלתי מרוסנת" (י"צ).

21