מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 9

יכולים להסתפק רק בידע; הם צריכים כל הזמן לשאול את עצמם מה הדעות שלהם על הקבוצה". היא מוסיפה: "מדובר למעשה בתהליך למידה דינמי הנמשך לאורך כל החיים המקצועיים שלנו - כל מפגש בין תרבותי חדש דורש רכישה של ידע חדש ופיתוח מיומנויות ספציפיות לעבודה בעקבות הידע שרכשנו, אבל לצד אלו - גם מודעות עצמית לרגשות שמתעוררים בנו מול האוכלוסייה".

מירסקי מקדמת בהקשר זה פרויקט יוצא דופן במימון האיחוד האירופי: "השנה ובשנה שעברה אני וכמה מעמיתיי היינו שותפים בפרויקט משותף לעוד מדינות, ובהן גרמניה, אירלנד ורוסיה, שעסק בעבודה עם ילדים ובני נוער בדגש רב– תרבותי. במסגרת אחד הקורסים בבית הספר לעבודה סוציאלית קראנו בכיתה סיפורי חיים של בני מיעוטים ופליטים, והמפגש עם הנרטיבים של אנשים שונים

ד"ר מרים צבעוני

לקורס העוסק בחברה רב–תרבותית. ברגע שהשתמשנו בביטוי ‘חברה' יכולנו להתייחס לא רק לצרכים המשתנים של העולים, שמרגישים זרות ושונות גם לאחר שהם מפסיקים להיות עולים, אלא גם לתתי–קבוצות אחרות של דת, מגדר, העדפה מינית ועוד, החיות בחברה כמיעוט. זה הכניס לשיח נושאים כגון פוליטיקה ויחסי כוחות בתוך החברה, הבניות חברתיות סטראוטיפים ועוד". מציגה את הזווית צבעוני ד"ר מרים המיוחדת שלה: "בבית הספר לעבודה סוציאלית בבר–אילן הדגשנו לאורך כל השנים את המפגש עם שונות ורב– תרבותיות כתופעה כוללת שחוצה את החברה ורלוונטית למפגש עם כל מטופל - מהגרים, חרדים, חילוניים, ילדים ומבוגרים. דברים אלו באו לידי ביטוי גם בקורסים שלימדתי וגם בהכשרה המעשית של הסטודנטים ובדוחות שהביאו לכיתות. ברגע שסטודנטים נחשפים לנושא הם מתחילים ‘לראות' אותו, וכך מתקיים דיאלוג בין הקורס שאני מלמדת ובין קורסים אחרים שעוסקים בטיפול - גם אם רב–תרבותיות היא לא הנושא המוצהר שלהם". האם אפשר ללמד את הנושא בלי לחבר אותו לחוויה האישית של הסטודנטים? "בקורסים שלי אני מדגישה מירסקי: מאוד את המפגש האישי של הסטודנטים עם הנושא. במהלך הקורס כולם מגלים שהם מהגרים, אם לא הם - הוריהם ואם לא ההורים - הסבים. הסטודנטים לומדים דרך חקירת ההיסטוריה שלהם כיצד ההיסטוריה של המטופל מעצבת את תפיסת המציאות שלו ושצריך לשאול על ההיסטוריה הזאת גם במקומות כמו מרכז חירום לילדים".

צילום: גלריית התמונות של אתר אוניברסיטת בר אילן

ברגע שהסטודנטים נחשפים לנושא הם מתחילים 'לראות' אותו.

אומרת: "מדובר בתהליך קורין לנגר שקורה בכל מפגש עם שונה, לכן לא נכון ללמד שונות של קבוצה מסוימת - עולים, ערבים, דתיים וכדומה - כי אז יש סכנה לסטיגמטיזציה של אותה קבוצה כשונה דווקא מתוך הרצון לתת לה מקום ייחודי. לכן נכון ללמד את התהליך הכללי שקורה במפגש עם שונות". "הרבה חומר תאורטי נכתב צבעוני: בנושא של רב–תרבותיות, אבל אני תמיד פותחת בבקשה שהסטודנטים יסתכלו לתוכם פנימה, יחשבו על חוויה שבה הרגישו כי תויגו על–ידי החברה לטוב או לרע ויחשבו מה הרגישו. רק לאחר שהסטודנטים מתנסים במפגש התוך–

מאִתנו היה מרגש מאוד. במסגרת קורס אחר לימדנו עבודה עם ילדים מקבוצות רב–תרבותיות מגוונות". מירסקי מוסיפה שהחלק המרתק ביותר היה שיחת וידיאו בין הסטודנטים הישראלים לסטודנטים האחרים בפרויקט, שיחה שהייתה בה הזדמנות לנהל דיון משותף בין סטודנטים מתרבויות שונות על איך נכון ללמד מפגש עם רב–תרבותיות". "התפיסה הבסיסית שלי היא קורין לנגר: של משולש שקודקוד אחד שלו כולל ידע על האחר, קודקוד אחר כולל מיומנויות מיוחדות לעבודה עם האחר והקודקוד השלישי הוא מודעות עצמית. סטודנטים שעובדים עם אנשים שונים מהם אינם

9