חרוב מהשטח - גיליון מספר 1 - מרץ 2023

יואב אפלבאום שנות עבודה בתחום רווחת ילדים ונוער 50 , יליד הקריות 71 בן שנים 48 נשוי לדורית , גם הם בתחום 4- אב ל נכדים 6- סב ל דרכו בהדרכה החלה כנער בתנועת מחנות העולים שנים עבד וניהל את כפר הנוער רמת הדסה לצד 23 השנים האחרונות ניהל את "אהבה" 25- תפקידים נוספים ב

הייתי מפקח טוב מאוד אבל מתוסכל... חיפשתי קשר עם הילדים

מאיפה התחילו המשפחתונים כדרך טיפול?

מאיפה הכול התחיל?

"אהבה" נוסדה בגרמניה כדי לקלוט ילדים יהודים ממשפחות מצוקה בברלין. הם ברחו לארץ לפני המלחמה ועם קום המדינה קלטו ילדים מהעלייה החדשה. השנה שנה בישראל. 75 שנות פעילות, מתוכן 100 חגגנו כשהוחלט לשפץ את המקום, המנהלת דאז עפרה מאירסון גייסה כספים והציעה שעם שינוי התשתית המבנית כדאי לשנות את התשתית החינוכית הטיפולית. היא החליפה "קבוצות קונבנציונליות" במשפחתונים, בהתחלה בהתנגדות מלאה של משרד הרווחה והאקדמיה ובהמשך עם הצלחה שהביאה להעתקת המודל. זהו בית גדול לעילא ולעילא ולידו דירה קטנה של המשפחה המגדלת. הוכחנו שהשרידות של צוות ההדרכה, קרי ההורים במשפחתון (שקראנו להם מדריכים כדי להשאיר מקום להורים הביולוגיים) היא גבוהה מהממוצע. ילדים בקבוצה, זוג הורים וילדיהם 13־ ב"אהבה" כ הפרטיים. האם באמת יש שם אהבה? המסר העיקרי בקבלת זוגות הוא שבאים לעבודה כי ילדים חשובים לנו וזהו מעשה ציוני. לא תוכל להצליח אם אתה לא אוהב ילדים, ויותר מכך, מצופה ממך לראות בכל ילד את הילד הביולוגי שלך וכמו עם ילד משלך גם איתם יש עליות וירידות. אם אתה לא מבין שאתה נכנס למערכת לסיפוק הצורך באהבה, נתינת אהבה וקבלת אהבה, אתה והילד תשלמו מחיר כבד. תמיד הקפדנו לקבל משפחות שיש להן כבר ניסיון בהורות, אבל כיום קשה לגייס עובדים.

הכול התחיל כשהשתחררתי מהצבא, חיפשתי עבודה ויום אחד אימא שלי הראתה לי מודעה קטנה בעיתון: "דרוש מדריך בפנימייה ברמת הדסה בקרית טבעון". הדרכתי שם שנה ושלחו אותי ללמוד עבודה סוציאלית. כשחזרתי ניהלתי את הפנימייה. עבדתי כעובד סוציאלי ובהמשך הציעו לי לעבור למטה בתל אביב. בשנה הראשונה חילקתי את זמני בין רמת הדסה למטה. הייתי מפקח הפנימיות באזור הצפון וגם רכז צוות המרכזייה החינוכית הארצית במשך שלוש שנים. הוכחתי לעצמי ולאחרים שאני "רמבו" – יודע לבצע תפקידים גדולים בהיררכיה. הייתי מפקח טוב מאוד אבל מתוסכל. שלוש שנים ליוויתי אנשים ומנהלים בשטח וייעצתי להם מה כדאי לעשות ואיך לפתור בעיות. חיפשתי קשר עם ילדים. עמותת ילדים בסיכוי (אז, המועצה לילד החוסה) הציעו לי להצטרף למרכזייה החינוכית שלהם. במשך עשר שנים עבדתי בתקופת הקיץ לחיזוק הקשר בין אימהות לילדים צעירים שלא גרים בבית רוב השנה, אלא בתנאי פנימייה. בהמשך פיתחנו את התוכנית גם עבור אבות. סיימתי את התקופה הזאת בשל מאוד בכל הנוגע לקשר בין ההורים לילדיהם. הבנתי שאי אפשר בלי זה. ההורה, חלש ככל שיהיה, הוא דמות דומיננטית עבור הילד, לטוב או לרע. בינתיים התפנתה בפנימיית "אהבה" משרת המנהל המבוקשת של עפרה מאירסון, (אשתו של רפול), קיבלתי שנה. 25 אותה ונשארתי כשהגעתי ל"אהבה" השתדלתי להטמיע מהי "אהבה". הופתעתי מהיעדרות ההורים הביולוגיים, ואחד הפרויקטים הראשונים שלי היה חיזוק הקשר בין ההורים הביולוגיים לצוותים ולילדים.

9 חרוב מהשטח