מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 8

קשר מיני בין הילד הכי מקובל בשכבה לילדה הכי פחות מקובלת, זה לא עניינם. ייתכן שבשנים האחרונות הנושא של ניצול מיני עלה למודעות סביב כל מיני פרשיות, אבל אנחנו עדיין רואים מבוגרים ששואלים את השאלה "למה הנפגעות לא מספרות". כך שאם להם לא ברורה ההבחנה בין מותר לאסור, בין מוסרי ללא מוסרי, אי-אפשר לצפות שהיא תהיה ברורה לילדים. ובחזרה לעניין ההפרדה. מדובר בצומת נפיץ מאוד. בית הספר צריך להשקיע הרבה מאוד כדי שאפשר יהיה להחזיק בשני הקצוות גם יחד: הן בניסיון שלא להאשים ולא לתייג את מי שנטען כלפיו שפגע כל עוד לא הוכחה אשמתו והן

בניסיון להתייחס בכבוד למדווח על פגיעה כאילו נפגע באמת, להגן עליו ולשמור עליו. כשבית הספר לא קובע אם הייתה פגיעה אם לאו, אבל כן מחליט להוציא את התלמיד החשוד מבית הספר, על מה מבוססת ההחלטה להוציא תלמיד מהמסגרת הלימודית ומה המשמעות שלה בפועל? : אחד הדברים הקשים לצוות סגל המקצועי המטפל הוא הרצון של הצוות לדעת מה קרה. הנוהל שלנו מחייב הקמה של ועדה בין-מקצועית שתחליט מה לעשות. הוועדה מקבלת החלטה פדגוגית, ולכן עליה להוציא מהדיון את השאלה:

התוכלי לתאר מה קורה בשטח, בכמה מקרים מדובר? : אנחנו לא אוספים מידע על מספר סגל 65 המקרים. אנחנו יחידת מטה. יש לנו אנשי מקצוע הנותנים הדרכה וליווי לאנשי המקצוע בבתי הספר. בפעם האחרונה שאספנו נתונים על מספר הפניות לשם פניות 1,300- התייעצות מצאנו שהיו כ ). מדובר בפניות בכל נושא 2013( בשנה הקשור למיניות, לא רק פגיעות מיניות, אבל יש הרבה מאוד פגיעות בכל הטווח - הטרדה מינית, אלימות מינית, ניצול מיני. אנחנו רוצים לעבוד במעין משולש: צלע אחת תעסוק במדיניות, חוזרי מנכ"ל על התכנים שצריך ללמד במערכת החינוך; הצלע השנייה בבקרה, סקר שנתי בקרב כל היועצות החינוכיות, כדי לדעת באילו תכנים עוסקים וכמה פניות הגיעו אלינו להתייעצות; הצלע השלישית והחשובה ביותר היא ייעוץ וליוויי. חשוב שלאנשי המקצוע בבית הספר תהיה מעין יד מכוונת, מישהו שיוכלו להתייעץ אתו בעניינים רגישים. כדי לקדם פניות של תלמידים לצוות בית הספר וזיהוי של פגיעה חשוב ליצור אקלים שבו התלמיד מרגיש שלמורה אכפת ממנו, יש לו מקום בבית הספר. כמו כן יש להגביר את היכולת של מורים לשאול שאלות, ולהציף מקרים של פגיעה בבית הספר. במאמר מוסגר אומר שהדברים לא מנותקים מתהליכים חברתיים. דוגמה לכך היא שבשנים האחרונות יש עלייה ההתבגרות במעשים של ניצול קבוצתי. היום, מבחינת הסוציאליזציה המינית שעוברים הילדים, לא דומה בשום צורה לדרך שבה גדלו ההורים והמחנכים. יש לנו כל מיני פנטזיות, למשל שהילדים מבינים מהי הסכמה ומהם יחסים הדדיים, בשעה שאנחנו עצמנו חסרי ביטחון . פעמים רבות הבעייתיות בסוגיות כאלה של מעשים כאלה, כמו ניצול קבוצתי, לא נובעת ממידת החוקיות שלהם, אלא מהמוסריות שלהם. סוגיית הניצול היא אחת הסוגיות שבה נראה בבירור שלילדים היא ברורה פחות. בשנים האחרונות אנחנו שומעים יותר ויותר על ילדים שאומרים שלו היו עדים לפגיעה או לאונס, היו מיד באים ומספרים, אבל כשהם יודעים שיש

שינויים בתפיסה ובידע על קטינים פוגעים מינית עד שנות התשעים התבססו החשיבה, הידע ואף המדיניות שננקטה כלפי קטינים פוגעים מינית על מה שהיה ידוע אז על מבוגרים פוגעים מינית. משנות התשעים ואילך החל להצטבר ידע מחקרי ששינה את החשיבה בתחום. ממחקרים שונים התברר כי מתבגרים הפוגעים מינית דומים יותר למתבגרים עם בעיית התנהגות כוללת ולא למבוגרים עם סטייה מינית. לעתים קרובות התנהגות מינית בעייתית היא ביטוי לבעיית התנהגות רחבה יותר של המתבגר וגורמי הסיכון לפגיעה מינית ולפגיעה לא מינית נוטים להיות חופפים. כמו כן שיעור גבוה מאוד של מתבגרים הפוגעים מינית פוגעים גם פגיעות לא מיניות. גישות עדכניות מדגישות כי אין פרופיל אחיד של מתבגרים פוגעים מינית, וכי בעצם מדובר בקבוצה הטרוגנית מאוד של מאפיינים אישיים, משפחתיים, סוציו-אקונומיים, בריאות נפשית והיסטוריה של התעללות. בעשור האחרון גם התברר כי החשש שמתבגר הפוגע מינית עתיד להיות פדופיל או תוקף בבגרותו הוא שגוי. חוקים שנחקקו על רקע חשש זה לא הביאו תועלת, היות ומתבגרים אלה נותרו בשולי החברה מאחר שנוצרה סטיגמה לגביהם. בפועל, מרביתם לא חזרו לפגוע מינית, בייחוד שנה ומטה עם התנהגות מינית לא 12 . הבדל נוסף נוגע לילדים בני 2 כשקיבלו טיפול מותאמת, להם מאפיינים שונים מאשר למתבגרים או למבוגרים הסובלים מבעיה זהה. התנהגות מינית אצל ילדים נובעת מתפיסה ומפירוש מציאות שונה מזה של מבוגרים, ומאפיינים המתאימים למבוגרים או למתבגרים, כגון היעדר אמפתיה לקורבן או דפוסים של התנהגויות מפתות, גם הן לא רלבנטיות ושונות מהותית אצל ילדים. משחק מיני טיפוסי אצל ילדים הוא חקרני מטבעו, ספונטני ונעשה בהסכמה. ילדים עם בעיות בהתנהגות המינית יוזמים התנהגויות שאינן תואמות 3 את השלב ההתפתחותי שלהם ויש להן פוטנציאל להזיק לילד עצמו או לאחרים. פרופ' אירית הרשקוביץ, אוניברסיטת חיפה, "עברייני מין קטינים: סקירה מדעית עדכנית", הוצג 2 .27.9.2011 , בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת טוני קוונה ג'ונסון, פסדינה, קליפורניה (התשס"א). הבנת התנהגויות מיניות של ילדים. בתוך: 3 .)30–20 ' (עמ קטינים פוגעים מינית: אסופת מאמרים ותיאורי מקרה שוש צימרמן (עורכת). ירושלים: משרד החינוך, מתוך .)2015 (אוחזר בינואר http://retro.education.gov.il/shefi/KtinimPogiemMinit.pdf

29