דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

בקצבה... לא בחרתי במחלה הזאת. פגיעה מינית זה הדבר האחרון, אפילו לא האחרון שהייתי לוקחת". "קצבת נכות איננה מספיקה לקיום. הסימפטומים שלי לא מאפשרים לעבוד, ואני תלויה רק בקצבה. היו זמנים שלא היה לי מה לאכול ופניתי לעמותות לחלוקת מזון". "קצבה לא באמת מאפשרת לחיות. אני מקבלת ש"ח, אני לא באמת יכולה לחיות 3,321 קצבה של ממנה. אני גרה במקום שאינו ראוי למגורים, ש"ח לחודש. ראוי הוא לא". 1,300 בתשלום של

"אין במערכת שום הבנה (או שמא מוטיבציה להבין) שבקרב רוב הנפגעות קיים פער עצום בין הנראות החיצונית לבין החורבן שמתרחש בפנים. מי שגדלה בתוך השבר ונאלצת מגיל צעיר ללמוד לחייך בתוך שדה הקרב שלה, להסתיר את עומק הפצע, להעמיד פנים שהכול בסדר – ממשיכה ברוב המקרים את הדפוס הזה גם בבגרותה. הדיסוציאציה גם היא מרכיב מרכזי בדינמיקה הזו. המומחיות שלנו, שנכפתה עלינו על ידי שנים של סביבה שסירבה להכיר באסוננו ואף הענישה על סימני מצוקה, היא להיראות 'בסדר'. לא ייתכן שנפגעת שמגיעה לוועדה כשהיא לא נראית מוזנחת, ואפילו – שומו שמיים – העזה להתאפר, תשמע מהפסיכיאטר שהיא 'לא נראית כל כך מסכנה', או שהיא 'נראית כאילו היא הולכת לאירוע', או שיגערו בה שחייכה בנימוס בדלת כשאמרה שלום, וזה סימן שלא כל כך רע לה. כל אלה דוגמאות של מקרים שקרו לי ולחברות שהן נפגעות, והן באמת רק פירור, ואפילו לא קיצוניות". קושי בהתקיימות מקצבת נכות 3.6.5 פונות שפנו לוועדה ומקבלות קצבאות תיארו כיצד גובה הקצבה אינו מאפשר קיום חיים תקינים וכיצד נותרו לחיות בעוני קיצוני: ש"ח, לא מספיקה למחיה. צריך לשכור 3,321" דירה, איך אפשר? אי אפשר. חיי נהרסו, חיי נשים רבות שלא מסוגלות לעבוד נהרסים. אין פיצויים ראויים מצד הפוגע, זה פגיעה שמכלה את הנשמה והורסת כל חלקה טובה. משפיעה על כל תחום בחיים המקצועיים והאישיים. ההפסד הכספי לנשים הוא עצום ולהספיק לתת על זה נכות כללית. זו פגיעה נפשית שנגרמה על ידי אדם חיצוני, וצריך לאפשר לנו לחיות בכבוד גם אם אנחנו מתקשים לתפקד במרחב הציבורי". "הקצבה לא נותנת לי לחיות ולא נותנת לי למות. אבל אני צריכה לגדל בנות, לדאוג לעצמי ולחיות ש"ח. חשוב לי 3,200 עם עצמי ולחיות עם להדגיש, אני מעריכה מאוד את הקצבה הזאת. שלא יישמע שדבריי הם של אדם מתלונן, אלא אני מבקשת שתבינו את המורכבות ואת הצורך

"הקורונה תרמה להחרפת התסמינים. לא מסוגלת לצאת מהבית".

פונה אחת אף מתארת כיצד המצב הכלכלי הוא גורם ישיר להמשך הפגיעה:

"לגבי הקצבאות, העובדה שרבות מאיתנו נאלצות להתקיים מקצבת נכות בלתי אפשרית ומבישה מחבלת קשות בסיכוי שלנו להחלמה ושיקום. את חלקנו נומך הקצבאות מאלץ להיות תלויות בפוגעים שלנו כדי לשמור על קורת גג מעל ראשינו". מסרים של פונים ופונות לוועדה 3.6.6 תעזרו לנו – סיוע מותאם לנפגעות ולנפגעים 3.6.6.1 | "אני לא מקבלת שום עזרה מהמדינה וזה הזוי!!! לא הייתה לי ילדות, אני לא מצליחה לבנות משהו יציב, פוסט טראומה מורכבת, נלחמת על החיים ולא מקבלת עזרה... את האמת? גם עכשיו ייתכן שאני שוב בדרך לרחוב, כי אינני מסוגלת לעבוד ויש לי הצפות קשות מהימים ההם.... העשן והצרחות עוד חיים בתוכי, הגוף מכווץ עדיין מהקשירות... אני חושבת שמינימום של עזרה חייב להיות כדי לבנות חיים חדשים". "הבנה שהפגיעה תלך איתנו לאורך כל החיים. מתן אחוזי נכות גבוהים יותר מביטוח לאומי. מתן דיור מותאם לנפגעות. עזרה או השתתפות

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

54