מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 7

רואה את הפתרון ד"ר בלכר-פריגת בדיאלוג מתמיד בין הורים לילדיהם: "יחסים בין-אישיים הם ההקשר הרלוונטי ביותר. פעמים רבות כשאנחנו מדברים על ילדים, אנחנו מדברים גם על ההורים. עוד היבט של הנושא קשור למערכת הערכים שלי כהורה. אילו ערכים אני מנחיל כשאני מפר בצורה כזאת את האמון ואת הפרטיות של אחרים החשובים לי. הורים אמורים להבין שלילדם יש זכות לפרטיות, ושהיא ערך חשוב מאוד. כמובן, אם מתעוררת סכנה לאותו קטין, השיקול

צריך להביא בחשבון שפיקוח, או עודף פיקוח של ההורים, עלול לפגוע במרחב הפרטי של הילדים. בגיל ההתבגרות ילדים בוחנים כל מיני שאלות. לשם כך הם זקוקים למרחב פרטי, וחשוב לשמר אותו. יש צורך למצוא את האיזון בין הפיקוח ההורי לבין השלכות השימוש בטכנולוגיה הדיגיטלית. חשוב לדעת שכיום הטכנולוגיה עצמה מזמנת כלים חשובים לניטור ובקרה. יש מסננים אוטומטיים וטכנולוגיות שמסוגלות להתריע ולהזהיר את הקטין ברגע שמידע שלו נחשף. אלו כלים שמאפשרים הגנה על פרטיותו של הקטין בלי להקריב את פרטיותו בדרך. רבים מהבוגרים אינם ערים לכך, בשל פער הדורות בידע הטכנולוגי בין הורים כמובן, בהפעלת כלי פיקוח לילדיהם. אלו, חשוב לעשותם בדיבור עם הילדים ובידיעתם, כדי למנוע משבר אמון. חשוב להיזהר, כדי שהטכנולוגיה שמסייעת להגנה ולשמירה על הילדים לא תשמש אמצעי למציצנות או למעקב. מסכים עם ד"ר בלכר- ד"ר קוזלובסקי פריגת שבסוגיה זו של פרטיות ילדים חשוב לקיים דיון ציבורי. "אנו כחברה צריכים להגדיר לעצמנו מחדש את גבולות הפרטיות, גם באמצעות חקיקה, אך לא למהר מדי לחקיקה, מאחר שהיא כלי אגרסיבי וחד, ויש בה משהו שלא תמיד רואה את הגוונים הקיימים במציאות". הוא מבקש להזכיר לנו שבסך הכול, בתפיסה הכללית, רשת האינטרנט היא בשורה חיובית המביאה אלינו מרחבי תקשורת, ביטוי והעצמה אישית. עם זאת, זה מדיום שנוצרת סביבו גם פניקה חברתית. "אנחנו שומעים ד"ר בלכר-פריגת: בכל מיני מקומות על תכניות מעקב דיגיטליות כאלה ואחרות, אפליקציות שמותקנות בטלפון הנייד של הילד, וברגע שהילד יוצא מהמסלול הרגיל שלו, מופעלת מצלמה אצל ההורים, ודברים דומים אחרים. ממש כמו אזיק אלקטרוני המוצמד לאסירים. בהתחשב בדברים אלו, מעניין לנהל את הדיון

כך כדי לעשות זאת. הוא משווה את המצב בארץ למצב בארצות הברית, שם החוק אוסר על ספקים לאסוף מידע בלי אישור 13 על קטינים מתחת לגיל הוריהם. התוצאה - יש בהם שהפסיקו לאסוף מידע כזה. אם כן, נראה שחקיקה יכולה להביא לידי תוצאות רצויות. נותני השירותים מצייתים לחוק יותר משנוטים לחשוב. מציין כי בשנים האחרונות עו"ד אשכנזי נעשו ניסיונות להסדיר את הדברים באופן ברור יותר. נושאים אלה קיבלו תאוצה גדולה בגלל הרשתות החברתיות והטלפונים החכמים. מול הניסיון להגביל את איסוף המידע על קטינים ניצבת טענה שלכאורה הבעיה קטנה בהרבה משחושבים, כיוון שילדים למעשה אוהבים לשתף במידע, והמשפט אינו צריך להתערב. יש גם קשיים מסוגים שונים המעכבים את התקדמות החקיקה. ייתכן כי הסיבות למצב נובעות מכך שטרם חווינו משבר שידגים את גודל הסכנות שבתופעה. כמו כן, פעמים רבות נראה שמי שנפגעים מהחשיפה אינם ממהרים להתלונן, בין מחמת הבושה ובין מחמת המבוכה, ומצב זה אינו חושף די הצורך את נזקיה של החשיפה. כמובן, מנגנוני החוק המוצעים לא יספקו פתרון מלא ומספק, בוודאי נוכח תופעה חברתית כה נרחבת. ובשאלה כמה חמורה הבעיה, זה אינו רק דיון אידיאולוגי בעד או נגד פרטיות, אלא גם דיון פסיכולוגי- כלכלי באופן קבלת החלטות של אנשים. תפקיד ההורים: תקשורת פתוחה, דוגמה אישית ופיקוח מעלה הצעה מעניינת עו"ד אשכנזי במסגרת ההתמודדות: לערב את בני הנוער ולנהל אתם שיח. הוא מציע גם לקיים חינוך של נוער למען נוער, מאחר שיש הבדל בין דיאלוג של מורה-תלמיד לבין זה שמתקיים בין בני אותה קבוצת גיל.

הפרסום עצמו הפך ניר קיפניס: להיות ערך.

המציאות מראה שהורים של הסכנה גובר. רבים מפרים את הפרטיות של ילדיהם גם במקרים שאין בהם חשש לסכנה. פעם רווחו תפיסות חברתיות של שמירה על פרטיות, גם של ילדים. וכך, למשל, לא היינו מעלים על דעתנו לקרוא יומן של ילדינו או להאזין לשיחה שלהם, מבחינת השיח החברתי לפחות. זה לא היה מקובל. היום הורים מוכנים לעקוב אחר ילדיהם בצורה נרחבת, לפעמים אפילו ברגל גסה". מציע לנו להתבונן ד"ר קוזלובסקי בהתנהלותנו מול הילדים ולהביא בחשבון את המשתנה של גיל הילד. בגילים הצעירים יותר, אולי, נפקח ונשמור. זה מתאים ליכולות הילדים, שהן מוגבלות ולפעמים לא בשלות. בגיל בוגר יותר,

8