מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 9

שלנו בעבודה עם המשפחות, להראות את הצד הטיפולי של התלונה. האם אתה רואה הבדל בין פניות של בנים לפניות של בנות? הנתונים המחקריים מראים שהפניות מתחלקות שווה בשווה בין הבנים והבנות. עם זאת ראוי לציין שכאשר מדובר בילדה או בנערה העניין רגיש מאוד באוכלוסייה הערבית, כי פעמים רבות זה מתחבר לכבוד המשפחה בתודעה המשפחתית והציבורית. פחות רוצים לדבר על זה ויש יותר נכונות לפתור את הבעיות והסכסוכים בתוך החברה. כמו כן, עם בן שנפגע "נוח" יותר להורים לעבוד, כי לא ייווצר תיוג והמקרה לא ממש יפגע בעתידו של הבן. כאשר מדובר בבת שנפגעה, זה עלול להוביל לתיוג הנערה והמשפחה וייתכן שתהיה פגיעה נוספת - בנישואין בעתיד. עם זאת, חווינו מקרים שבהם ההורים בכל זאת באים לטיפול ותומכים בבת. ככלל, בשנים האחרונות יש שיפור ומודעות רבה יותר לפגיעה ולחשיבות הטיפול. ללא ספק יש שינוי בכל המגזר הערבי. את השינוי ההולך ונרקם בחברה הערבית אפשר לראות בעוד מרכז טיפולי שהוקם לפני כחמש שנים - מרכז "כרם" שפועל 13– גם הוא בנצרת. מרכז זה הוא אחד מ מרכזים ברחבי הארץ המעניקים טיפול לילדים שנפגעו מינית, והוא היחיד שמעניק טיפול רגיש תרבות לאוכלוסייה הערבית. לוקחים את התכנים הביתה - שיחה , מנהלת 3 עם פאתינה בשארה מרכז "כרם" לטיפול בילדים נפגעי תקיפה מינית, נצרת עברתי הכשרה בתחום של טיפול בפגיעות מיניות מטעם אשלים והשתלמויות שונות . מספרת פאתינה בתחום הטיפול בילדים, כמו כן, בעקבות הצורך העז מהשטח יזמתי יחד עם מכון חרוב הכשרת מטפלים

המייצגת את המשטרה, נוצרה תפיסה מחודשת של המרכז כמקום חיובי, עד כדי כך שהמשפחות רוצות לשוב ולקבל את שירותיו. למרות כל הקושי של בני המשפחות בהתמודדות עם הפגיעה, הם יוצאים עם חוויה של הכלה, תמיכה, הכוונה וקבלת מענה נגיש וזמין. כל אלה בונים חוויה טובה, וכבר רואים שמתחיל להיווצר אמון בין המרכז לקהילה. עם זאת, מדובר בתהליך שאורך זמן. במה בא לידי ביטוי השירות רגיש התרבות שאתם מעניקים לאוכלוסייה הערבית? האוכלוסייה הערבית בדרך כלל חשדנית, וישבה רגישותמיוחדת בכל הנוגע לפגיעות מיניות - בתוך המשפחה או מחוצה לה. ההבדל בין האוכלוסייה הערבית ליהודית היא חשדנותה של הראשונה כלפי שירותים חדשים בקהילה. להערכתי, בקרב האוכלוסייה היהודית יותר אנשים פונים לעזרה כי על–פי תפיסתם המשטרה היא גוף שיכול לעמוד לצדם. המשטרה תעצור את הפוגע והוא ייענש על מעשיו. לעומת זאת, באוכלוסייה הערבית ישנה רתיעה מהמשטרה, כפי שכבר ציינתי, ויש רגישות מיוחדת כאשר מוגשת תלונה נגד מישהו מוכר, מהשכונה או מהמשפחה המורחבת. כך היה במקרה של ילד שנפגע מינית והופנה אלינו על–ידי בית הספר. התברר שהפוגע הוא שכן שלו וידיד של אביו. חשוב להבין כי יש משפחות באוכלוסייה הערבית שעבורן גם זר נתפס כקרוב משפחה, ולכן יש הסתייגות רבה מהתקדמות בתהליך החקירה והתלונה. יש חשש מחשיפת הפגיעה וממה שיגידו האנשים בסביבה. ההורים אומרים לעצמם: הילד נפגע, אז נפגע, אנו נשמור על אווירה טובה בשכונה ובקרבת מקום ומקסימום ניקח אותו לטיפול. בעיניהם התלונה במשטרה יכולה להזיק יותר ואין לה משמעות טיפולית. זה אחד האתגרים

פאתינה בשארה

מהמגזר הערבי לטיפול בפגיעות מיניות. פאתינה מספרת עוד על הרקע להקמת לפני הקמת המרכז הייתה המרכז: מתכנסת ועדה מטעם מחלקת הרווחה, ואליה הופנו מקרים לטיפולם של עובדים עצמאים שהוכשרו לטיפול בפגיעות מיניות. אני עברתי את ההכשרה הזאת ולימים הפכתי ליו"ר הוועדה. כאשר מקרים 18– שימשתי ראש הוועדה היו כ בשנה שהופנו לדיון, ולאחר שהוקם מקרים שהופנו אלינו 42– המרכז היו כ בשנה. כלומר, אפשר לראות כי כאשר יש שירות הנותן מענה לצורך קיים ומוגדר, והשירות מקצועי ונגיש, האוכלוסייה נעזרת בו יותר. במסגרת מיזם 2010 המרכז הוקם בשנת משותף של המוסד לביטוח לאומי, קרן רש"י, משרד הרווחה ועיריית נצרת ושימש מרכז עירוני. בזמן ההוא עבדתי במחלקת הרווחה בעיר ובאתי להקים 2012 את המרכז ולנהל אותו. בשנת הפך המרכז להיות מרכז אזורי, ועמותת "יעדים לצפון" החלה להפעילו. כיום המרכז ממומן על–ידי משרד הרווחה, והוא מעניק שירותי טיפול לכל הילדים יישובים שונים 32– המתגוררים בנצרת וב באזור. יש למרכז בניהולי שתי שלוחות - אחת באום אל–פחם ואחת בכפר מנדא. מהם השירותים שהמרכז מעניק? אנחנו מטפלים בנפגעים מינית. הטיפול בדרך כלל מאושר לשנה: שש פגישות

פאתינה בשארה היא עובדת סוציאלית, מנהלת את מרכז "כרם". 3

30