מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 7

בידיעה שרוב המחקרים מראים שכל אלה ממילא אמצעים לא יעילים. האמצעים הללו של המעקב כנראה מרגיעים אותנו יותר משהם מביאים תועלת ממשית אובייקטיבית. בכל הקשור לשמירה על המידע שלהם, בייחוד במדיה הטכנולוגית דיגיטלית, הילדים מתוחכמים הרבה יותר מאתנו. אם ילד ירצה להסתיר מהוריו דברים, סביר להניח שיצליח לעשות זאת. לעומת זאת, המעקב שלהם אחריו אינו מהווה בסיס טוב לקשר". אינה מתכחשת לקיומן ד"ר בלכר-פריגת של סכנות. לדעתה הדרך להתמודד עמן צריכה להיות בתוך הקשר, למשל - לקיים דיאלוג עם הילדים. "שיחת טלפון או שיחת מעקב אינה יכולה להחליף שיחה אמִתית בארבע עיניים, ובתוכה אפשר לנהל דיון עִמם, לבחון מה דעתם, צורכיהם, וגם להציג את שלנו בנושא הפרטיות. בשיחה כזאת נוכל לעזור להם בכך שנציע להם כלים להתמודד בעצמם בסיטואציות של קושי או אפילו סכנה. מובן שהזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת, אך תפקיד ההורים לאפשר אותה קודם כול מתוך הפנמה שהיא זכות לגיטימית וחשובה עבור ילדיהם. בתוך כך צריך לתת להורים את הכלים לקבלת החלטות נכונות ולאפשר להורים מרחב גדול של שיקול דעת, אך כזה שנעשה בעקבות הדיון עם הילדים. "לצד חשוב לזכור", אומרת בלכר-פריגת, הסכנות שאורבות לילדים, יש סכנה לא פחות גדולה, והיא הסכנה של הפגיעה בפרטיותם." מסכמת: "חשוב ד"ר איילת בלכר-פריגת לזכור שהבית הוא המקום שמלמדים בו ערכים. הדרך לשמירה על הפרטיות היא משהו שלומדים בבית, בין היתר - בדרך

עליכם. לכן הזכות הזאת אינה בלתי מוגבלת, צריך משא ומתן על הגבולות, ובסוף ההורים הם הקובעים". "חשוב להביא לפני הילדים קיפניס: את ההיבטים השליליים של החשיפה והפרסום, אך גם להעביר את המסר שאם יש חשיפה מסודרת, נכונה, היא יכולה להיות טובה. להביא אותם לידי הבנה שפרסום אינו מטרה בפני עצמה". אם כן, אפשר לומר כי המציאותהחדשהשל ימינו מביאה לפתחנו שאלות משמעותיות בהקשר של פרטיות במרחב כמעט פרוץ, שהוא מרחב חדש יותר לעולם המבוגרים, ואילו מבחינת הקטינים הוא נחשב לעולם שבו הם חיים. על אף שהזכות לפרטיות שנויה במחלוקת והיא תלוית נורמות חברתיות ותלוית טכנולוגיה, היא זכות "...שמהווה משפטית ומדובר בזכות יסוד . 2 אבן פינה בדמוקרטיה המערבית"

של דוגמה ועשייה אישית של ההורים. פעמים רבות אנו כהורים מתלוננים על היעדר תקשורת עם הילדים, בייחוד המתבגרים. צריך לחשוב עד כמה אנחנו בוטחים בהם באמת ועד כמה אנחנו מאפשרים להם פרטיות. הדבר צריך להיעשות מתוך דיאלוג אִתם, ומתוך הבחנה בין פרטיות לסודיות. להגדיר מה אפשר לפרסם ב'ווטסאפ', למשל, או ב'פייסבוק', ומה לא, משני הצדדים. יש דברים שהם רק של הבית ונשארים בבית". בהקשר הזה בלכר-פריגת מדגישה שיש בעייתיות גדולה יותר כשההורים, הצד החזק, הם אלה שמוציאים החוצה את המידע המשפחתי. מעבירה מסר: "שאנשי ד"ר בלכר-פריגת המקצוע יתחילו לדבר עם ההורים על ההתפתחות התקינה של מערכות יחסים של הורים וילדים - לקראת המבוגרים שאנחנו רוצים שהם יהפכו להיות. לילדים עצמם המסר הוא: יש לכם זכות לפרטיות, אך ההורים שלכם צריכים להגן ולשמור

.2013 פרופ' בירנהק, אנשים ומחשבים - פורטל החדשות לאנשי הייטק, מחשוב טלקום, טכנולוגיות, ינואר 2

9