חרוב מהשטח - גיליון מספר 3 - ינואר 2024

אני מחזיקה את הילדים לבד במקביל לבת שלי. שלא כמו במשפחתון, אני לא רואה אותם כל היום וקשה מאוד לעקוב ולהשגיח. אני חייבת להיות קשובה ליכולת שלי, כי כדי שלא אתפרק ואז כל מה שניסינו לבנות יתפרק. אחרי שבועיים וחצי אני חוזרת לעצמי ומוצאת את הכוחות להחזיק את העסק הזה לבד. זה מחייב אותי להיות במיטבי. גם בעלי עובר ימים קשים, בשבוע הראשון הוא היה בבארי וראה זוועות. ההתמודדות עם כל זה במקביל, בכל החזיתות מורכבת.

איך התארגנתם במלון?

צילום: איתן הימן | סעד

בהתחלה עסקנו ביצירת גבולות ברורים, איך מתנהגים ומה עושים, ובהדרגה התפננו לעסוק בשגרה. בד בבד התחלנו לבנות מערך למידה. הילדים יוצאים בהסעה כל בוקר. אחרי הצוהריים הם בפעילויות. זה סוג של גיבושון עם הקיבוץ, הם מתחברים לילדים ולקהילה והופכים לחלק ממנה. הילדים רוצים לעזור, הם למשל משחקים עם הילדים הקטנים, עושים בייביסיטר, עוזרים כל בוקר להכין כריכים לילדי הגן. הבנות הבוגרות עזרו בסידור תרומות שמגיעות, הבנים מסדרים את המשחקייה בסוף היום. הם גם עובדים עם אנשי המלון בפינוי צלחות וניקוי השולחנות. אילו תגובות לאירועי שבעה באוקטובר את מזהה אצל הילדים? ילדים מגיבים בכל מיני דרכים ולא כולם מראים מה עובר עליהם. חלק משתולל וחלק דורש תשומת לב וחלק פתאום מחפש לתרום. מי שהתקשו להירדם בלילה, נפגשו עם פסיכולוגית ויש שיפור. אני רואה שהילדים מבינים שבמלון אי אפשר להכיל התנהגויות כמו במשפחתון. הם רוצים להישאר פה ומתנהגים בהתאם. שוחחנו בנושא והם הבינו שהתקופה מורכבת ושכל אחד צריך לדרוש מעצמו קצת יותר ולהתגייס. אני חושבת שלכולם הוקל מאוד כשהגיעו לפה.

איזו תמיכה את מקבלת הרחק מהכול?

מל"י דואגים לכל מה שאנחנו צריכים. הם דאגו לעוד מדריך שיעבוד איתי. יש עם מי להתייעץ בתכני היומיום על מה חשוב ומה פחות. אני מרגישה עטופה מהבחינה הזו. אני זוכה לתמיכה מאנשי הקיבוץ, מהמערך הפסיכולוגי, וגם מנציגת הרווחה שנמצאת במקום.

מה התוכניות קדימה?

אנחנו כאן בים המלח, עוברים את זה עם הקיבוץ, חושבים איך יראה פה היומיום. הכנסנו סדר ומפנימים שצריך להתרגל למקום, לפרוק את המזוודה לארון. הילדים יוצאים בבוקר לבית ספר, יסדנו ארוחת ערב משותפת ושעת כיבוי אורות בחדרים. חוויית "הביחד" משמעותית מאוד, הקהילה חזקה ויש פה הרבה עשייה ותוכן. רבים מאנשי הקיבוץ הסבו תפקיד לפי צורכי המקום ואנחנו חלק מזה.

אנחנו כאן בים המלח, עוברים את זה עם הקיבוץ, חושבים איך יראה פה היומיום. הכנסנו סדר ומפנימים שצריך להתרגל למקום, לפרוק את המזוודה לארון

31 חרוב מהשטח