דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

לה את הבית ובגללי הבית יתפרק".

"השארתי לאימא שלי (שבאותה תקופה לא ידעתי שהיא הייתה שותפה לפגיעה כי לא זכרתי את זה) פתק ליד המיטה ובו נכתב שנאנסתי על ידי חבורה של גברים. אימא קראה את הפתק ולא הגיבה". תגובות נוספות היו השתקה ואף איום: "אימא הייתה עדה ושתקה. במקרה של ניסיון אונס היא הייתה עדה ושתקה, ולאחר מכן היא הזהירה שלא לספר". "החלטתי לשתף את אימא שלי, והיא לא אמרה הרבה חוץ מלהזהיר אותי שאסור שאבא שלי יידע כי הוא לא יסלח לי או שהוא יקבל התקף לב". בכמה עדויות תואר חוסר אמון לדבריהם של ילדים וילדות שנפגעו וסיפרו על כך:

יחסי הנפגעת עם המשפחה לאחר 4.1.3 החשיפה

ברוב המקרים חשיפת הפגיעה לא התרחשה בתקופת הילדות, אלא בבגרות. מערכות היחסים במשפחה קיבלו תפנית לאחר חשיפת ההתעללות וגילויה, ולמרבה הצער ברוב המקרים השתנו היחסים לרעה. במקרים שתוארו נותר נתק עם חלק מבני המשפחה או עם כולם, ולעיתים אף נפגעות ונפגעים הותקפו בשל חשיפתם את הפגיעה. נתק: "סיפרתי למשפחה שאני יודעת מה עברתי, הם לא הגיבו מלבד כעס שאימי הפגינה מולי, אז כבר ניתקתי עימה את הקשר". "מאז (החשיפה) המשפחה לא מדברת איתי, אף אחד לא מדבר איתי, כולם מחקו אותי. גם אם יראו אותי עכשיו ברחוב לא יגידו לי שלום". עימות: "ההורים טוענים שהם לא יודעים על מה אני מדברת, ששתלו לי זיכרונות או שהשתגעתי. רוב המשפחה הולכת איתם, אין לי תמיכה כמעט מאף אחד מהמשפחה, אין לי מעגלי תמיכה". מסרים למשפחות של ילדים נפגעי פגיעה 4.1.4 מיני בעדויות רבות שנמסרו לוועדה עלו מסרים למשפחות של ילדים נפגעים. המסרים טומנים בחובם את המורכבות שבגדילה כילדים נפגעי פגיעה מינית, את חשיבותה הגדולה של תמיכה מצד המשפחה ואת הקשיים הקיימים בהיעדרה.

"אימא אמרה שלא היה ולא נברא כל מה שאני מספרת".

"התגובות היו של אי־אמון ובוז, לעג והאשמה שלי. בדיעבד לא הייתי חושף את הפגיעה".

"המחנכת ויועצת בית הספר ואפילו המשטרה האמינו להורים שלי שטענו שאני ילדה קטנה ושקרנית... הייתי ידועה בכל מקום כילדה קטנה ושקרנית". בחלק מהמקרים התגובות אף היו מאשימות: "סבתא שלי אמרה שאני רציתי את זה וביקשתי את זה. הוא לא עשה שום דבר ואני ביקשתי את זה". לעיתים, למרות ההכרה בקיומה של הפגיעה מצד המשפחה, התגובות היו מוקיעות כלפי הילד או הילדה הנפגעים:

"אבא שלי אמר 'את גורמת לי לבחור בין שני הילדים שלי ואני לא יכול לעשות את זה'".

"תאמינו לנפגע/ת" מסר ראשון: 4.1.4.1 | נפגעות ונפגעים נתנו חשיבות רבה ומרכזית למסר

"הרבה פעמים בבית היא צרחה עליי שאני הורסת

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

58