חרוב מהשטח - גיליון מספר 3 - ינואר 2024

זה מאתגר ובכל שנה צריך לבחור בכך מחדש, להתבונן פנימה ולוודא שיש בך את היכולת להעניק. בדרך אנחנו מגלים בעצמנו כוחות ורואה כמה אנחנו גדלים עם הזמן.

חודשיים לפני אירועי אוקטובר עברו רינת ובעלה לנהל את משפחתון סעד, אחרי שניהלו במשך שלוש שנים משפחתון בכפר באשקלון. "עברנו לסעד כיוון שהתחברנו לחינוך, לחברה ובעיקר לסגנון החיים בקיבוץ. המשפחתון בסעד הוא כמו כל בית בקיבוץ. כאן הילדים מרגישים יותר בית ואפשר לתת מענה הרבה יותר נכון לחינוך של כל ילד, במקום להיצמד למה שנכון לכפר שלם. סעד היה המקום הנכון מבחינת החינוך שלנו וגם כאנשים דתיים". . הם 5 , ולהם ילדה בת 29 , נשואה לצבי, בן 26 רינת בת מתחילים שנה רביעית כהורי משפחתון ורואים בעבודתם שליחות. "אני לא מרגישה בעבודה, אנחנו אוהבים מאוד את מה שאנחנו עושים. חיפשנו איך לדייק לעצמנו ולמשפחה את השליחות שלנו בשביל שנוכל להמשיך עוד שנים, אנחנו אוהבים את הילדים, את האתגרים ומאמינים בעבודה שאנחנו עושים. אנחנו נהנים לעבוד ולחנך ביחד ולומדים זה מזו". אחרי שסיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה רציתי הפסקה לפני התואר השני, ובעלי בדיוק השתחרר משירות קבע. זו הייתה החלטה של "עכשיו או לעולם לא" ובחרנו לקפוץ למים. תמיד חיפשנו איך להכניס את החינוך הביתה וכך לממש את שליחותנו כזוג. רצינו מאוד לעבוד עם ילדים ולהעניק בית, נכנסנו לזה בלי לדעת לכמה זמן. זה מאתגר ובכל שנה צריך לבחור בכך מחדש, להתבונן פנימה ולוודא שיש בך את היכולת להעניק. בדרך אנחנו מגלים בעצמנו כוחות ורואה כמה אנחנו גדלים עם הזמן. בהתחלה לא האמנתי שנמשיך לשנה רביעית, גם לא האמנתי שאצליח לקבל על עצמי את האחריות הרבה לנהל ולקבל החלטות במשפחתון עצמאי. המעבר לקיבוץ התאים לאורח החיים שלנו ונעשה גם בשביל הבת שלנו. היא הגיעה לכפר בגיל שנתיים ונהנית מתשומת הלב. היא אומנם חולקת את אבא ואימא עם עוד ילדים ונחשפת לדברים ייחודיים למצב, אבל היא גדלה עם הרבה אחים, בבית שתמיד שמח ומלא חיים. מה הוביל אתכם להיות הורי משפחתון?

הילדים אוהבים אותה והיא מתייחסת אליהם כאחים גדולים. היא יכולה להגיד "אחותי חיילת" כשהיא מתייחסת לבוגרים שהתגייסו. בקיבוץ יש לה יותר חיי חברה, גם מחוץ למשפחתון, עם ילדים בגילה.

ספרי לי קצת על המשפחתון:

.17 והגדולות בנות 10 ילדים, הקטן בן 11 במשפחתון יש לנו זוג אחיות ויש ילד ללא עורף משפחתי, כך שאני בקשר עם תשע משפחות בסך הכול. רובם מהאזור, כך שמתאפשר שיתוף פעולה עם הבית. ההורים ממש מעורים, מגיעים הרבה. אני בקשר קרוב מאוד עם ההורים, זו חבורת הורים שמתעניינת, מגויסת ורוצה מאוד להשתתף. למרות שאנחנו חדשים למשפחתון הילדים ואנחנו בקשר קרוב מאוד, למשל בחופשת אוגוסט כולם קפצו לבקר. כשהגעתי לשדרות, הילדים באו לפגוש אותי. חלק מההורים מקבל הכוונה, הטיפול בעיקרו נעשה דרך הרווחה. עם כל המורכבות של החיים שלהם, הם מנסים. זה משמעותי, הרי לא באנו לתפוס את מקומם, אלא כדי להטיב את הקשר בין הילד והמשפחה שלו. הקיבוץ עוטף אותנו, והילדים מרגישים שהם חשובים לו. הם לומדים בבית ספר עם ילדי הקיבוץ, בתנועות הנוער ובחינוך החברתי. לכל ילד יש בקיבוץ משפחה מארחת שהוא מגיע אליה לסעודת שבת. בהרבה מקרים זה זולג מעבר ונעשה ממש עוגן, הם מרגישים שיש בקיבוץ מי שאכפת לו ודואג להם, ממש כמו עוד בית. לפעמים המשפחתון רועש אחרי הצוהריים, ומי שצריך שקט ילך למשפחה המארחת לראות טלוויזיה. לכל ילד יש בקיבוץ משפחה מארחת שהוא מגיע אליה לסעודת שבת. בהרבה מקרים זה זולג מעבר ונעשה ממש עוגן, הם מרגישים שיש בקיבוץ מי שאכפת לו ודואג להם, ממש כמו עוד בית.

29 חרוב מהשטח