מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 9

מהו האתגר העיקרי שאתם מתמודדים עמו? האתגר העיקרי הוא בניית האמון. אנשים מגיעים אלינו עם חוסר אמון, חשדנות והרבה לבטים סביב השאלה אם להיחשף או לא. לכן המרכז פועל במקום שלא ניתן לזהות אותו כמרכז טיפולי. כמו כן אנחנו מדריכים הורים סביב הפגיעה בילדם ובונים את האמון כחלק מתהליך טיפולי. בסיום הטיפול ההורים מודים לנו ורואים שאכן עזרנו לילד שלהם. לפעמים האימהות חוזרות אלינו ומספרות שגם הן נפגעו מינית בילדותן. תפקידנו להגן על הילדים, לא חשוב באיזה מחיר — שיחה עם ד"ר , מנהל מרכז חירום, 4 זיאד מסאלחה אעבלין כמרכזי החירום האחרים בישראל, מרכז החירום באעבלין שבצפון הארץ מיועד לקלוט ילדים שחוו התעללות מינית, פיזית, רגשית והזנחה קשה בתוך המשפחה. הייחוד שלו בכך שהוא המרכז היחיד בארץ שמיועד למגזר הערבי ולכן מגיעים אליו ילדים מכל הארץ. שנים הייתי 15 : במשך ד"ר זיאד מסאלחה ראש הצוות הטיפולי, וכיום אני מנהל את המרכז. הילדים באים אל המרכז בצו בית משפט, לתקופה קצובה שמטרתה בראש ובראשונה הגנה וגם אבחון וטיפול. מתקבלות החלטות בנוגע להמשך ההשמה של הילדים, והאפשרויות הן השמה חוץ– ביתית או החזרת הילדים לביתם ותכנון הטיפול במסגרת הקהילה. במרכז פועלות שתי יחידות — יחידה אינטרנית לילדים שכבר הוצאו מביתם והם שוהים במרכז, ויחידה אקסטרנית לילדים שנשארים בחיק משפחתם והטיפול במרכז נועד למנוע את הוצאתם מהבית. צוות המרכז הוא צוות רב מקצועי ורחב, ובו שניים עשר מדריכים, חמישה

בחודש - ארבע עם הילד ושתיים עם ההורים. אם המקרה מורכב יותר, תדירות הפגישות גבוהה יותר. כל טיפול מותאם לנפגע ולאופי הפגיעה, ואנחנו נותנים את הדעת על מורכבות הפגיעה ועל הפוגע. כיצד מופנים אליכם ילדים לטיפול? רוב הילדים מופנים דרך רשויות הרווחה, ובעבר היו גם כאלה שהגיעו באופן פרטי 2014 או דרך מערכת החינוך. באפריל הוחלט במשרד הרווחה שכל ילד שמקבל טיפול במרכז צריך להיות מוכר ברווחה במסגרת שירות ציבורי שהוא מקבל. מיהו צוות המרכז? במרכז יש ארבע מטפלות ומטפל אחד. כולם אנשי מקצועות טיפוליים בעלי הכשרה לטיפול בתחום של פגיעות : אנחנו פועלים פאתינה מוסיפה מיניות. במצב של מחסור בכוח אדם, כי גם אנשים שהוכשרו בתחום הזה לא תמיד רוצים לעבוד בו. זהו תחום שמלווה אותך לתוך החיים האישיים, אתה 'לוקח' את התכנים הביתה ודאגות רבות מלוות אותך. לא כל אחד יכול להתמודד עם זה. האם ישנם מאפיינים ייחודים לטיפול בפגיעות מיניות במגזר הערבי? מה שרואים במגזר היהודי מתקיים גם במגזר הערבי, אך בחומרה רבה יותר. כל הנושא של מיניות אינו מדובר כלל, על אחת כמה וכמה הדיבור על פגיעה מינית, שהוא קשה מאוד לא רק במגזר הערבי אלא בכל המגזרים. אין שיח משמעותי על מיניות בריאה לפני הטיפול בפתולוגיה, בבתי הספר ובמוסדות השונים. נדרש לנו זמן רב להיכנס למוסדות ולדבר על הנושאים הללו כי כולם אמרו לי: 'את מדברת על דברים שלא קורים במציאות. זה לא קורה'. יש פחד נורא שדבר כזה קיים וישנם חששות מההתמודדות עם הפגיעה ועם הילד שנפגע.

כיצד התמודדת עם הקושי ליצור שיח בתחום הזה? עשיתי וגם כיום עושים עבודה קהילתית רבה בתחום של מניעה ואיתור - עם מערכות החינוך, עם הורים ועם גורמים אחרים בקהילה. הבנתי שההכחשה נובעת מהחרדה להכיר בכך שהעולם הוא לא תמיד מקום בטוח, ולעתים אף מסוכן מאוד. העבודה הקהילתית מסייעת לשיים את הנושא - לתת שם לפגיעה, להכיר בה, לדבר עליה, לשאול את השאלות המתבקשות. אני רואה שבמשך השנים היכולת לדבר על הפגיעה ולהכיר בה הולכת ומשתפרת ואנו מתקדמים. זה מתבטא בעלייה במספר הפונים אלינו בכל שנה. האם את מוצאת הבדלים בין בנים לבנות המופנים למרכז או בין פגיעות בתוך המשפחה לפגיעות מחוץ למשפחה? בזמן הקמת המרכז הופנו יותר בנים מבנות, ולא היו לנו כלל פניות בתחום של פגיעות בתוך המשפחה. כיום אין הבדל כמעט בין מספר הבנים למספר הבנות, והפגיעות שמופנות אלינו לטיפול מגוונות. למה קשור השינוי הזה, להערכתך? אני חושבת שזה קשור לעבודה הקהילתית שעשינו. כשאת בשטח ורואים אותך, מאמינים בך יותר ומשתפים פעולה בטיפול. כשמרגישים שאת עושה את העבודה במקצועיות וברגישות - מפנים יותר ילדים לטיפול. בעבר העדיפה המשפחה להתמודד לבד, וכיום יש יותר אמון בנו ובשירות שאנו נותנים. היום המשפחות מרימות טלפון ומתייעצות אתנו בנושאים רבים שלאו דווקא קשורים לפגיעה מינית. הזמינות והנגישות שלנו קידמה אותנו מאוד כמרכז ואת הנכונות להפנות אלינו ילדים לטיפול. מצב זה סייע להפחית את המתח והחרדה של משפחות הנפגעים, והוא מסייע לעובדים הסוציאליים ולמשפחות להגיע אלינו.

ד"ר זיאד מסאלחה הוא פסיכולוג וקרימינולוג, מנהל את מרכז החירום באעבלין. 4

31